מעלה אדומים נפרדת ממייסדת החינוך והתרבות בעיר
בסוף השבוע הלכה לעולמה יוכי שוברט, ממייסדי העיר ומי שהייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר במעלה אדומים; לפני כשנה וחצי ערכנו איתה ריאיון, שם היא דיברה על מערך החינוך והתרבות שהקימה, על הקהילה המטיילת, יצאנו לשכונות ויתר הפרויקטים שאותם יזמה והובילה, על ההחלטה להתיישב ולהקים עיר ועל החלום: להקים מוזיאון מייסדים, שהפך לסוג של צוואה; יהי זכרה ברוך
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בסוף השבוע נפרדנו בכאב מיוכי שוברט, שהייתה אחת הנשים המשפיעות במעלה אדומים, ממייסדי העיר ומי שהקימה את כל מערך החינוך, התרבות, הפנאי והקהילה בעיר. יוכי הייתה שותפה לקביעת חלק נכבד מצביונה החינוכי של העיר, היא יזמה, הקימה ותפעלה אין סוף פעילויות תרבות שממשיכות ומתקיימות גם היום. אישה אחת שביצעה תפקיד של מספר אנשים, אישה מיוחדת שידעה להתחבר לכל אדם, אהבה תרבות וחינוך והייתה בעלת תארים אקדמיים במקרא ובניהול מערכות חינוך מהאוניברסיטה העברית. בנוסף, במשך עשור היא ניהלה את המכללה במעלה אדומים.
לפני כשנה וחצי נפגשנו בסלון ביתה, שם ראיינתי אותה לכתבת עומק עליה ועל החיבור המיוחד שלה למעלה אדומים. בסלון הבית תלויות תמונות רבות, כולן של הצייר משה קסטל, עליו אמרה יוכי שהוא אומן מדהים עם זיקה תנ"כית, כנענית. התגובה הראשונית של יוכי, זאת שיצאה ממעמקי ליבה על בחירתה לעטר את קירות ביתה רק ביצירותיו של קסטל, הייתה: "אני מתגעגעת לישראל גולדנשטיין ז"ל, היצירות מזכירות לי אותו. הוא היה חבר קרוב, היה לנו קשר מיוחד".
בשבת האחרונה, יוכי שוברט הלכה לעולמה ונקברה בחלקה חדשה שנפתחה השבוע, חלקת "מייסדי העיר". חזרתי לאותה כתבה, למפגש המרגש שהיה בביתה, בין אלבומי התמונות והזיכרונות של האישה שהקדישה את כל חייה לעיר ואהבה אותה אהבה עזה, וליקטתי מתוך אותה הכתבה.
הילד הראשון של מעלה אדומים
גלעד, בנם הבכור של יוכי וגדעון, נולד בינואר 1976, חודש לאחר שהמייסדים התיישבו בגבעה, שלימים שמה נקרא "גבעת המייסדים". גלעד קיבל את התואר: "הילד הראשון של מעלה אדומים".
כשיוכי וגדעון סיפרו לי על אותה התקופה, אי אפשר היה לא לשמוע בקולם נוסטלגיה וגעגוע, כפי שקורה בכל שיחה עם מייסדי העיר, קבוצה קטנטנה ואיכותית של אנשים שחלמו על עיר במדבר והתיישבו בתנאים לא פשוטים בנר שביעי של חנוכה, שיא החורף, דצמבר 75.
"היינו גרעין של צעירי בן גוריון של תנועת העבודה, יחד עם תנועת גוש אדומים. הייתה לנו מטרה משותפת. חיינו מצוין יחד, ועד היום אנחנו בקשרים מצוינים. שמעון אנסבכר ז"ל היה אדם דתי שעמד בשער בשבת ופתח לנו את השער כשהגענו עם הרכב. פעם היו אנשים אחרים, עם דרך ארץ. ערכנו במשותף קידוש בכל שבת, וכולנו הגענו".
חינוך ותרבות
שם הם הקימו את בית הספר הראשון שהיה חילוני ודתי מעורב, על בסיסו הוקם בית הספר בכפר אדומים. "זה עבד מצוין, דתיים הגיעו עשרים דקות לפנינו להתפלל", סיפרו השניים. הם הקימו את המעון הראשון, כאשר המטפלת הראשונה הייתה איילה אנסבכר. גדעון הוסיף בגעגוע: "אילו יכולתי היום לחזור לשם, הייתי חוזר לגבעה, אבל בתנאי שזה יהיה עם אותם האנשים. יוכי הצטרפה אז לדבריו ואמרה: "היו לנו אסיפות תושבים גם בנושאים שונים, כמו איפה לטעת את העץ. היום זה נשמע מטופש, אבל היה נהדר".
שבע שנים הם התגוררו עם חבריהם על הגבעה, שם יוכי עסקה בחינוך ותרבות והייתה בוועדה בהתנדבות. "הקמנו את מערך החינוך, התרבות, הביטחון. אלו היו שנים של יצירה חדשה ומקורית שבה השתתפו כל חברי היישוב", סיפרה יוכי.
לאחר שבע שנים הם עזבו את הגבעה ועלו להר ממול, המקום בו ממוקמת היום מעלה אדומים, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, אז עוד קראו לה מבצע שלום הגליל. "עליתי לבדי עם הילדים לבית החדש, גדעון היה אז בלבנון", שחזרה יוכי את המעבר.
מוזיאון מייסדים
במשך שנים יוכי חלמה להקים מוזיאון מייסדים בעיר, ובאותו ריאיון אמרה אז: "חלק מחברי היישוב כבר אינם איתנו, אך חשוב החברים הקיימים, המייסדים. חשוב להנציח את תולדות העיר הזו לטובת הבנים ונכדים. אני עובדת על הקמת המוזיאון המון שנים, פועלת למטרה הזאת, ומקווים שראש העיר יבין את החשיבות להקמת המוזיאון בעיר".
מעלה אדומים עבורי היא נס
"מעלה אדומים היא נס, עיר פורחת ויפה שנמצאת באמצע מדבר. כשאני רואה את הפרחים פורחים בה, זה מדהים אותי, מי בכלל חשב אז שיגדלו כאן פרחים? היו סביבנו רק קוצים. זה היה נראה אז כמעט כבלתי אפשרי. מעלה אדומים אחת הערים היפות ביותר בארץ, והיא זכתה על כן לפרסים רבים בכל תחום".
הקימה את מערך החינוך
"כשהקמנו את מעלה אדומים עבדתי במחלקת החינוך, הקמתי את שלושת הגנים הראשונים ברחוב הנחלים, שעובדים עד היום. כשעזבתי, כבר היו 44 גני ילדים בעיר. הייתי גם ממקימי חטיבת הביניים ורכזת העל יסודי, ולאחר כך שימשתי מנהלת אגף לחינוך במשך שנים רבות. מאוחר יותר ניהלתי את המכללה בעיר במשך כל 11 השנים שהיא פעלה, המכללה הייתה הצלחה גדולה. בכל שנה למדו בה אלף סטודנטים, מאוד כאב לי ועדיין כואב שהיא נסגרה בגלל התנהלות הרשת, שלבסוף נפלה".
הקימה את מחלקת התרבות, הפנאי והקהילה
"הקמתי את המחלקה מההתחלה. לא הייתה עדיין בעיר תשתית תרבותית. אני זאת שיצקתי את היסודות והכנתי את התשתית להיכל התרבות", אמרה אז יוכי. עם השנים יוכי הקימה אין סוף מיזמים, עם המון יצירתיות ומוטיבציה מטורפת. "ארגנתי אירועים רבים במוזיאון, שלימים היו הבסיס לאירועי היכל התרבות. הכנסתי לעיר את 'זיכרון בסלון' בערב יום השואה, שנמשך גם היום, ונשבעתי לעצמי שאדאג ואקפיד שהאירועים האלה יימשכו".
אירועים שממשיכים גם היום
"לילדים ולמשפחות יזמתי את פרויקט 'יצאתי לשכונות, תכף אשוב', את סדר ט"ו בשבט, יום העצמאות הכי ישראלי שיש, אוקטבה - סדרת קונצרטים מוסברים בקונסרבטוריון, ליווי אימוש – תוכנית לגיל הרך, שבוע הנוער בחופשים ועוד. התחלתי את המיזם יצאנו לשכונות, הקמתי עם שותפים את קהילה מטיילת וניהלתי אותה במשך 17 שנה ובמשך שבע שנים בהתנדבות. טיילנו בארץ ובעולם, זה פרויקט נהדר שמאפשר לאנשים להכיר אוכלוסיות שונות ולטייל בארץ.
יוכי גם הקימה את התזמורת האנדלוסית יחד עם דוד צרפתי. "נחשפתי והתאהבתי במוזיקה האנדלוסית בזכות דוד צרפתי, שהיה אז שכן שלי, ואני כל כך שמחה על התזמורת הזאת. הם מדהימים וממלאים אולמות. זה כמו העיר, אף אחד לא רצה להקים עיר, אז הקמנו אנחנו עיר. הקמנו בעיר גם את 'יחד מורים', אנשי חינוך עוזרים בחינוך, ליווי של התיאטרון הקהילתי, ליווי חבורת הזמר פרח במדבר ועוד המון פרויקטים ומיזמים".
למעשה, כל נושא הקשור לתרבות, פנאי וקהילה מגיל ינקות ועד בכלל, נרשמו לזכותה והתקיימו בזכותה, עם שיתוף פעולה פורה גם עם הספריה והרווחה. "אני מאוד שמחה על היכל התרבות, כל עיר שמכבדת את עצמה מקיימת תרבות, גם כאן בעיר".
הכי גאה
לשאלתי במה היא מתגאה במיוחד, השיבה יוכי: "העיר מעלה אדומים לא התחילה עם הקניון. יש לה היסטוריה מכובדת וייחודית רק לה. אני מסתובבת במעלה אדומים, גאה על כל מה שהעיר הזאת עשתה במשך 48 שנה. אין דוגמה כזו בארץ. בהמשך לאווירה הקיימת היום, אני גאה בשיתוף פעולה בין ציבור דתי וחילוני ובהצלחה שהביאה להקמת העיר".
מחלת הסרטן
כשיוכי הגיעה לגיל 67, היא הבינה כי הגיעה העת לפרוש לגמלאות. יומיים בלבד לאחר פרישתה, היא גילתה שהיא חולה במחלת הסרטן. "לא ידעתי שאני חולה, הייתי עסוקה כל הזמן. הייתי ב'יצאנו לשכונות' בשכונת מצפה נבו, ולמחרת כבר מצאתי את עצמי מאושפזת במחלקה אונקולוגית. הייתי מאושפזת שם חצי שנה, תקופה שאני מעדיפה לא לזכור.
האהבה לגדעון וחידוש הנדרים
"במלחמת יום כיפור, כשאנו מציינים 50 שנה, התעוררו אצלי רגשות עצב ושמחה, העצב על מה שקרה והשמחה שמצאתי את בן זוגי שאיתו אני כבר 50 שנה. גדעון הגיע אחר הצהריים במיוחד להינשא, וחזר לדרום עוד באותו הערב. לקחתי את החליפה הישנה שלו לחייט וביקשתי שיתפור לו במידה שלו. התאפרתי והתארגנתי לבד, ורק אחרי חצי שנה הוא השתחרר".
יוכי הגישה לי באותו ריאיון ספר תמונות של החתונה השנייה והמרגשת במיוחד. "התחתנו חתונה נוספת, ערכנו חידוש נדרים במסעדת פיאנו. לחתונה הגיעו משפחה וחברים קרובים מזמנים שונים בחיים. החופה הייתה מהטלית שגדעון לבש בחתונה לפני 50 שנה, וארבע חברות שלי החזיקו את המקלות של החופה. את הטקס ערך חבר שלי מהצבא, שחיתן גם את שלושת ילדינו והיום הוא רב ב'צוהר'. עשינו שבע ברכות אלטרנטיבי, כאשר כל חבר קיבל הזדמנות לעלות ולברך, ביניהם דוד צרפתי ועמוס טרטמן, שהיה ראש העיר הראשון של העיר מעלה אדומים ושזכותו נשמרת כל יום מחדש. היה מאוד מרגש, ביקשתי שלא יביאו מתנות ושבמקום זה יביאו כסף לתרומה ל'יד תמר' שמספק תמיכה לחולי סרטן ולמשפחותיהם. החברים הביאו סכומים גבוהים מאוד למטרה הזאת. קיבלתי טבעת, ונסענו לרומא לירח דבש".
הצוואה שלה
יוכי סיימה את המפגש בזמנו בבקשה אישית, המהווה היום סוג של צוואה שלה. "זה כואב לנו שעדיין, אחרי 50 שנה, לא הוקם כאן בעיר מוזיאון המייסדים. בכל מקום בארץ שאני מגיעה אליו אני נתקלת במוזיאון. במשך שנים אנחנו המייסדים מבקשים את זה למען הילדים ולדורות הבאים, אני מקווה שהפעם זה יקרה".
