כל הדרך לצמרת
היא לא חשבה על קריירה ארוכת טווח, וגם לא חיפשה קיצורי דרך; היא החלה את מסלול חייה המקצועי מלמטה, ועם הזמן הפכה לאחת הנשים הבכירות במשק הישראלי; סמנכ"לית מטא ישראל (פייסבוק ואנסטגרם), מעיין שריג, (43), שגדלה ולמדה במעלה אדומים, בריאיון בלעדי ל"זמן מעלה"; על הילדות בעיר, על החבר הטוב מספסל הלימודים גיא יפרח, על תפקידה כמובילה באחד הארגונים הגדולים בעולם, על האתגרים שבפלטפורמה החברתית, על הדילמות בין צנזורה לחופש הביטוי, על הקושי באיזון שבין אימהות לקריירה; וגם, על החלום לעתיד – להיות דוברת מדינת ישראל
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
"נולדתי בירושלים, והילדות שלי במעלה אדומים החלה כשהייתי בת שנתיים. הגענו לעיר כשהעיר הייתה קטנטנה, וככל שהעיר התפתחה כך גם אנחנו כמשפחה התרחבנו והתפתחנו. בהתחלה גרנו ברחוב העשור, ואחרי הרבה שנים עברנו לשכונת פרי מגדים. בסוף התמקמנו בבית גדול יותר ביישוב קדר הסמוך למעלה אדומים".
מעלה אדומים היא גם קצת הסיפור של פייסבוק
בכל שנות ילדותה ונעוריה היא גדלה והתחנכה במעלה אדומים. היא למדה בבית הספר היסודי ממלכתי ב', המשיכה לחטיבת הביניים ולתיכון דקל וילנאי, והייתה תלמידה במחזור ב' של בית הספר. "לגדול עם עיר גדלה וצומחת זה מרתק, ולגדול בתוך קהילה מאוד קטנה זה מאוד כיף. מכיתה א' הייתי עם אותם הילדים לאורך כל השנים, וגם לבקו"ם הגענו יחד. זה יצר רמת קרבה מאוד מיוחדת. עד היום אנחנו בתחושת משפחה מורחבת. יש לי גם היום הרבה מאוד חברים שגדלתי איתם במעלה אדומים, ואנחנו עדיין מתראים, נפגשים ומדברים על בסיס קבוע. היתרון של קהילות חזקות זה שלא חייבים להיות כל הזמן בקשר גיאוגרפי איתן, זה גם קצת הסיפור של פייסבוק שמייצרת קהילה שלא חייבים לגור דלת מול דלת כדי להיות חלק ממנה".
במחזור בו למדת, מחזור ב', למד איתך גם גיא יפרח, שהיום מכהן כראש העיר.
"גיא ואני היינו חברים מאוד מאוד טובים בחטיבת הביניים ובתיכון. אם יש דבר אחד שאני זוכרת מאוד חזק ביחס אליו, זה שהוא תמיד היה ראש העיר, גם בגיל 14. זה נשמע מוזר אבל הוא התהלך בנעליים האלה מגיל מאוד צעיר - הוא היה ניהולי ואחראי, אבל גם נעים ונגיש. והוא כזה עד היום. כמה אנשים כאלה את מכירה?".
בספר המחזור של דקל וילנאי כתבו עליה: "חולצת בטן ובידה מראה, תמיד משקיע בלבושה. לציונים טובים מגיעה. לקטר בטיולים לא מפסיקה, ובחיוכה את הבנים ממיסה". ברגע של נוסטלגיה ובחיוך היא אומרת: "היה כיף פעם".
הגעת רחוק מאוד, זה היה חלום ילדות שלך להגיע לעמדות מפתח?
"מעולם לא חשבתי על מה אעשה כשאהיה גדולה, מאז ומתמיד בדקתי מה מעניין אותי עכשיו ומה כרגע כיף לי. בכל הבחירות שלי בתעסוקה לא שאלתי את עצמי כיצד הצעד שאני עושה עכשיו יכול לעזור לי בעתיד, ולדעתי זה גם מה שגרם לי להגיע לאן שהגעתי".
הגישה שלך בהכרח שוברת מוסכמות להרבה אנשים, יכולה להרחיב?
"אני חושבת שהגישה הזאת של להיות בנוכחות ולעשות מה שמעניין אותך עכשיו מבלי להיות במחשבות טורדניות על העתיד, או על לאן מה שאני עושה עכשיו יוביל אותי, מה יבנה לי קריירה, מה אעשה עם המקצוע אחרי שלמדתי אותו וכדומה, אלא להיות תמיד בתשוקה מהדברים שאת עוסקת בהם כרגע, זה מה שיביא אותך הכי רחוק. בתחילת הדרך לא ידעתי את זה, והיום אני מבינה את זה. זה סיפור של חוזקות של בני האדם".
לחיות בתשוקה
היא החלה בעולם התקשורת, ומהמקום הנמוך ביותר טיפסה מעלה. "בזמנו בעולם התקשורת הרוויחו מעט מאוד כסף, ואם אז הייתי חושבת דרך הכיס והחור של הגרוש לא הייתי מה שאני היום.
היום אני בין המשתכרות הכי גבוהות במשק, ולכן לא מומלץ להסתכל באופן פרקטי על מסלול החיים, אלא דרך התשוקה. המקומות שיש לנו בהם תשוקה הם המקומות שאנחנו ניתן בהם הכי הרבה ערך ושבהם גם נפרח. בוודאות".
היום את סמנ"כלית תקשורת ושותפויות במטא ישראל: פייסבוק, אינסטגרם וואטסאפ. איך הגעת לתפקיד הנחשק הזה?
"הדרך שלי בעולם התקשורת התחיל כסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. באותה תקופה פרצה מלחמה לבנון השנייה, וחבר טוב שלי ממעלה אדומים, אבי חסון, עבד בחדשות ערוץ 2. בגלל המלחמה היה צריך עוד כוח עזר, והוא התקשר אליי ואמר שמחפשים סטודנט שירוץ מחדר העריכה עם הקלטת שיוצאת ממכשיר הוידאו לחדר הקונטרול. הוא אמר שלא צריך אפילו ריאיון, רק כדאי שאגיע עם נעלי ספורט כדי שיהיה לי קל לרוץ במדרגות לחדר הקונטרול הכי מהר שאפשר".
התחלתי מלמטה, מלרוץ עם קלטות סיימתי סמנכ"לית מטא ישראל
כשאומרים 'התחלתי מלמטה', לזה מתכוונים. הייתי סטודנטית ושמחתי על ההצעה, בשביל 23 שקלים לשעה רק לרוץ היה נראה לי הוגן". במשך יום שלם מעיין רצה במדרגות עם קלטות בידה, וכבר למחרת פנו אליה בהצעה חדשה. "אמרו לי:' אנחנו רוצים להציע לך משרה מאוד זוטרה - עוזרת של העוזרת של העוזרת של ההפקה', וככה התחלתי".
במשך חמש שנים מעיין התקדמה בחברת החדשות, כאשר ממשרה זוטרית ביותר היא סיימה ככתבת ומגישת תחקירים. "ככה למדתי תקשורת, ובמקביל התחלתי לכתוב למקומון בתל אביב. שילמו לי אז שקל למילה".
"אז גם הבנתי שהתחום הזה מסקרן אותי, שאני אוהבת אותו. עסקתי כל הזמן בעולם שסובב לתקשורת, הייתי עורכת חדשות מעריב, דוברת קשת ויועצת שר התחבורה ישראל כץ. מלרוץ עם קלטות בסוף סיימתי סמנכ"לית מטא ישראל".
אנחנו בתקופה מאוד נפיצה, איך משתלטים על התפרצות השנאה ברשתות?
"מטא היא חברת העל, שבתוכה יש את פייסבוק ואינסטגרם. יש לנו ארבעה מיליארד משתמשים על פני כדור הארץ, שזה שליש מהעולם, אני לא מספרת את זה כדי להרשים אלא כדי שיבינו שיש לנו המון אתגרים, כמו שיש המון טוב שהפלטפורמה הזאת עושה", אומרת מעיין.
"בכל הפלטפורמות האלה שתחת מטא, האתגר הוא לא רק מה שקורה כרגע בישראל. תמיד היו אתגרים רבים ומגוונים, מאז שזה נוסד לפני עשרים שנה ועד היום. צריך לזכור את המספר האדיר של האנשים שמשתמשים בפלטפורמות האלה. התפקיד שלנו הוא לחשוב על לשון המאזניים: מצד אחד תפקידנו בעולם הוא לתת לאנשים קול, כלומר מי שרוצה להגיד משהו יוכל לכתוב אותו ולשתף אותו, וברגע שהוא כתב ופרסם זה נמצא באוויר - באינסטגרם ובפייסבוק, וככה העוקבים נחשפים לדעותיהם של המשתפים. מצד שני אנחנו צריכים לשאול איפה עובר הגבול, וכאן אני מדברת על מערכות הצנזורה. במילים אחרות, השאלה המרכזית שלנו היא איך אנחנו שומרים על איזון של מה מותר ומה אסור, וזה כמעט בלתי אפשרי".
תני דוגמאות לאתגרים שנתקלתם בהם?
"דוגמה של משהו שאנחנו מתמודדים איתו משחר הפלטפורמה זה פייק ניוז. אדם נכנס וכותב שקר מוחלט, הוא מפיץ שקרים. האם אנחנו רוצים את זה? לא! אבל אין לנו באמת מה לעשות עם זה, אנחנו יודעים שזה שקר וזה מאלץ אותנו להתמודד עם השאלה האם למחוק את מה שנכתב.
אני שואלת: אנחנו כפלטפורמה גדולה ככל שתהיה, אחראים להחליט מה אמת ומה שקר? אנחנו לא רוצים להחליט מה נכון ומה לא. צריך לזכור שעולם האמת והשקר לרוב הוא לא שחור ולבן. יש מנעד עצום של מה מותר ומה אסור. אם בישראל כותב אדם שמשהו מסוים הרס את הכלכלה, האם זה נכון או לא? לא מתאים לי להתעסק בזה. האם מצפים ממני לבדוק אם הכלכלה צמחה או צנחה? אנחנו במטא צריכים להחליט ערכית אם זה המקום שלנו לשלוט על הדברים. כמעט בלתי אפשרי לשלוט על כל הצנזורה".
איפה הקו האדום שלכם?
"הקו שלנו נמתח למקומות אחרים, כמו דברי שנאה, ואנחנו מגיבים לכך בחריפות. יש לנו מכונות אדירות שעובדות על זה. אנחנו מצליחים היום להוריד 99 אחוזים מהתוכן של דברי השנאה על ידי אוטומציה. מדובר בתוכן תלוי קונטקסט. אם אומרים 'למחוק את עזה', זה תלוי בקונטקסט. צריך להבין את זה, ואנחנו כבר יודעים לאמן את ה-AI לבד כדי שיבין מתי מדובר בדברי שנאה לפי הקונטקסט".
איזה דילמות נוספות ניצבות בפניכם?
"היו לנו המון דילמות בנוגע לטרור. למשל, התלבטנו מה עושים עם קבלת אות חיים מהחטופים שהחמאס מעלה לרשת. מצד אחד המדיניות שלנו, הגלובלית והגורפת, אומרת שכל תוכן של ארגון טרור - תמיד ירד ויימחק, וחמאס הוא ארגון טרור שיצר תוכן ומשתמש בפלטפורמות שלנו כשופר להפצה, לכן זה חייב להימחק. מצד שני, זה אות חיים, והנה יש כאן דילמה. בסוף החלטנו להוריד את זה, כי מבחינתנו כשמצמידים לחטוף אקדח לרקה ומכתיבים לו מה להגיד מול מצלמה, זה לא יהיה אצלנו בפלטפורמות. אנו רואים בכך תוכן של טרור".
האם לפרסם את סרטוני השבעה באוקטובר?
דילמה נוספת קרתה בשבעה באוקטובר, כשראינו את כל התוכן שהמחבלים עצמם הפיצו, כמו למשל כיצד אנשים נחטפים לעזה. בהתחלה מחקנו הכל, כי מבחינתנו זה תוכן של טרוריסטים ורואים שם אנשים ברגעים נורא קשים שלהם, אבל אחרי דיונים ארוכים החלטנו לשנות מדיניות והשארנו את התוכן, כי ראינו התחלת הכחשה בעולם. בנוסף, היו גם אנשים שבאמצעות הסרטונים האלה זיהו את היקירים שלהם וככה ידעו מה עלה בגורלם.
המדיניות היא שאנחנו כל הזמן צריכים לאזן ולבדוק את עצמנו, זאת עבודה בלתי פוסקת, ואני אומרת לך ולקוראייך - זה לעולם לא יהיה מושלם. תמיד אנשים יתפסו אותנו על דבר אחד שראו ושהטריף אותם. אנחנו אומנם משתלטים על 99 אחוזים, אבל אחוז אחד בפלטפורמות שלנו זה המון אנשים מתוך ארבעה מיליארד, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות. אין ספק שזאת העבודה הכי מעניינת בעולם".
יש הרבה מאוד מתחזים ברשתות, יש לכם אמצעי לשלוט על זה?
"זה כמו חתול ועכבר, לרדוף אחרי פרופילים פיקטיביים. אנחנו יודעים להוריד כמות אדירה של מתחזים ולזהות אותם, כשחלק ייתפסו וחלק יחמקו. אנחנו בעיקר אומרים לקהילה, ואני אומרת את זה גם כאן - אנחנו צריכים את עזרתכם. אם זיהיתם, תדווחו. אנחנו צריכים שמישהו יגיד לנו. זה מזכיר לי שכאשר עבדתי אצל ישראל כץ שהיה שר התחבורה, התקשר מישהו נורא כועס ובמקרה עניתי לטלפון. הוא התלונן בכעס על קו 46 בחולון, שהוא לא עובר במקומות הנכונים ומפספס תחנות, ואני אמרתי לו: 'טוב שאתה אומר לנו, אבל למה אתה כל כך כועס? הרי זאת הפעם ראשונה שאתה מתקשר, עד עכשיו לא ידענו'. אמרתי לו שאני מעבירה את התלונה ליחידה לתחבורה ציבורית, הסברתי לו שאני או שר התחבורה לא יכולים לנסוע בכל קווי האוטובוס בארץ, ובשביל זה יש את האנשים שידווחו לנו מה קורה בשטח. אותו דבר פה, במידה וקיימת בעיה, תגידו. אנחנו פה בשבילכם. אם לא אומרים לנו, לא נדע. כמובן שחלק מהדברים אנחנו יודעים באמצעות עבודת צוות ו-AI".
איזה עצות יכולה לתת לעסקים שרוצים למקסם את העסק באמצעות הרשתות?
"המון עסקים משתמשים בפלטפורמות שלנו, וזה מנוע צמיחה אדיר לעסקים. כל הסטארטאפים נעזרים בפייסבוק ובאינסטגרם, עבורם זה הכלי העיקרי כדי להגיע ללקוחות מחוץ לישראל, הרי הסטארטאפ היום לא מסתמך על השוק המקומי. גם העסקים קטנים משתמשים בזה המון, והיום אנחנו רואים יותר ממאתיים מיליון עסקים שמתקיימים בזכות זה. הם משווקים בלי להוציא אגורה".
העצה שלי לבעלי עסקים: הדרך היום להצליח אורגנית בלי להוציא כסף זה לחשוב כמו קריאטוב, יוצרי תוכן ומשפיענים שיודעים לעשות עבודה מדהימה ברשת. עסקים צריכים להתחיל לחשוב איך מספרים סיפור, ולא רק איך למכור מוצר. לספר סיפור - מי אתה ומה העסק שלך, ורק בסוף לספר על המוצר. לדעת איך לדבר אל אנשים ולא לחשוב מה אני מוכר ואיך אני מוכר, לחשוב מה מעניין אנשים, ככה עסקים הופכים למצליחים - זה הסיפור של הרשת".
איך נראה היום שלך?
"אני עובדת המון, אבל אני לא עובדת במכרה פחם. יש לי לילה, ואני מקפידה מאוד על חיי הפנאי. אף יום שלי לא דומה לאחר. אני קמה בבוקר, ודבר ראשון שאני עושה זה בודקת מה קורה בעולם. כל מה שקורה בעולם – הטוב, הרע והמכוער, קורה אצלנו בפלטפורמות, ולכן אני כל הזמן עם יד על הדופק. להיות נוכחת בעולם ולהבין מה קורה ולמה זה קורה.
בנוסף, אני כל הזמן חושבת מה אני רוצה לעשות, כי זה לא מספיק להיות ראקטיבי לעולם, צריך כל הזמן לשאול מה אני רוצה לייצר. בתפקיד שלי יש גם המון יזמות".
תני דוגמה ליזמות שפיתחת?
"לפני חמש שנים שאלתי את עצמי איך זה שיום השואה וההנצחה נראה אותו הדבר כבר שנים. מאז שהייתי בתיכון במעלה אדומים ועד היום מנציחים באותו אופן, למה זה לא מתפתח? זה ממש נשאר אותו הדבר, יש בבית הספר טקס, ובערב ניצול שואה מספר בזיכרון בסלון זיכרונות. זה לא משתנה למרות שהיום יש לנו רשתות חברתיות טכנולוגיות מתפתחות. כך פיתחתי פרויקט שנקרא 'מעלים זיכרון', שהוא מפגיש בין משפיענים שיש להם המוני עוקבים, לבין ניצול שואה. כל משפיען נפגש עם ניצול שואה אחר, וערכנו את זה לסרטונים קצרים. זה רץ מאז כבר חמש שנים. זה פרויקט שנועד לפגוש צעירים ברשת. הרעיון מבחינתי הוא לקום כל בוקר ולשאול מה חסר, מה אני יכולה לבנות ומה יעשה לי טוב, ולא רק איך מגיבים למה שקורה וכיצד אני פועלת. זה החלק שבגללו אני קמה בבוקר והולכת לעבודה בשמחה".
כסמנכ"לית של ארגון כזה עצום, מה סגנון הניהול שלך?
"הכל משחק על חוזקות של אנשים. אני עושה תהליך בירור במה האדם חזק, כי בזה הוא ינצח. אנחנו לוקחים את התפקיד עצמו, מפרקים אותו לחתיכות, וכל אחד לוקח את החתיכה שבה הוא הכי טוב. דבר נוסף שאיתו אני עובדת זאת התפיסה של כל מטא – 'סטרצ'ינג', המתיחה - הרחבת התפקיד. לצד בדיקת החוזקות אני בודקת כל הזמן איך אני מותחת את הבן אדם ומוסיפה לו עוד אתגרים ותפקידים. אני מכניסה אותו כל פעם יותר מתחת לאלונקה. אם יש עובד שטוב בתחום הטכנולוגי, הוא יעסוק בזה, ויחד עם זאת אוסיף לו דברים נוספים בתחום הטכנולוגי. כך הוא גם מתקדם בחברה. ככה מטא באופן כללי עובדת. זאת הגישה של כולם בחברה, וכשאני נכנסתי לתפקיד שלי לפני שבע שנים, הייתי בתפקיד זוטר וממש לא דומה למה שהוא היום. התעסקתי בדברים ספציפיים, והיום התפקיד שלי עצום".
בהתחלה לא שילמו לי
"בשלב מסוים ראו שמעניין אותי לנהל את כל הקהילות בישראל, אמרו לי קחי, וזה העניין של ההתרחבות. בהתחלה אפילו לא שילמו לי על זה, אמרו לי אם זאת האהבה והתשוקה שלך, תעשי את זה. זה היה מעבר לשעות העבודה, בזמני החופשי. כשהבינו שזה גם מכניס כסף לחברה וראו שיש בזה צורך עסקי, התפקיד שלי גדל, ואיתו גם השכר גדל. ככל שאדם מקבל תגמול, ככה זה ממריץ אותו לעבוד".
איך כאמא לילד בן שנתיים ולתינוקת בת חודש וקצת, את מוצאת את האיזון?
"אני יודעת שיהיו אנשים שלא יאהבו לשמוע את התשובה שלי - אין דרך לאזן את זה. מאוד מאוד קשה למצוא איזון. אם לא הייתי יולדת את הילד הראשון שלי בגיל 40, לא הייתי במקום בו אני היום. ילדתי כשהקריירה שלי הייתה ארוכת שנים ומאוד מבוססת, הייתי כבר שש שנים במטא, עם תפקיד מכובד.
אלו ילדתי בגיל 30 הקריירה שלי לא הייתה צומחת ולא נוסקת. אף אחת לא תאהב לשמוע את זה, ואני חושבת שגם היום, בשנת 2025, הורות מאוד מעכבת ומתנגשת עם קריירה. אם רוצים להיות אמא מעורבת, ואני רוצה להיות כזאת, זה אומר לצאת פעמיים ושלוש פעמים בשבוע באמצע היום מהעבודה, לא לענות לטלפון, וכל ההיברידיות הזאת נעלמת. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה זה עושה לנשים צעירות יותר בתפקיד שהוא עדיין זוטר. בגלל שאני היום עושה את העבודה שלי הרבה שנים וטובה בה, אני יכולה להשקיע מעט זמן עם הספק גדול, ולתמרן. עכשיו אני בחופשת לידה, אבל אני לא באמת יכולה בדרג שלי להיעלם מהחברה. זה אתגר בלתי רגיל, ולכן אין באמת חופשת לידה. אני בשיחות עבודה במשך היום, אבל לשמחתי אני מאוד אוהבת את העבודה שלי".
יש לך חלום לעתיד?
"יש לי חלום, שאני לא יודעת אם יתממש אי פעם. החלום שלי הוא להיות הדוברת של מדינת ישראל. לייצג את המדינה מול הקהילה הבינלאומית. לא הגיוני שאנחנו בעולם שבו לרמי לוי שיווק השקמה יש דוברת, ולמדינת ישראל כבר הרבה שנים אין דובר. ממש לא מספיק שדובר צה"ל יעשה את זה. צריך דובר שזה המקצוע שלו. כבר דיברתי עם ראשי ממשלות ואמרתי להם שאעשה את זה בחינם בפנסיה, לא בשביל כסף.
אם יש דבר שלמדנו מ-7.10 הוא שאנחנו ממש צריכים את זה. הזירה הבינלאומית לא יכולה להישאר מופקרת, בדיוק כמו הזירה המקומית. לא מספיק שתהיה הסברה רק בשעת משבר, זה חוטא למטרה, כי אז אף אחד כבר לא מקשיב. החכמה היא לעשות הסברה כל הזמן ולייצג את המדינה".
משהו לסיום?
"אשמח למסור חיבוק גדול לכל מי שקורא ממעלה אדומים. למרות שאני מגיעה לבקר במעלה אדומים, אני תמיד מתגעגעת אליה".
תגובות
