נתקעו בלרנקה, הפכו למתנדבים
מירב ורן חורי יצאו לסוף שבוע קצר בקפריסין והפכו לחלק מהמאמצים להשבת מילואימניקים, סיוע לישראלים ולתמיכה בבית חב"ד • במקום לחזור לילדים אחרי שלושה ימים, הם נתקעו באי כבר עשרה ימים • "המציאות השתנתה בן רגע – הפכנו לנקודת מידע, סיוע ולב פועם של הקהילה"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
מירב ורן חורי ממעלה אדומים תכננו סוף שבוע זוגי קצר בקפריסין, התרעננות נדירה אחרי כמה שנים אינטנסיביות של הורות, עבודה וחיים עמוסים. אך תוך שעות, החופשה הרומנטית הפכה למבצע חירום קהילתי: יחד עם אלפי ישראלים נוספים, הם מצאו עצמם תקועים בלרנקה בעקבות המצב הביטחוני המתוח בישראל והמלחמה עם איראן שתפסה מעל מאה אלף ישראלים בחו"ל, ובעודם מנסים למצוא דרך לחזור לילדיהם – הם הפכו למוקד תמיכה וסיוע לחבריהם הבלתי מתוכננים לאי.
"ביום חמישי אחר הצהריים נחתנו בקפריסין. טיילנו בטיילת, נהנינו, אפילו צחקנו שזה מוזר שאין הרבה ישראלים סביבנו", משחזר רן. "מי היה מאמין שתוך יום כל זה ישתנה?".
בשעה שלוש לפנות בוקר, כבר בלילה הראשון לחופשה, הכל התהפך. "רן העיר אותי ואמר – מירב, יש אזעקות בארץ", מספרת מירב. "התקשרנו מיד לילדים, ששמרו על עצמם בחדר המוגן. אבא שלי יצא מיד מראשון לציון למעלה אדומים לאסוף אותם, ורונן חג’בי מארגון 'ידידים' התגייס מיד לסייע".
באותו הבוקר, בשעה ארבע, אביה של מירב עצר אצל חברתה תחיה גץ – רק כדי לאסוף את עוגת יום ההולדת שהכינה לבתם הקטנה, שבדיוק חגגה יום הולדת בגן.
מירב ורן, ששניהם אנשי קהילה ותיקים ופעילים בעירם, לא יכלו להישאר אדישים. בתוך זמן קצר הפכו לדמויות מפתח בזירה הישראלית המאולתרת שנוצרה בלרנקה: "הגענו לבית חב"ד וראינו מאות ישראלים עם מזוודות, חלקם הגיעו מלונדון, מניו יורק, אחרים כמונו – שנחתו ישר לחופשה. אבל כולם מצאו את עצמם תקועים, בלי טיסות חזור, עם דאגה גדולה לילדים ולמה שקורה בארץ", מספרת מירב.
בתוך הכאוס, השניים החלו להפעיל קשרים בארץ ובחו"ל, להתנדב בבית חב"ד ולסייע ככל הניתן. מירב התגייסה לעבודה במטבח, כולל הכשרת כלים בים ובישולים לשבת. רן, בינתיים, סייע לישראלים דרך קבוצות וואטסאפ, הנחיות על כספומטים, מכבסות, הסעות, סיוע למילואימניקים שקיבלו צו 8 ועוד. "יש גם קבוצה בשם 'מעפילים 25' שמגייסת יאכטות לנסיעה חזרה. אני כל היום בטלפון, מנסה לחבר בין גורמים ולעזור בכל דרך", הוא מספר. "נאווה גיאת ממעלה אדומים עזרה לנו בכתיבה ותרגום של מכתבים, אחרים תרגמו בקשות לאנגלית – הפכנו לחוליה מקשרת בין עשרות אנשים שצריכים עזרה".
ביום שישי האחרון הלכו להתנדב בבית חב"ד- "עזרנו להכין סלטים לשבת, ואז ביקשו עזרה להכין 1400 כריכים לחברה של תגלית שנחתו בשבת לפנות בוקר בלימסול. לאחר מכן היתה חופה בבית חב"ד ואני ליויתי את הכלה, החזרתי את הזום המשפחתי (תוך כדי היה אזעקה בארץ) וצילמתי את האירוע... בקיצור חוויה!
לצד כל זאת, המשבר האישי לא נעלם. אביה של מירב, שנשאר לשמור על הילדים, נאלץ במקביל לשבת שבעה על אחיו. "במקום ליווי מסודר, הייתה לוויה מצומצמת – וזה היה מאוד קשה מרחוק", היא משתפת.
רן מתוסכל במיוחד מהתנהלות חברות התעופה: "קנינו כרטיסים דרך חברה לא ישראלית – ומאז הביטולים אנחנו לא ברשימות של טיסות חילוץ. זה פשוט לא מתקבל על הדעת".
למרות כל הקשיים, בני הזוג משתדלים למצוא גם רגעים של אוויר לנשימה. "שכרנו רכב, טיילנו קצת באי, מנסים לשמור על השפיות", אומרת מירב. "אבל הלב כולו עם הילדים שלנו, שכבר עשרה ימים לבד".
ייתכן שיחזרו בימים הקרובים, אך כמו במצב בארץ – דבר אינו ודאי. "אנחנו לא יודעים מתי ואיך נצליח לעלות על טיסה", מסכם רן. "אבל עד אז – נמשיך לעזור כמה שנוכל. זו לא החופשה שחלמנו עליה, אבל כנראה זו החופשה שהיינו צריכים כדי לזכור מי אנחנו באמת".
