האמא של החיילים
לבנה צמח ז"ל, שהלכה בסוף שבוע שעבר לעולמה, הייתה מוכרת לכולם כמתנדבת מספר אחת, כאישה שמתנדבת בכל מקום אפשרי, זו שהייתה ממקימי ומייסדי האגודה למען החייל בעיר, שאימצה את החיילים ושהפכה ל"סבתא שלהם"; היא התנדבה עד יומה האחרון, גם כשכבר הייתה מרותקת למיטה היא מצאה את הדרך להתנדב והייתה בדיוק כמו שתיאר אותה ראש העיר, גיא יפרח - העץ הנדיב; יהי זכרה ברוך
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בסוף השבוע שעבר התבשרנו בכאב גדול על לכתה של לבנה צמח, האישה עם הלב הגדול, מתנדבת מספר אחת של העיר מעלה אדומים. לבנה הייתה דמות אהובה במיוחד בעיר ובקהילה, היא הייתה מוכרת כמי שהייתה כל כולה לב, נתינה ואהבת אדם. היו שראו בה אמא, היו שראו בה סבתא, והמשותף לכולם הוא שראו בה חברה טובה. לבנה הייתה בעלת כישרון יוצא דופן לתת את התחושה לכל אדם ואדם שהוא החשוב ביותר והמשמעותי ביותר עבורה. במשך שנים רבות הייתה שותפה מלאה בכל הפעילויות הקהילתיות והתנדבה בכל מסגרת אפשרית. לפני כשנתיים היא התאלמנה מבעלה עזרא, מי שהיה חברה הקרוב, אהובה במשך עשרות שנים, מי שליווה ותמך בה לאורך כל החיים. לבנה נהגה לשתף שהפרידה ממנו שוברת את ליבה.
באגודה למען החייל, היא הייתה עמוד התווך ומבין מייסדיה בעיר. במשך 36 שנות הפעילות שלה באגודה, היא הייתה חלק בלתי נפרד מהמקום. במהלך השנים היא הפכה מאמא לסבתא של כל חיילי העיר.
עם קבלת ההודעה על פטירתה, הקבוצות השונות בווטסאפ התמלאו בעצב ובמילות פרידה. כל אחד הרגיש צורך לומר, לשתף ולספר מה הייתה עבורו ועבור הקהילה. המשותף לכולם היה הלב הענק והיכולת שלה לגעת ולהעניק לכולם. "עצוב מאוד, אישה משכמה ומעלה שנתנה מעצמה למען העיר, תמיד מחייכת. העיר מעלה אדומים בלעדיה זו לא אותה העיר. האמא של המתנדבים הלכה לעולמה, עד יומה האחרון דאגה לכולם ושאלה לשלומם. תמיד אזכור אותה כאמא רוחנית. אהבתי אותה מאוד והיא הייתה דמות להערצה. אישה נדירה, טובה ובעלת חסד. תמיד הסתכלה על אנשים ועל המצב בעין טובה ומרצון עז להרים ולשפר עוד יותר. היא ראתה ודאגה לכל הסובבים אותה, והכל תוך השקעה אינסופית במשפחה", הודעות כאלו ועוד עשרות הודעות ברוח הדברים האלו התפרסמו כמעט בכל קבוצה בעיר.
היא הגיע לעיר כשהייתה עוד בחיתוליה, בשנת 86, היא עבדה בסוכנות היהודית, וכבר ביום הראשון היא פגשה בכיכר יהלום את ראש העיר דאז, עמוס טרטמן ז"ל, שאמר לה שזקוקים לעזרתה. כבר באותו הערב היא התייצבה להתנדבות, ומאז לא הפסיקה.
רעות, בתה של לבנה, מספרת בחיוך ובגאווה: "היא חזרה הביתה, הבית מלא בארגזים, אבל כשאמא שמעה שצריך עזרה, זה היה ברור לה שלשם היא הולכת".
יפרח: "היא הייתה כמו העץ הנדיב"
ראש העיר, גיא יפרח, נשא דברי הספד בהלוויה וסיפר: ״לבנה היקרה והאהובה, אנחנו נפרדים ממך היום בלב כואב, ועם זאת מלא הערכה, זיכרונות והודיה על מי שהיית. תמיד חיפשת להעניק, לתת ולעשות טוב. הענקת מכל הלב לחיילים, לתושבים, לעיר מעלה אדומים ולקהילה שכל כך אהבת.
את הכל עשית בשקט, בענווה, ללא בקשת תמורה או מחיאות כפיים. רק חיוך, מילה טובה, או הידיעה שמישהו חזר הביתה שבע, מחומם, עטוף באהבה – היו שכרך. כשהחיילים באו – נתת מהלב עם חום ואהבה. כשקהילת מעלה אדומים קראה לך– היית שם, ראשונה להתנדב, ראשונה לעזור.
לבנה מזכירה לי את הסיפור על העץ הנדיב, שבהתחלה הילד מגיע לעץ ויושב מתחת לענפים שלו ונהנה מהצל שלו. אח״כ, כשזה לא רלוונטי, העץ מציע לילד לקחת את הפירות שלו ולמכור אותם בשוק. אח״כ העץ נותן לילד גם את הגזע שלו. עד שנותר רק חלק קטן ונמוך מהגזע, וגם אז העץ מציע לילד לשבת על החלק הזה. תמיד זה מסתיים בכך שהעץ היה נותן ומאושר.
כך בדיוק הייתה לבנה - מהמתנדבות הבולטות והמובילות במעלה אדומים. היא הייתה שולחת מכתבים ומדביקה בולים, וכשזה היה כבר לא רלוונטי היא התנדבה והתרימה בקניון. כשזה לא היה רלוונטי, היא רצתה לעזור בלוגיסטיקה. וגם לפני חודש, שוחחנו בטלפון כשהיא מרותקת למיטה, והיא אמרה: 'אמנם אני לא יכולה לעשות הרבה, אבל טלפונים אני יכולה לעשות כדי לעזור לקראת כנס המתגייסים'. כמו העץ שנתן את כל כולו, גם לבנה נתנה הכל מכל הלב ובאושר גדול. לבנה היקרה והאהובה, לא אשכח אותך ואת מה שייצגת. העיר מעלה אדומים לא תשכח אותך לעולם. תודה על כל מה שנתת. יהי זכרך ברוך".
הר זהב: "הלב הענק שלה ימשיך לפעום בכולנו"
סגנית ומ"מ ראש העיר, רחל הר זהב, אמרה כי "בעוד שבועיים נערוך את כנס המתגייסים העירוני, בדיוק לפני שלוש שנים, ביוני 2022, כתבתי פוסט קצר על לבנה בפייסבוק, זה היה ככה: "הכירו את לבנה צמח. במשך 36 שנים היא מתנדבת באגודה למען החייל (אני זוכרת אותה עוד מילדותי). אישה שכל כולה לב, נתינה, פרגון ועזרה לזולת. היום התקיים כנס המתגייסים העירוני בהיכל שלנו, והיא הגיעה, כמו בכל שנה, לחלק תיקים למתגייסים. לפני תחילת הכנס 'תפסתי' אותה עם בחור צעיר במסעדת הפיאנו - מסתבר שזה הנכד שלה, עמית, שמתגייס בקרוב והגיע לכנס כחלק מהמתגייסים.
חשבתי לעצמי - איזו תמונה מדהימה של אנשים שהם מלח הארץ - סבתא ונכד, אנשים שמרחיבים את הנשמה ומייצגים את כל הטוב שבאדם. כשנכנסנו לאולם לבנה לחשה לי באוזן שזו השנה האחרונה שלה באגודה למען החייל. אני לא יכולה לדמיין את האגודה בלעדיה, היא לגמרי חלק בלתי נפרד ממנה. יכולה להגיד לכם שכל עוד זה תלוי בי - פעם בשנה, בכנס מתגייסים, אני לא מתכוונת לוותר לה על חלוקת התיקים. אולי נצליח שתינו לתפוס איזה קפה בפיאנו לפני".
אני זוכרת שאחרי הפוסט הזה לבנה התקשרה אליי ואמרה לי: "רחל, הפכתי להיות מפורסמת, כולם עוצרים אותי ברחוב". זה הצחיק אותי, כי חשבתי לעצמי - מי מפורסם יותר מלבנה במעלה אדומים? הרי שום פוסט לא יוכל לפרסם אותה יותר מהלב שלה.
היה לי ברור שחשוב לה לפרגן לי, כמו שעשתה כל כך הרבה פעמים עד אז, ומאז והיה לי ברור שהפרגון הזה שלה כולו אמת לאמיתה. כי לבנה הייתה פשוט כזאת שנתנה תחושה שאתה היחיד בעולם עבורה, כאילו את הבת או הנכדה או החברה הכי טובה שלה בעולם. מה שמדהים זה שהמשפחה שלה לא התבאסה מזה כלל, אלא להיפך - היא אימצה את הערכים האלה וקיבלה אליה כל אדם כאילו היה תמיד חלק ממנה. כמו שהערכים הללו ימשיכו לחיות במשפחתה של לבנה, כך גם אצלנו בקהילת מעלה אדומים בכלל ובקהילת המתנדבים בפרט - מושרשים הערכים שלבנה הביאה איתה. ולמרות שהלב שלה לא פועם יותר טוב הלב שלה ימשיך לפעום בכולנו".
חורי: "היית אוזן קשבת, יועצת, מורה והשראה"
מנהלת המחלקה למשאבי קהילה (התנדבות, קהילה, שי"ל וגישור), מירב חורי, אמרה כי "לבנה אהובה, לא יודעת איך להיפרד ממך. הכרתי אותך שנייה אחרי שנכנסתי לתפקיד, לפני תשע שנים. אז התנדבת בשי"ל והיינו מתראות במשרד, אבל היה ברור שאת הרבה יותר מזה, האגודה למען החייל הייתה חלק משמעותי מחייך, וכל הזמן שאלת מה עוד אפשר לעזור, היית באה עם מאפים מיוחדים שהכנת, תמיד מפרגנת, מפנקת ופשוט מחבקת.
שנים שהיריד של יום המעשים הטובים היה בהובלתך, עזרת לגייס דוכנים, לסגור פינות ולהכין לי הכל ברשימה מסודרת, גם אחרי שלא התנדבת באופן 'רשמי'. לפני כמה שנים הזמנת אותי להיות נוכחת בטקס שעשו לך בשדי חמד על התנדבותך ב'יחד מורים', ארגון שיוכי שוברט ז"ל, עוד אישה יוצאת דופן, הקימה. כמה כבוד עשו לך! ראו את הערכה של הצוות אלייך ואת האהבה של הילדים. 'סבתא לבנה', כולם קראו לך, והיה ברור שהמשפחה שלך התרחבה מאוד.
לא היית מתנדבת, היית הרבה יותר מזה. היית לי אוזן קשבת, יועצת, מורה והשראה. ילדיי מכירים אותך ופונקו על ידך לא אחת. המשפחה שלך הייתה עבורך מקור גאווה. בכל הזדמנות סיפרת על ילד או ילדה, נכד או נכדה, ותמיד קרנת.
עזרא היה חלק ממך, לכל מקום הייתם הולכים יחד, ישר קושרת בינו ולבין האחר שיחה, ומספרת כמה הוא משמעותי בחייך. הקשר שלכם היה מעורר השראה. אני זוכרת שבשבעה נחשפתי להיכרות שלכם ועוד קצת להיסטוריה שלך, והבנתי כמה לא ידעתי ואיזו אישה יוצאת מן הכלל נמצאת מולי. עזרא היה חסר לך בחייך, וזה הורגש. בתקופה האחרונה סבלת לא מעט. היה לי קשה לראות אותך במצב הזה. ואיכשהו עדיין, באתי לבקר ואת תמיד התעניינת ושאלת. גם כשנראה שאת כבר נטולת כוחות, הצעת לעזור.
לפני חודשיים, ביום המעשים הטובים, התקשרתי להתנצל שאני לא מצליחה להגיע אלייך בגלל העומס. כעסת על כך שאין לי מספיק עזרה, ותוך שעה גייסת שישה דוכנים והתנצלת שלא תגיעי ליריד. שוב נותרתי ללא מילים. לבנה, השארת חותם גדול בעיר, השארת ערכים ללכת בדרכם. כולי תפילה שנזכה ללכת בדרכך. נוחי לצד עזרא, מגיע לך. ותתפללי על עם ישראל, הוא זקוק לתפילות שלך.
פניאל: "היית מה שנקרא בולדוזר"
יו"ר האגודה למען החייל לשעבר, שמואל פניאל, אמר כי "סבתא לבנה, האישה היקרה ורבת החסד, עצוב מאוד להיפרד ממך. לאורך כל זמן הכרותינו ראיתי את הברק בעינייך כאשר התנדבת, והתנדבותך הייתה בכמה וכמה מישורים. לא מובן איך הצלחת להתנדב בו זמנית בכל כך הרבה, ועסקת בזה ללא לאות. כל משימה מיד בוצעה, היית מה שנקרא - בולדוזר, עם פנים מאירות ובחיוך ומסירות אין קץ. המוטיב המרכזי איתך היה חברות, חיזוק להשכנת שלום, ומאז שנכנסתי לתפקידי כיו"ר האגודה החלה חברות עמוקה איתך. התנדבת עד יומך האחרון, והיית ממייסדיי האגודה למען החייל, אשת שיחה. הקימה יחד עם עזרא משפחה ענפה לתפארת וטיפלה בה במסירות, ובהמשך כשעזרא ז"ל חלה, טיפלת בו במסירות רבה מאוד, וגם זה לא מנע ממך להמשיך ולהתנדב במספר מקומות במקביל. בכל פעם הייתי נפעם ממך, מהאנרגיה הבלתי נגמרת שלך.
אישה חזקה בעלת ידע ויכולת לבצע כל משימה במהירות ובאופן הטוב ביותר, ועקב כך, הצלחנו להוציא משימות חדשות הוצאת ספרים על חלק מנופלים של העיר, מסורת שהצלחנו להשריש למען המשפחות השכולות.
כשביקשת להפסיק את התנדבותך באגודה למען החייל, ביקשתי שתמשיכי כי את עמוד השדרה שנותנת דוגמא אישית, את הסכמת וסיכמנו שנסיים יחד. בפועל אני סיימתי את התנדבותי, ואת המשכת. כל תושבי העיר מודים לך על פעילותך ועל מסירותך לעירנו, וברור שהליכתך לעולם שכולו טוב מצערת את כולנו. את תחסרי מאד למשפחתך ולנו מאד".
