דברים שאמרתי באזכרת ה-30 לנפילת בני היקר עומר ואן גלדר
אני מתחייבת, עומר שלי, לעשות ככל יכולתי להיות אישה טובה יותר. להיות אמא טובה יותר, מורה ואשת חינוך טובה יותר, שכנה טובה יותר, בת טובה יותר להוריי, אחות טובה יותר לאחיי ואחיותיי, דודה טובה יותר, בת זוג טובה יותר, חברה טובה יותר, אזרחית טובה יותר, מנהיגה טובה יותר.
פורסם בתאריך:
לפני 30 יום באו לבשר לנו בשורה.
לפני 30 יום עמדו בפתח מאיה, שי ואפרת, ואמרו מילים — ובאבחה אחת השתנו חיינו.
לפני 30 יום, ברגע הנורא הזה, הרגשתי בגוף שלי את מה שכל אמא מרגישה בימים שאחרי הלידה — כיווצים קשים ברחם. כיווצים שמלווים אותי כבר 30 יום.
סיפרתי על זה לאישה יקרה, חברה אהובה, הרופאה שלי, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים — ד"ר תמר אלרם, שהיא גם משוררת. תמר כתבה על זה שיר, שהיא קראה לו אמא של עומר:
"אמא של עומר
הרגישה את הדפיקה
בדלת הפתוחה
כמו בוקס ברחם.
הם לא באמת מתנתקים מאיתנו אף פעם.
נשארים מכורבלים בתוכנו
צפים בשלוות השפיר.
לא באמת נולדים
לא באמת בוכים
לא באמת נושמים לבד.
השליה ממשיכה להזין אותם,
ואת צירי הלידה והמוות
המשמשים בערבוביה."
תודה, תמר. ככה בדיוק אני מרגישה.
מסתכלת על ההר הזה — הר מלא רחמים של אמהות המתכווצות בכאב הלידות השקטות והאיומות שדופקות על דלתות רחמן, ואני מבקשת: אל מלא רחמים — היגלה לנו. עייפנו מדין. אנחנו כורעים תחת נטל הבשורות המרות. בבקשה ממך — שמור על ילדינו חיים.
אני לא עוצמת עיניים חלילה אל מול האור, אל מול החסד, החיבוק, האהבה והרוך שנשפכים אלינו מבעד לשברים ומרווים אותנו ביגוננו האדיר — כמו זהב בקיצוגי המאחה שברים.
אנחנו עדים בכל יום לתפארתו של עם ישראל, לידיים המחבקות של המשפחה, החברים, קהילת מעלה אדומים, מקומות העבודה שלנו, משפחות גבעתי וביסל"ח, לעם ישראל בארץ ובעולם כולו.
אני רואה את כל אלו, מודה עליהם בכל ליבי, אבל אומרת — השברים... השברים נשברנו. די להם.
הגיעה העת להניח לדין. לתת לשכינה, לאל מלא רחמים, לבוא ולהיגלות.
חלקה של שניים הפכה לארבעה תוך פחות מ-30 יום... בבקשה, די.
עומר שלנו, נולדת שבוע לפני פסח. ביום הברית שלך התחלנו לספור את ספירת העומר.
בחג השבועות סיימנו למנות את שנותיך. גם דוד המלך נפטר בחג השבועות — נעים זמירות ישראל.
וכמוהו גם אתה, בכל רגע פנוי, הנעמת לנו זמירות וניגונים.
מגיע משדה הקרב, עוד לפני מקלחת, עם הפודרה של עזה, על אף מחאותיי, מתיישב ומנגן, כאילו נולדת עם גיטרה ביד, פורט במיומנות ובטבעיות על מיתרי הגיטרה והלב.
על דוד המלך אומר המדרש שהיה עדינו העצני — עדינות ורוך כשהוא עוסק בתורה, קשיחות ועוצמה כעץ בשעת מלחמה.
כמה עדינות ורוך היו בך, עומר...
בכמות בלתי נגמרת של תמונות אתה מחייך עם ילדים ותינוקות של משפחה וחברים — צוחק איתם, מניף אותם אל על, מרדים אותם בידיים עדינות ושריריות על בית חזה חם וחזק.
כמה רגעי ניגון, חיבוק, שיחה, צחוק, טבועים בנו ממך...
וכמה אתה עץ חזק בתמונות מהצבא.
כמה עוצמה וחוסן יש בך.
חבריך לצבא, מפקדיך, חייליך — כולם לא מפסיקים לספר איזה מפקד ואיזה חבר היית עבורם.
כולם אמרו — היו הולכים אחריך בעיניים עצומות: ישר, ערכי, אנושי, חד מחשבה, יסודי, מקצועי, מנהיג.
אחרי מי ילכו עכשיו, עומר? אחרי מי נלך אנחנו?
אומרים שצדיקים, במיתתם קרויים חיים.
אני רוצה להקריא רשימה חלקית בלבד, ממה שקרה כאן ב-30 הימים מאז:
- אדם בן 60 שהתעוור לפני חמש שנים — החל לראות שוב את אשתו, את ילדיו ואת נכדיו — בזכותך.
- שני תינוקות, בן ובת, קרויים על שמך.
- מד"א מעלה אדומים ארגנה יומיים של תרומות דם, נאספו בהם 229 מנות דם שיצילו חיים של למעלה מ-650 חולים.
- סבא שמעון פתח עם הרב גלויברמן מרכז לחלוקה שבועית של 600 סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת.
- ד"ר שושנה באייר, חברת משפחה קרובה מפילדלפיה, פתחה קרן לגיוס כספים לרכישת אמבולנס על שמך.
- חברתי מניוטון, אסתר פריימן-פאוסט, דאגה לרכישת שני דפיברילטורים על שמך, מתנה למד"א כאן בארץ.
- בית ספר יהודי בטורונטו העניק שלושה פרסים ראשונים לתלמידים מצטיינים על שמך.
- חטיבת ביסל"ח קראה למירוץ הסיום של קורס המ"כים על שמך — הראשון התקיים השבוע, הוזמנו לרוץ ולדבר עליך.
- קהילת אוטרכט החליטה לקרוא את בית הסטודנטים החדש על שמך ועל שם קרוב משפחתנו, עומר גאל דור.
- יחידת החילוץ מגילות, בה אבא מתנדב, קיימה אימון שטח לזכרך.
- אנחנו שומעים על שיעורים רבים לזכרך — בארץ ובעולם.
- התקיימה ריצת אימון של נבחרת שלוה לזכרך.
- באירועי סיום השנה של כנפיים של קרמבו, במשחק חצי גמר הפלייאוף בכדורסל של מכבי מעלה אדומים, בטקסי הסיום של תוכניות המחוננים בבית הספר שחקים — בו אתה למדת ואני מלמדת — כולם הזכירו אותך ודיברו עליך.
- אורי אמויאל, חברתך ממד"א, היום סמל מחלקה בטירוני חיר גבולות, הוציאה דגלים עם התמונה שלך והכיתוב עליהם — והטירונים רצו איתם במירוץ סיום הטירונות.
- עופרה שטנגר, חברה של סבתא יעלה, תפרה ציצית מיוחדת לילדי "אנעים זמירות" בבית הכנסת של קהילת "צמח השדה".
אני משערת שיש עוד דברים שאני לא יודעת, או לא זוכרת.
אבל עומר, מהמם שלנו — אם זה לא חיים, אני לא יודעת מה זה...
אני רוצה להתייחס לדברים שכתבת, שטליה הקריאה כאן: להיות הכי טובות — כדי להיות ראויות.
אני מתחייבת, עומר שלי, לעשות ככל יכולתי להיות אישה טובה יותר.
להיות אמא טובה יותר, מורה ואשת חינוך טובה יותר, שכנה טובה יותר, בת טובה יותר להוריי, אחות טובה יותר לאחיי ואחיותיי, דודה טובה יותר, בת זוג טובה יותר, חברה טובה יותר, אזרחית טובה יותר, מנהיגה טובה יותר.
למען תיקון עולם.
למען המדינה והארץ היפה והיחידה שלנו.
למען העם שאין כמותו.
למען העיר שלי.
למען כל מעגלי האנשים סביבנו.
לכבודך, עומר בני אהובי, ולעילוי נשמתך הזכה והטהורה.
