בזווית אישית|| מעיין מור|| עם ישראל חי
"בין דגלים כחול-לבן לצעדים שקטים של זיכרון – הרגשתי את עם ישראל במלוא עוצמתו”: מעין מור במצעד התמיכה הגדול בעולם
פורסם בתאריך:
ביום ראשון האחרון צעדתי בלב השדרה החמישית במנהטן, יחד עם עשרות אלפי אנשים – נשים, גברים, צעירים וילדים – עטופים בדגלי ישראל, לבושים כחול-לבן, שרים, קוראים, ומביעים אהבה וגאווה כלפי מדינת ישראל.
אנחנו רגילים לראות שוב ושוב הפגנות פרו-פלסטיניות בתקשורת וברשתות החברתיות, ולשמוע כמה העולם נגדנו. אבל פתאום שדרה שלמה במנהטן, מלאה ב-50,000 תומכים!! הייתה זו תמונה עוצמתית, מרגשת, עוצרת נשימה.
לפעמים אנחנו שוכחים, אבל יש המוני אנשים בעולם שאוהבים את ישראל, גאים בה, ורוצים בטובתה. המצעד השנה היה הגדול ביותר אי פעם, והוא והיווה הוכחה ניצחת לכך.
אנחנו כבר מכירים את הדיסוננס הזה. רק ערב לפני כן, באירוויזיון, צפינו ביובל רפאל – הנציגה המוכשרת והגיבורה שלנו – מתמודדת עם הפגנות אנטי ישראליות, קריאות בוז, וניקוד נמוך בזה אחר זה מהשופטים. ואז הגיע הקהל – ‘האנשים הרגילים’, אלה שלא יושבים באולפנים – והם הרימו אותה מתחתית הטבלה למקום השני, עם מספר נקודות היסטורי. זו הייתה תזכורת: האהבה לישראל לא תמיד נמדדת בכותרות – אלא בלבבות.
לאחר המצעד הפקנו אירוע הוקרה למשפחות השכולות המתגוררות בתפוצות – ביוזמה משותפת של משרד הביטחון, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, וההסתדרות הציונית העולמית. בישראל, המשפחות השכולות נמצאות בלב ההוויה הלאומית – ביום הזיכרון, ביום העצמאות, בכל טקס. אבל בתפוצות – התחושה הזו הרבה פחות מוחשית.
היה לנו חשוב לומר להן – אנחנו איתכן. גם כשאתן רחוקות – אתן לא לבד. אנחנו זוכרים את יקיריכן, כואבים על המחיר ששילמתן, ומבינים שבזכותם – יש לנו מדינה. יש לנו עצמאות.
המסע הזה, בין הרחובות הסואנים של ניו יורק ללבבות של קהילות יהודיות בכל העולם, היה עבורי הרבה מעבר לעבודה. זו הייתה שליחות ציונית.
זכיתי להיות חלק ממשהו גדול באמת – ואני בהודיה גדולה כל כך.
