רצה להחזיר את החטופים
אבל כבד ירד על העיר עם קבלת הבשורה הקשה על נפילתו של עומר ואן גלדר, לוחם גבעתי, בקרבות בעזה; מאות מתושבי העיר התייצבו במסדר כבוד לאורך רחובות העיר וליוו את בני המשפחה בדרכם לבית העלמין הצבאי בהר הרצל; אימו תהילה מספרת על החששות שגרמו לה להשאיר את דלת הבית פתוחה מאז שעומר התגייס, ״כדי שלא ידפקו לנו בדלת״
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מאות רבות של תושבי מעלה אדומים יחד עם לוחמי צה"ל הגיעו להר הרצל בירושלים ללוות את גיבור ישראל, עומר ואן גלדר שנפל בחג השבועות בעזה. סמ"ר עומר ואן גלדר, לוחם גבעתי, בן 22, נפל במהלך החג מפיצוץ רב עוצמה במחנה ג'בליה בצפון רצועת עזה, יחד עם חבריו סמ"ר ליאור שטיינברג וסמ"ר אופק ברהנה.
מסדר כבוד
מאות רבות של תושבי העיר, בוגרים וילדים, עמדו בצידי הכביש ובכיכרות למסדר כבוד אשר ליווה את עומר בדרכו האחרונה. הם עמדו בדגלי ישראל ובדמעות, לצידם שיירה ארוכה של אופנועי ורכבי משטרה, כולם הגיעו להצדיע לעומר ז״ל וללוות את משפחתו בדרכה לבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
הבן הבכור
תהילה, אמו של עומר, שיום הולדתה הוא יום קבורת בנה, כתבה בפייסבוק: ״בני בכורי, שבר אדיר". על עומר סיפרה כי "הוא היה אדם נדיר באיכויות שלו, מחונן מבטן ומלידה. הבן הבכור".
שלא ידפקו לנו בדלת
חודשיים לפני מלחמת חרבות ברזל התגייס עומר לצה״ל, ומאז תחילת המלחמה, במשך 606 ימים נשארה דלת ביתם פתוחה, כדי שלא ידפקו להם בדלת. ״הוא היה בלחימה רציפה מתחילת השירות שלו", סיפרה תהילה ושיתפה כי על אף החשש התמידי והפחד הגדול ממה שעלול היה לקרות לעומר, המשפחה ניסתה לשמור על שגרה במהלך המלחמה: "מנסים לנהל שגרה, שגרת חירום, אבל בשבילנו המלחמה לא נגמרה לרגע, ואצלי בבית כבר 606 ימים הדלת לא נסגרת - כדי שלא ידפקו לי בדלת. גם אתמול הדלת הייתה פתוחה".
לפני חצי שנה נפל בן דודו
ב-20.7.24 אימו תהילה העלתה תמונה משמחת ומלאה בגאווה בפייסבוק של המשפחה, תמונה מטקס סיום קורס מ״כים שאותו סיים עומר בהצטיינות. היא כתבה אז: "הלב מתרחב מגאווה, ולא מעט מתכווץ מדאגה".
רק לפני חצי שנה נפל בלבנון בן דודו - עומר גלדר ז"ל, לוחם גולני.
רצה להחזיר את החטופים
תהילה מספרת כי ״הבשורה הזאת תפסה אותנו במוצאי חג שבועות. הגיעו הקצינים לבית והודיעו לנו את מה שכל כך חששנו ממנו מאז שעומר התגייס".
על השירות במהלך המלחמה היא אמרה: "הוא רצה מאוד להחזיר את החטופים ולהילחם על הארץ שלנו, רצה לוודא ש-7 באוקטובר לא יחזור".
התנדב בכל מקום אפשרי
מכריו של עומר מספרים עליו שהיה בולט וחכם מאוד, סקרן, חבר טוב עם לב גדול, מאז ומתמיד התנדב במקומות שונים. הוא התנדב בבית החולים הגריאטרי, ב'כנפיים של קרמבו' ובמד"א, שם הפך למדריך. בנוסף, הוא הוביל סגל נוער בירושלים, ניגן בגיטרה ומפוחית ולמד בבית הספר אמי"ת איתן.
האהבה הכי גדולה של חיי
לעומר ז״ל היו תוכניות רבות. הוא תכנן ללמוד רפואה, ובסיום שירותו הצבאי להינשא לבת זוגו נעמה, שספדה לו בלב שבור: "יפה שלי, הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שתבוא לנשק לי את הדמעות כמו שתמיד היית עושה. כולך לב טוב. אתה האהבה הכי גדולה של החיים שלי. ניפגש בגן עדן, אוהבת אותך לנצח".
השיחה האחרונה
בשיחה האחרונה איתו לפני החג הוא אמר להוריו שבלילות האחרונים הם עושים דברים חשובים מאוד, ושהוא לא יכול לדבר על זה בטלפון אבל הוא מחכה להתראות איתם ולספר.
אימו תהילה מספרת: ״יש לנו קבוצה שלי, שלו ושל אבא שלו, והוא כתב לנו שהם עושים דברים גדולים, שהלילות הם לילות ארוכים ולבנים, ושהוא מצטער שהוא לא דיבר איתנו בערב שבת ושהוא ינסה לדבר איתנו בערב החג. התקשרתי בערב החג, הוא אמר לי: 'אמא, אני לא יכול לדבר אבל אני אוהב אותך מאוד'. אתמול הוא עוד כתב לי בשש בערב, שאל מתי האזכרה של אחותי, (אחות של תהילה נהרגה בתאונת דרכים לפני מספר שנים) ואמר שהוא רוצה לנסות לצאת כדי להגיע. כתבתי לו מתי האזכרה, הוא אמר: 'סגור'. וזהו".
המלחמה לא נגמרה בשבילנו
תהילה אומרת כי ״הוא ידע אובדן של חברים, חברים לנשק, חברים מלפני. החבר הכי טוב שלו נפצע קשה מאוד בלבנון, לוחם בסיירת גולני. המלחמה הזו לא נגמרה בשבילנו, למרות שהחיים פה כאילו באיזשהו מסלול, באיזושהי שגרה - שגרה שהיא מבורכת וכך צריך להיות - אבל בשבילנו תמיד היה החשש הגדול".
תמיד חשב איך לשמח
נעמה שטסמן, דודתו של עומר, ספדה לו: ״עומר הבן הבכור של אחותי שירת בגבעתי, ובקורס מ״כים קיבל תעודת הצטיינות. הוא היה בן אדם שכל מעגל שהוא נגע בו אהב אותו, היה אדם שמח ומוכשר. עומר חלם להיות רופא, התנדב במד"א והביא גאווה לכל בני המשפחה, לדודים, לבני דודים ולכל החברים שלו.
הוא היה ילד מחונן שניגן בגיטרה ומפוחית, תמיד היה שמח. כל הזמן היה אומר לי: ׳איך אני אוהב אתכם' ו'כיף לי להיות אצלכם'. תמיד העריך ופרגן, ולנו היה כיף לארח אותו. ביום שישי שעבר הם באו לבקר את ההורים שלי לשעה, והוא אמר: ׳יש לנו זמן, אז קפצנו לבקר את סבא וסבתא'. תמיד חשב איך לשמח".
הבאת אור לעולם
סבו של עומר, שמעון, אמר בדבריו: "עומר היקר מאוד, כשסיימנו את ספירת העומר השנה והתחלנו את חג השבועות, ובעיצומו הסתיימו חייך. בחייך הקצרים הבאת אור לעולם. התגייסת לשירות ליחידה מובחרת, ובכל שעה פנויה התנדבת. אתמול, בעיצומו של קרב קשה, נפלת על הגנת המדינה. יהי זכרך ברוך".
סבתו ספדה לו: ״נחת עלינו אסון כבד. ילד שמביא אור לעולם ותמיד ראשון להתנדב. הצטרפת לעומר (גאלדור) בן דודך שנפל בלבנון לפני כחצי שנה".
גאה להיות אחיך
האח אורי ספד: "עומר היה אדם שכולם מכירים. היו לי איתך שיחות ותשובות לכל קושי. לאחרונה היית לוקח את האחים למעיינות עם הגיטרה. גאה להיות אחיך. אתגעגע אליך".
הכאב עצום והאובדן בלתי נתפס
גם בתיכון אמי״ת איתן ספדו לעומר: "בית הספר אבל וכואב על נפילתו של בוגרנו האהוב עומר ואן גלדר הי"ד. לב כולנו עם הוריו, חגי ותהילה, ועם כל משפחתו, ובהם תלמידנו היקר אורי".
דניאל בארי, מנהל בית הספר, סיפר כי "עומר היה נער שכולו נתינה, ומגיל צעיר התנדב כחובש במד"א. צעיר מוכשר, שמח ומשמח, שהיה אהוב מאוד על חבריו ועל מוריו, אשר ביקש לתרום למדינה כלוחם ומפקד".
אליאור אוחנה, שהיה המחנך של עומר בבית הספר, הוסיף כי "איבדנו תלמיד מיוחד, מלא באהבה ובאחריות לכלל. הוא היה פעיל מאוד במד"א ובכל התנדבות שהייתה בביה"ס, היה הראשון להגיע עם הגיטרה שהביא איתו לכל מקום. הכאב עצום והאובדן בלתי נתפס, עומר הוא מהפירות המשובחים ביותר של הארץ הזו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
מטובי בניה של העיר
גם בעיריית מעלה אדומים ספדו: "עומר, מטובי בניה של מעלה אדומים, למד בבית הספר אמי״ת איתן, אהב את המדינה, היה מלא בנתינה למען האחר, התנדב מגיל צעיר ומסר נפשו למען העם והארץ. בשם כל תושבי מעלה אדומים אנו מחבקים את המשפחה ונלווה אותה בכל צעד ובכל צורך".
