נפרדים מיוכי
בני משפחה וחברים רבים הגיעו ללוות את יוכי שוברט בדרכה האחרונה; כולם סיפרו על אישה מעוררת השראה, עם אהבה גדולה לעיר ולבני אדם 2 אישה שהייתה מאבני היסוד של מעלה אדומים והטביעה את חותמה בעיר; ההספדים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
ראש העיר, גיא יפרח
יוכי היקרה והאהובה, אחת ממייסדות העיר מעלה אדומים, קבוצה של אנשים פורצי דרך ואידאולוגיים, שהחליטו לעשות מעשה ולהקים יישוב ועיר חדשה בישראל.
יש לי איזה כלל אצבע, וטבעו של כלל אצבע – להיות קצת פשטני. המציאות כמובן, הרבה יותר מורכבת. אבל הכלל אומר: אנשים מגיעים לגור בעיר בגלל החינוך, ונשארים בגלל הקהילה והתרבות. יוכי שלנו דאגה שאנחנו נבחר לגור בעיר מעלה אדומים, ואחר כך, גם שנישאר כאן.
היא הייתה זו שהניחה את היסודות הראשונים של מערכת החינוך המפוארת של העיר שלנו – כמנהלת מחלקת החינוך. ובמשך שנים רבות ניהלה את תחום התרבות בעיר. בתווך היא גם ניהלה את המכללה להנדסאים, והפעילה אין סוף יוזמות במעלה אדומים.
יוכי הייתה אישה מיוחדת, עם כריזמה מיוחדת. כזו שכאשר היא נכנסת בדלת, לכולם ברור שהיא הגיעה.
היא ייסדה – יש מאיין – פעילויות תרבות בקהילה. המשיגה אותן, והפכה אותן למסורת. להקות החובבים, יצאנו לשכונות, הצגות ילדים, התנדבויות, הקהילה המטיילת, התזמורת האנדלוסית, אירועי ליל שבועות ויום ירושלים, ועוד אינספור דברים שנולדו במוחה הקודח ובוצעו בעשר אצבעותיה.
ו"עשר אצבעות" זה לא מטבע לשון: היא הייתה בכירה, עם מעמד מיוחד, אבל לא היססה לרגע לעשות בעצמה. כשהיה חסר כוח אדם ותקציב, היא מצאה את עצמה, בהנאה גדולה, זו שגם יוזמת את האירוע, גם מזמינה את הספקים, גם מפרסמת ומשווקת, גם מוכרת כרטיסים, גם הסדרן שקורע את הכרטיס, וגם מי שעולה לבמה לדברי הפתיחה.
היא הייתה מפעל מיוחד ואיכותי של אדם אחד עם חזון וכישרון יוצא דופן.
ליוכי הייתה יכולת וורבלית משופרת, כבוד עצמי, עמוד שדרה יצוק מבטון, וסנטר ברור ויציב. היא תמיד אמרה את דעתה, ללא משוא פנים. באותה מידה שבה נתנה לך מקלחת קרה אם הייתה ביקורת, היא גם ידעה להרעיף שבחים ולהחמיא כשהיה צריך.
הלכה מאיתנו אחת הדמויות המשמעותיות של העיר שלנו, שהשפיעה במו ידיה על ה-DNA של מעלה אדומים. אישה עם עומק אינטלקטואלי, מעוף וחזון, לצד יכולת מדהימה להוציא לפועל.
יוכי יקרה, אחרי שגברת על מחלת הסרטן, כולנו קיווינו שאת מאריכה שנים. לצערי, בחודשים האחרונים המצב התדרדר, ואתמול נגאלת מייסורייך.
הלוואי והצלחתי בחייך להעביר לך את אהבתי והערכתי אלייך.
הקהילה כולה ואני נפרדים ממך היום, חברה יקרה, ומבטיחים להמשיך עם המורשת שהשארת לנו כאן.
ותודה לך, גדעון היקר, האיש שלצידה, ולכל משפחת שוברט, שלימדתם אותנו מהי נתינה אמיתית. הדרך שבה סעדתם את האישה האישה שלצדך ואת אמא שלכם – מעוררת השראה.
יוכי אהובה שלנו, נוחי על משכבך בשלום. שמרי על משפחתך האהובה, על העיר מעלה אדומים, על הקהילה שלנו, ועל עם ישראל כולו.
סגנית ראש העיר ומ"מ, רחל הר זהב
יוכי תמיד הייתה בשבילי אישה גדולה מהחיים. כשהייתי ילדה קטנה הסתכלתי עליה מלמטה, והיא נראתה, לי לפחות, נשיאת העיר. מה שמעניין הוא שכשבגרתי וכבר היינו פחות או יותר באותו הגובה, זה לא השתנה. עדיין הייתי מרימה את הראש, מסתכלת עליה כמו אותה הילדה, והיא תמיד הייתה בשבילי גדולה מהחיים. וזה לא משנה אם היא עמדה או ישבה או שכבה - מבחינתי זאת הייתה יוכי, והכבוד שרכשתי לה לא השתנה אף פעם.
היא סללה הרבה מאוד דרכים. את הדרך לעיר, את הדרך לחינוך בעיר ואת הדרך לתרבות - שאני, רחל, זכיתי ללכת בה. יכולתי להוסיף קצת שילוט או אולי לרבד את הכביש, אבל את הדרך הראשונה, את הפרצה בהר (או אצלנו, במדבר) - את זה יוכי עשתה. וזה היה המזל שלי. מזל שהייתה לי כזאת אישה שיכולתי ללכת איתה יד ביד בשבילים של התרבות - והכל תמיד בלי התנשאות ועם הרבה הבנה וקבלה. היא עזרה והתאמצה וחשבה, ואף פעם לא הייתה משימה שהייתה קטנה לה מדי. העיר זרמה בעורקיה, והתרבות בעיר הייתה הלב שהפעים את העורקים האלה.
השנה אנחנו מציינים את שנת היובל לעיר, וכמה הייתי רוצה שתהיי איתי כאן כדי לדאוג שנציין את השנה הזאת בצורה הנכונה ביותר, עם כל הרגישות וכל האהבה - אבל נצטרך ללכת בשביל הזה בלעדייך וכמו שגדעון אמר לי: לפני 50 שנה הבאתי אותה לכאן בדיוק, ועכשיו אחרי 50 שנה אני מחזיר. למדתי ממך המון יוכי, המון, אלה דברים שיישארו איתי לעד - ואני אמשיך לנסות וללמוד מדי יום את השיעור החשוב ביותר: איך להיות אישה גדולה מהחיים.
ראש העיר לשעבר, בני כשריאל
אשת חייל מי ימצא. כ-500 מטר מהמקום בו אנו עומדים, זאת גבעת המייסדים. שם 25 משפחות, וביניהם משפחת שוברט, שמו את היסודות לעיר מעלה אדומים. מי האמין אז שמיישוב קטן של 25 משפחות תקום עיר ואם בישראל, עם כ-42 אלף תושבים, עם תוכניות לעתיד שהעיר תגדל. זה בזכות אנשים בעלי אמונה שלא ויתרו, ויוכי אחת מאלו.
יוכי הייתה חכמה מאוד, ודעתנית כשהיה צריך להעביר ביקורת. היא הייתה חדה, הייתה פטריוטית, אהבה את העיר. אשת חייל שעשתה לביתה ולחברה. הקימה את מערכת החינוך מגנים ובתי הספר, היום יש לנו בתי ספר מצוינים. הקימה מערכת חברתית בעיר מתוך אהבה, אהבה למקום ואהבת אדם. הקימה מכללה שלא הייתה רק אקדמית, היא קיבלה בחיבוק גדול בני נוער אתגריים, חיבקה אותם והביאה אותם להצלחות. אין לי ספק שבזכותה הם הקימו משפחות לתפארת, ובטח בעלי תפקידים בכירים. יוכי חדת לשון וחדורת מטרה. יוכי שלנו, היום את נפרדת מאיתנו, אבל אנחנו לא ממך. הגעת פעם עם צדוק אושני וביקשת שננציח את המייסדים, ובזכות זה קראנו לשדרה המגיעה מגבעת המייסדים עד לכניסה לעיר – שדרת המייסדים.
מנכ"ל המתנ"ס לשעבר, אורי מסיל
העיר מעלה אדומים מרכינה את ראשה לכבוד יוכי שלנו, דמות מאוד משמעותית ומרכזית בקבוצת מייסדי העיר. אנחנו נפרדים בעצב מאישה עוצמתית, יוזמת, פורצת דרך, שמילאה מספר תפקידי מפתח במערך הציבורי בעיר מעלה אדומים. השאירה חותם ברבדים רבים ומשותפים בעיר, בזכות מסירות, מקצועיות ודבקות שלה במטרה, זכו דורות רבים לגדול ולצמוח בעיר בהצלחה. אי אפשר היה להתעלם מאהבתה העצומה לעיר. בחודשים האחרונים, כשהייתי מבקר אותה, היא ביקשה שאשב ואספר לה מה חדש בעיר. הטריד אותה אם מישהו הוציא דיבה על העיר. למרות שהיו לה לפעמים ביקורות, זה תמיד הגיע עם הכרת הטוב ולא על חשבון חברות ושותפות גורל. למדתי את זה ממנה, והלוואי שבחברה הישראלית של היום היו הרבה אנשים כמותה.
הקימה בעיר משפחה לתפארת, והזוגיות שלה עם גדעון היא סיפור מעורר השראה. יש לנו הרבה מה ללמוד מהקשר הזה ומהדרך בה גידלו את הילדים. בשנים שעבדנו יחד הכרתי אותה מקרוב, ומיד זיהיתי שהיא עושה הכל ברמת מצוינות גבוהה, ולא מאפשרת לעצמה ולסובבים להיות פחות מזה. ותחת הקשיחות סביב העבודה, הכרתי את היופי הזה של אישה עצומה, ערכית, אנושית, עם לב ענק ותחושת שליחות בלתי נגמרת. נמשיך ליהנות מכל מה שהשארת לנו כאן.
נציג החברים, ממייסדי העיר, שמואל פניאל
קיבלנו את הודעת פטירתה של יוכי בהלם, על אף העובדה כי ידענו שהיא נלחמת בגבורה במחלה ארורה. יוכי הייתה חברה שלנו 50 שנה, שותפה פעילה בבניית העיר מעלה אדומים. אישה רבת פעלים מתחילת הדרך ולאורך כל השנים בתחום החינוכי, כי חשבה, ובצדק, שחינוך טוב יוצר חברה טובה יותר. פעלה כך עד לתקופה האחרונה, ומי שהיה עזר כנגדה לאורך כל השנים זה גדעון בעלה. יוכי אישה ערכית מאוד, ציונית, אוהבת את הארץ ותמיד פעילה בקהילה. פעלה למען החינוך ללא לאות, ניהלה את מחלקת החינוך ויצקה את היסודות הבריאים למערכת החינוך. יוכי - אישה, אמא, סבתא, חברה מהטובים ביותר שהכרנו.
כבר בגבעת המייסדים פעלה באופן נמרץ לקידום החברה וראייה קדימה. קשה לנו להספיד את יוכי החברה הקרובה והיקרה שלנו, אישה מיוחדת, מוכשרת מאוד, חברתית ובעלת תכונות של 'יקית', תמיד הגיעה לכל פגישה עשר דקות לפני הזמן. היא תמיד ידעה לאן היא רוצה להגיע, ונלחמה להשגת המטרה. אישה בעלת ידע, אשת שיחה מעניינת, חברה לטיולים רבים במסגרת פרטית וציבורית. היו לנו שיחות רבות - נהגתי להתייעץ איתה, לשמוע את חוות דעתה. במהלך השנים הקמנו קבוצת חברים לטיולים וחגיגות, ויוכי דאגה תמיד להתכנסויות ולהכניס תוכן. היא תמיד דאגה לוועדת התרבות, ועדת ימי הולדת. לא חשבתי שתעזבי אותנו כל כך מהר, תקופה ארוכה שנלחמת בגבורה. הייתה גם תקופה שהאמנו שמחלתך הקשה מאחור, ושימחת אותנו כל כך. אנחנו, חבריך ומשפחתך, כבר עכשיו מתגעגעים כל כך. החיים ממשיכים, אבל חיים בלעדיך הם לא אותם החיים, נשארנו עם חלל גדול מאוד. החבורה שלנו מצטמצמת, ונוכחותך תחסר לנו מאוד. עירנו איבדה את אחד מעמודי היסוד שלה. בשם כל החברים אני מודה לך על היותך חברה מופלאה. השארת משפחה שבנית לתפארת יחד עם גדעון, ואת כל העשייה הטובה שעשית. אנחנו נשתדל לשמור על זה.
