אני טסה לתקופה
הדר לוינשטיין, אלמנתו של יונדב היי"ד, לוחם סיירת גבעתי שנפל בקרבות בעזה בתחילת נובמבר, חודשיים אחרי חתונתם
פורסם בתאריך:
זאת החלטה מהולה בשמחה ובעצב.
אני לא יודעת אם אחליט לחזור בעוד חודש או אולי בעוד חצי שנה.
הטיול הזה היה אמור להיות הטיול שלנו, טיול שחרור שרק אלוהים יודע כמה חיכינו לו וחלמנו עליו.
טיול שהיה אמור להיות גם טיול ירח הדבש שלנו.
אני אטוס בלי יונדב, אבל איתו בכל חלק בגוף והנשמה שלי.
אני בתקופת פרידה.
כל מה שהכרתי ובניתי בשנות חיי עם יונדב ולפניו כבר לא מוכר.
היו לי חלומות.
למדתי, עבדתי, התחתני.
אז אני מרגישה שגם ככה לא נשאר לי כאן יותר מידי.
לא חזרתי לעבוד או ללמוד וגם יונדב שלי, בעלי שהיה כל עולמי איננו.
אז מה כבר עוד נשאר לי פה וממה כבר נישאר להיפרד שלא נפרד ממני גם ככה.
אבל עכשיו כשהטיסה מתקרבת אני מרגישה שאני לא מספיקה להיפרד מכל כך הרבה שכן יש לי כאן.
גג: כל כך הרבה אהבה יש לי כאן.
אז אני עוצרת ומודה ומעריכה על מה שכן יש לי, ונפרדת בצער ובשמחה מהמון חברים ומשפחה אהובים שעוטפים אותי ומראים לי שלמרות כל מה שלא כאן ולא יוכל לחזור להיות כמו שהיה, יש גם דברים טובים ואנשים מופלאים שתמיד ישארו לצידי ויאירו.
אחד הדברים הכי קשים שאני נפרדת מהם זה הבית שלי.
הבית שלנו.
בית שהיה הכי בית של שנינו בעולם.
בית שבמצטבר זכינו לחיות בו יחד אולי חודש.
בית שבחרנו יחד לגור בו, שבחרנו עבורו יחד רהיטים.
בית שהחלטנו איפה למקם בו את הספה בדיוק, ואיזה מצעים לקנות למיטה.
בית עם החלטות שלכאורה נראות החלטות רגילות ושגרתיות של כל זוג בבית שלו.
אבל אלה היו ההחלטות הראשונות והאחרונות שלנו בבית שלנו שחלמנו וזכינו להקים, גם אם לזמן קצר.
החלטות שגרתיות וברוכות שאני מודה על כך שזכיתי להחליט עם יונדב שלי והלוואי שהשגרה הברוכה הזאת הייתה נמשכת.
אני מסיימת את האריזות והמעברים וזו פעם ראשונה שאני עושה את כל זה בלעדיו.
תמיד יונדב היה עוזר לי במעברי דירה שלי כשעוד גרתי עם שותפים, ובטח כשעברנו לגור יחד.
אני אורזת ונוסעת ומעבירה הכל לבד.
גם את החפצים והבגדים שלו שעמדו כמו אנדרטה בארונות אני מפנה ואורזת.
לכל דבר מסתבר יש פעם ראשונה בלעדיו.
גם המסע הזה שהחלטתי לצאת אליו הוא סוג של פעם ראשונה בלעדיו.
לנצח אשאר האישה והאלמנה של יונדב,
גם אם הטייטל קשה וצורם מדי.
לנצח יונדב ישאר חלק ממני וחלק ממי שאני.
בתוך כל הטייטל הקשה הזה קצת איבדתי את הדר.
אני טסה לחפש אותי ולמצוא בעצמי בעיקר אותי, אבל גם את כל מה שיונדב הספיק בשנות חייו הקצרות להנחיל בתוכי, את כל מה שיונדב השריש בי והפך אותי להדר שאני אוהבת להיות.
מאמי אתה איתי בכל חלק במסע הזה וזה הולך להיות הטיול של החיים שלנו.
