אנחנו רוצים דין וצדק
יוסי כהן, אביו של עמית ז"ל שנרצח במסיבת הנובה עם בת זוגו נורל מנצורי ואחותה רויה, מספר בריאיון מרגש במיוחד על בוקר השבעה באוקטובר, כשהבין שהקשר איתו אבד, על החיפושים אחריו בבית החולים, על התקווה שהוא רק פצוע ועל הרגע בו הבין שהוא נרצח והלך לזהות את גופתו ; על הקשר המיוחד של עמית עם ארוסתו נורל: "הם נפגשו בטיול הגדול בדרום אמריקה, היה לו ברור מיד שהיא תהיה אשתו ; אמא של נורל ורויה ז"ל אמרה עליו: "פרשת ידיים לצדדים כדי לגונן ולשמור על הבנות שלי כמו שתמיד עשית, אבל הפעם זה היה גדול עליך"; יוסי: "אנחנו רוצים דין וצדק. אנחנו דורשים ועדת חקירה לאומית"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
יוסי כהן, תושב פסגת זאב, אביו של עמית ז"ל שנרצח במסיבת הנובה עם בת זוגו שאיתה תכנן להתחתן, נורל מנצורי ז"ל, ואחותה רויה ז"ל, לא נח מאז האסון. הוא פעיל בקבוצות שונות, מגיע לדיונים בכנסת ודורש דין וצדק למען עמית, בת זוגו האהובה ואחותה.
היום הוא היה אמור להיות בן 27
בריאיון מיוחד שנערך ביום הולדתו של עמית ז"ל הוא אומר: "היום הוא היה אמור להיות בן 27 , הוא היה רק בן 25. היום יגיעו אלינו הביתה הרבה חברים מהפסגה, מתל אביב ומהוד השרון, שם התגורר בשנתיים האחרונות לחייו, כדי לציין את יום הולדתו".
עמית, בנם של יוסי ואורלי, אח לעדי, שיר ועומר, נולד, גדל והתחנך בפסגת זאב. הוא למד בבית הספר היסודי תל"י במזרח ובטדי קולק. היה חובש קרבי, בעל אישיות מלאת אור ושמחת חיים. הוא אהב טבע וחברים, והייתה בו אהבה גדולה למשפחה. החברים תיארו אותו כ"יפה, שובב, מצחיק ושנון במיוחד". עמית היה ילד של בית, הוא היה קשור מאוד למשפחה. הייתה לו אינטליגנציה רגשית גבוהה, הוא תמיד היה הראשון ששם לב אם מישהו בסביבתו זקוק לסיוע. עמית היה אדם אופטימי מאוד, והוא שידר חיוביות וביטחון.
היה לו ברור שנורל תהיה אשתו
"עמית היה ילד אהוב, כולם אהבו אותו. ארוסתו הייתה מהוד השרון. שניהם הגיעו מרקע שונה, מצאו מיד חיבור מדהים ותכננו להתחתן. עמית גם חיבר בין החברים שלו ושלה. הם נהגו לטייל, לנסוע בעולם, לבלות. הם נפגשו לראשונה בטיול הגדול בדרום אמריקה, ומהרגע שנפגשו מעולם לא נפרדו. היה לו ברור מיד שהיא תהיה אשתו", מספר יוסי כשעיניו מתמלאות דמעות, "היא הייתה משהו מיוחד, הלב נשבר מלחשוב על ההורים שלה שאיבדו שתי בנות".
כשהחלה מתקפת הטרור על המסיבה הם מיהרו להגיע לרכב ויצאו לשביל הגישה, בו הבינו שהם לכודים. הם נכנסו למיגונית לתפוס מחסה, וזו הייתה מיגונית המוות הידועה לשמצה. הוא נסע למסיבה עם נורל ואחותה, חברים ובן דוד שלו. כשהם ברחו מהמקום עדיין לא היה ברור שיש מחבלים. הם ברחו בגלל הטילים".
תאר לי את אותה השבת שלך?
"הייתי בבית הכנסת, לא ידענו שיש מלחמה, ידענו שיש מתקפה של טילים. חזרתי מבית הכנסת, ובזמן שעשיתי קידוש שמעתי את אשתי ממלמלת שעמית שלח הודעה שהוא הגיע למיגונית", מספר יוסי, שחשב בהתחלה שעמית במקום בטוח.
הדאגה החלה לחלחל בו כשאורלי אשתו אמרה לו שעמית כבר לא עונה כי אין לו קליטה במיגונית. "הבנתי, נפל לי מיד האסימון שאם עברו חמש שעות ואין שום תקשורת איתם, קרה משהו נורא. החלטתי שאני נוסע לבית החולים סורוקה כדי לחפש אותו. יצאתי מהבית כשיצאה השבת, והתחלתי לנסוע ברחוב מאיר גרשון. באמצע הרחוב עצרתי. הבנתי שאני לא יכול לנסוע לשם לבדי. עשיתי פרסה, נסעתי לחבר שלי ציון וביקשתי שיצטרף אליי".
התקשר לאמא שלו ואמר: עמית מת
הם הגיעו לבית החולים סורוקה. בבית החולים היה כאוס מוחלט, מאות פצועים הגיעו, החנייה, המסדרונות התמלאו באנשים. הייתה בהלה. "זה היה מטורף הבלאגן שם, רצתי בין כל החדרים, אפילו הגעתי למחסנים וצעקתי בקולי קולות: עמית, עמית. אחרי שעתיים נודע לי שגל חיים, הבן דוד שהיה איתם, ניצל ונמצא שם פצוע. התחלתי שוב לרוץ ולצעוק, הפעם: גל חיים, גל חיים. מצאתי אותו, הוא לא דיבר, רק אמר שהוא לא יודע איפה עמית, ואני מיד ידעתי. היום אני יודע שהוא התקשר לאמא שלו ואמר לה: עמית מת".
אפשרו לי לראות חלק קטן מהפנים, ראיתי מה שראיתי
את היומיים האלה מתחילת המתקפה ועד הבשורה המרה אף הורה לא אמור לעבור. הכאוס והבלאגן שנוצר במדינה לא אפשר להעניק למשפחות את המינימום הנדרש - יחס, אמפתיה והכלה. "בהתחלה עוד הכניסו אותו לרשימת החטופים, אבל אז הודיעו שיש ניצולים שאינם מזוהים. נתבקשתי להגיע למשטרה כדי שייקחו ממני DNA. ביום ראשון בשעה עשר בלילה התקשרו ממחנה אשורה, כשלשם כבר הגיעו מאות גופות. אמרו לי: תגיע לפה. הייתה קטסטרופה, לא הייתה מדינה. הגעתי לאשורה עם גיסי וחבר שלי ציון, הצגתי את עצמי, והם ביקשו שאמתין בחוץ. עד חמש בבוקר יבשו אותי, אמרו לי שהזיהוי לא ודאי ושכדאי שאחזור הביתה והם כבר יצרו איתי קשר".
יוסי נעזר בשכן בתפקיד בכיר במשטרה כדי שינסה לסייע בזירוז הזיהוי. "דרכו הבנתי שיש כבר זיהוי ודאי, אבל שאני חייב להמתין להודעה. נאמר לי שהם העבירו את עמית לראשון לציון. היום אני יודע כמו כולם, ששם 'סידרו' את הגופות. אם אין יד או אין ראש, פשוט מחברים משהו כדי שבתכריכים הם ייראו שלמים", אומר יוסי ולוקח נשימה עמוקה כשעיניו מתמלאות דמעות, "אפשרו לי לראות חלק קטן מהפנים, ראיתי מה שראיתי".
פרשת ידיים לצדדים כדי לגונן על הבנות שלי
ביום שני נודע כי עמית נרצח. ביום רביעי נודע כי רויה נרצחה. כשלא הגיע מידע על גורלה של נורל, הוחלט לקבור את רויה ביום חמישי. באותו ערב הגיעה הבשורה הקשה השלישית על הירצחה של נורל, והיא נקברה ביום ראשון.
עמית גונן עליהן בגופו בתוך המיגונית בזמן שנזרקו הרימונים ובזמן שהמחבלים נכנסו פנימה לווידוי הריגה ולבצע חטיפות. אמא שלהן כתבה על עמית: "עמית, ילד שלי, חתני לנצח. פרשת ידיים לצדדים כדי לגונן ולשמור על הבנות שלי, על נורלי ורויה, כמו שתמיד עשית. אבל הפעם זה היה גדול עליך, גדול על כולם, על כולנו. איך אפשר לגונן כשאתם כלואים במלכודת מוות, נדחסים 38 ילדי אהבה וקסם ללא הגנה, ללא הכנה, ללא אוויר וללא עזרה? אבל ניסית, לא ויתרת למרות שהבנת שזה הסוף. עמית שלי, הפנים היפות המבועתות מפחד חרוטות בליבי המדמם ובכל הלבבות שנשברו עם לכתכם. אוהבת אותך ילד שלי. גאה בבת שלי שבחרה בך, בחרה בהכי טוב. תודה להוריך אורלי ויוסי שגידלו ילד לתפארת, ילד קסם, ילד של אהבה ואור. מתגעגעת אליך עד כאב שמפלח את הנשמה".
התפרצתי על חברי הכנסת
מאז יוסי אינו מוצא מנוח, ממש כמו שאר המשפחות. הוא מספר ומראה לי את הקבוצות הרבות אליהן הוא מחובר. ריבוי הקבוצות רק מקשה, אך כשמדובר במספר עצום ובלתי נתפס של משפחות שכולות מיום אחד מחריד, יש גם ריבוי דעות וויכוחים. יוסי סיפר על הקבוצות השונות בהן היה שותף, על הכספים שהוצאו לאנשי יח"צ, על ההתפצלויות של הקבוצות והמופעים הרבים שלו בכנסת. "השבוע הייתי שוב בכנסת, התפרצתי שם על חברי הכנסת כשקוריזר אמר לי שאנחנו צריכים לובי שייצג אותנו. אני צרחתי שם שהם אמורים ליצג אותנו, אנחנו אזרחים והם יושבים בכנסת. אני לא חברה פרטית שצריך לחפש לובי שייצג אותי. אני מצפה שהכנסת תייצג אותי ואותנו".
רוב המשפחות ממוטטות
"לפני חודש הקמנו גם פעילות משותפת עם הלומי קרב. כל סיפור הוא סיפור קשה, ויש כל כך הרבה. אנחנו חלק ממשפחות השכולות ממסיבת נובה, יש שם הרבה מאוד הורים שעזבו את העבודה מאז, שלא מצליחים לשרוד, שהחיים שלהם נעצרו בשמחת תורה. רוב המשפחות ממוטטות, לא עובדים וחיים שלמים ככה ירדו לטמיון", אומר יוסי ומגולל את הווצאפ להראות את הקבוצות הפעילות הרבות שכולן שם זועקים זעקה.
דורשים ועדת חקירה
לפרום דין וצדק הוא נכנס והפך שם פעיל במיוחד, "אנחנו רוצים דין וצדק. אנחנו דורשים ועדת חקירה לאומית, שהחברים בה כולם באים מתחומים רלוונטיים - אנשי צבא, משפט ועוד, אבל שכולם כבר פרשו מזמן וכלל לא קשורים לאירועי אוקטובר, כאלה שלפחות 10-15 שנה הם מחוץ לתפקידים. אנחנו רוצים לקבל את שמגיע לנו גם כלכלית, זה פשוט מביך הסכומים. היום זה הפך להיות מהות החיים שלי לרדוף אחרי דין וצדק".
לזכרו של עמית ז"ל
במקביל הוא מארגן הכנסת ספר תורה לזכרו של עמית ז"ל. הוא כבר רכש בית יפהפה ואיכותי לספר התורה, והאירוע יתקיים במוזיאון הסבלנות בתאריך 11.9.25, שם תיערך כתיבת האותיות והכיבוד. "שכרתי משאית מרשימה במיוחד שתצא ברחובות מאיר גרשון, דוב סדן ורחמיליביץ", הוא מספר.
