לזכר הנופלים
צעדת כבוד, 73 תמונות של נופלים בני העיר, ארבע משפחות נופלים שהצטרפו אל משפחת השכול, ושיעור עמוק באחדות ישראלית – העיר מעלה אדומים התייחדה עם זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בטקס מטלטל ומלא רגש
פורסם בתאריך:
בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, התכנסו אלפי תושבים מכל קצוות העיר מעלה אדומים בפארק הנוער לטקס ממלכתי שובר לב, שציין את אחד הרגעים המקודשים בלוח השנה הלאומי.
הטקס נפתח בשעה 19:30 עם צעדת הכבוד, בהובלת משפחות שכולות, ראש העיר, גיא יפרח, סגנית ומ"מ, רחל הר זהב, חברי מועצה ובני נוער. יחד צעדו כולם לעבר רחבת הטקס – לב פועם של עיר שחיה את זכר בניה. בשעה 20:00 נשמעה הצפירה. דקה שלמה של דומייה עטפה את הפארק, ולוותה בשידור רחפן על המסכים. הדגל הורד לחצי התורן, והשמות הפכו שוב לפרצופים, לסיפורים, למשפחות.
הטקס הונחה ברגישות ובדיוק על ידי דובר העירייה, בן חדד. נאומו הפותח חשף את המורכבות שבכאב הקולקטיבי: “כולם רוצים משפחה. אבל זו – משפחת השכול – היא המשפחה היחידה שגדלה בעל כורחה מדי שנה. וככל שהיא גדלה, גדל איתה גם הכאב. כל ילד נוסף, מביא איתו דמעות של עצב ולא של שמחה. כל ילדה שמצטרפת, מורידה לעולם חושך ולא אור. והשנה – חמישים שנים למשפחת השכול של מעלה אדומים. משפחה שמונה כבר שבעים ושלושה חללים.”
במרכז הבמה עלו 73 תלמידי בית הספר “תומר רחל”, כל אחד מהם נושא את דיוקנו של נופל בן העיר. ברקע הושמע השיר “שבורי לב” של חנן בן ארי – והשקט הפך לדמעות.
במהלך הערב שובצו קטעי מוזיקה חיים ומרגשים, שליבו את הסיפורים האישיים ונגעו בקהל: להקת “פרח במדבר” ביצעה גרסה מצמררת לשיר “איכה” של שולי רנד, בליווי עיצוב תאורה מוקפד. סיגל אלפסי שרה את “שמע ישראל” בביצוע א-קפלה מלווה באורגן – רגע שהרטיט את הפארק כולו. דניאל ששון, שורד הנובה, ריגש עם ביצוע כן ונוגע לשיר “אבא” של אביתר בנאי, לזכרו של אלירן מזרחי ז”ל. אופיר גנץ, אחד מבני העיר, ביצע את “תשמור על העולם ילד”.
ארבע משפחות נוספו השנה למעגל הכאב של העיר – משפחותיהם של אור כץ ז”ל, דנילה דיאקוב ז”ל, אלירן מזרחי ז”ל ויקיר שמואל טייטלבוים ז”ל. סיפורי חייהם ומותם שולבו בטקס באמצעים חזותיים מרשימים, שירים, סרטונים אישיים, מכתבים שלא נקראו וקטעי קריאה של תלמידים – מחוות אחרונות ללוחמים צעירים שלא שבו.
לצד הקריאה הנוקבת: “ארבעה גיבורים שהלכו מאיתנו – בלי לשאול שאלות. את השאלות הם השאירו לנו – שאלות שאין עליהן תשובות”, הוזכרו גם רגעים מחייהם של הנופלים.
סיפורו של אור כץ ז”ל, שסיפר לאמו בגיל צעיר “אמא, אני לא רוצה להיות חייל, אני לא רוצה למות”, הותיר הד בלבבות. המנחה הוסיף: “כשאור התגייס לחטיבת כפיר והפך לחובש, אמו רצתה לקוות שהוא לא נמצא בחוד החנית. אבל בערב ההוא, בעזה, האור כבה.”
לאחר מכן, הוקרנה ההבדלה שביצע אור מהחמ”ל על מדים, לפני מותו – רגע נדיר שחיבר בין שני העולמות שלו, הדתי והחילוני, הגשמי והרוחני.
בהמשך הערב, הוקרנו סרטוני זיכרון של סמ”ר דנילה דיאקוב ז”ל. תלמידי תיכון דקל וילנאי סיפרו:
“עד כמה הוא היה ישראלי? עלה רק לפני חמש שנים, אבל התעקש לעבור לקרבי. ואפילו כשקיבל גימלים ויצא הביתה עם חום – חזר מרצונו לעזה, כדי להיות עם חבריו מהפלוגה. אין יותר ישראלי מזה.”
הטקס כלל הדלקת לפיד זיכרון על ידי ג’ני מזרחי ואיריס כץ, אימותיהם של שניים מהנופלים, תפילת יזכור שנקראה על ידי מורה העיר, קריאת קדיש על ידי ארבעת האבות השכולים, ושירי זיכרון נוספים.
העיצוב הבימתי השנה כלל מסך עצום בצורת מגן דוד, עליו הוקרנו קטעי וידאו, מכתבים, הדמיות חזותיות ושמות הנופלים, ויצרו יחד חוויה אינטגרטיבית של זיכרון וקול משותף.
ראש העיר, גיא יפרח, אמר בנאומו: “יום הזיכרון איננו רק יום של כאב – הוא גם יום של אחריות. האחריות שלנו לוודא שמותם של הנופלים לא היה לשווא. במעלה אדומים, ההתגייסות לשירות משמעותי, לרוח התנדבותית ולחוסן אזרחי – היא צוואה חיה של הנופלים. אנחנו מחויבים להם, נמשיך לפתח את העיר, ונחנך את הדור הבא לאהבת הארץ ולערכים שעליהם נפלו. במצעד החיים באושוויץ בשבוע שעבר ראיתי את גבורת העם שלנו, את הכאב שאין לו שיוך פוליטי או מגזרי. כך גם ביום הזה – אנחנו עם אחד. זו מורשת הנופלים, וזו גם צוואתם.”
סגנית ומ"מ ראש העיר, רחל הר זהב, אמרה לאחר הטקס: ״ביום הזיכרון הזה, יותר מתמיד, חשוב שנהיה שם – כולנו, יחד עם המשפחות שחיות את הכאב יום יום. אני קוראת לכל תושבי העיר להמשיך להיות חלק מהתמיכה, מהחיבוק ומהאהבה שהן זקוקות לה כל השנה. היה זה ערב שבו מעלה אדומים לא רק זכרה את חלליה – היא נשאה אותם בלב, והבטיחה: נמשיך לחיות כאן בזכותכם, ובזכות הערכים שלמענם נפלתם".
