צדיק
בסוף השבוע ליוו אלפים את איש החסד והנתינה, רוני רפאלי ז"ל, בדרכו האחרונה; אלמנתו בתיה, וילדיו - ינון, אוריה, עידו ונהוראי, מספרים על בולדוזר של עשייה ועזרה לזולת, איש שנגע ברבים, סייע, תרם, הקים גמ"חים, ייסד ובנה את בית הכנסת 'אמרי פי' וראה את עצמו כ'שליח'; מתתיהו: "איש עשייה שמעולם לא ויתר ולא הרים ידיים"; יפרח: "היה מופת לאהבת משפחה, לרעות אמיתית ולערבות הדדית"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בסוף שבוע שעבר איבדה מעלה אדומים את אחד האנשים היקרים ואהובים של העיר - איש החסד רוני רפאלי ז"ל, שהיה בולדוזר של עשייה, עם לב פועם של נתינה ועזרה לזולת.
רפאלי ז"ל היה אבא, סבא ובעל אהוב ומעורב. הוא נפטר בגיל 69 מדום לב, לאחר שהיה מאושפז במשך חמישה ימים כשהוא מורדם ומונשם, זאת לאחר מספר שנים שבהן התמודד עם אירוע מוחי.
נגע בכל כך הרבה אנשים
עצב גדול עטף את העיר ואת מכריו ומוקיריו, ואלפים הגיעו לבית העלמין מכל קצוות הארץ כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. "למרות שההלוויה הייתה ביום שישי, שעות לפני כניסת שבת, אלפים הגיעו מכל הארץ. ההלוויה עצמה סיפרה את הסיפור כולו ועד כמה הוא נגע בכל כך הרבה אנשים", אומרת אלמנתו בתיה, "רוני היה איש של אהבת אדם, של אמונה ושל חסד אין סופי".
חלם והגשים
המשפחה בחרה לשבת שבעה בבית הכנסת "אמרי פי" שבשכונת צמח השדה, בית הכנסת אותו ייסד, הקים ובנה, מקום שהפך למפעל חייו. "זה היה הבית השני שלו, לכן זה המקום הכי נכון וטבעי שממנו יצאנו להלוויה ושבו אנחנו אבלים עליו", מספרת משפחתו.
במשך שנים רפאלי ז"ל חלם והגשים את בניית בית הכנסת. 'המפעל' השני של חייו היה תרומתו הרבה לילדים עם צרכים מיוחדים, זאת בעקבות בנו ינון, ילד עם צרכים מיוחדים, שאותו סעד כל השנים באהבה אין סופית ובאופן מעורר השראה.
לא אמר לא
המנחמים הרבים שזרמו לתוך אולם בית הכנסת סיפרו כולם סיפורים על חסדיו הרבים. "הוא הציל אותי מהוצאה לפועל", סיפרה נרגשת אחת המנחמות למשפחה. "בזכותו הבן חגג בר מצווה כשלא היו לנו אמצעים לכך", סיפר מנחם אחר. אלו רק דוגמאות מעטות לסיפורים שנחשפתי אליהם בזמן שהגעתי לנחם את המשפחה. דלתו תמיד הייתה פתוחה, הטלפון שלו לא פסק לצלצל ומעולם הוא לא אמר "לא".
פתקים בכיסים
ילדיו - ינון, אוריה, עידו ונהוראי, נזכרים כיצד לאבא תמיד היו ניירות בכיסים. "היו פונים אליו כל כך הרבה פעמים ביום, הוא תמיד נתן תחושת ביטחון שהוא יסתדר ויסדר. אף פעם לא אמר לא. הוא היה רושם בפתק, שם בכיס ומטפל בבקשה. הכיס שלו תמיד היה מלא בניירות, ובכולם הוא טיפל".
בתיה אלמנתו אומרת: "הוא היה הבולדוזר של מעלה אדומים, איש משפחה ואיש חסד גדול. אין משפחה שפנתה אליו ולא קיבלה מענה. רבים ביקשו עזרה או ייעוץ, והוא היה תמיד עם כיסים מלאים בפתקים שבהם היה כתוב מה צריך לעזור לכל אחד. גם בשנים האחרונות, כשהיה בבית ולא הרגיש טוב, עדיין הגיעו אליו כדי לבקש עזרה".
ילדיו מספרים כי בכל יום חמישי היה מבקש מרעייתו בתיה לבשל מאכלים חמים, והם היו מביאים ארוחות מבושלות לשבת למשפחות שידן אינה משגת.
אני רק השליח
שלושת ילדיו מספרים על הגמ"חים שהקים. "היה לו גמ"ח לציוד לתינוקות עם מטרנות וטיטולים למשפחות מעוטות יכולת, גמ"ח למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים שמספק ציוד כמו טיטולים, סינרים, תרופות וציוד נוסף, והיה לו גם גמ"ח להלוויות ולמשפחות שיושבות שבעה, הוא היה מספק כיסאות ושולחנות. בנוסף הוא היה מארגן גם בר מצוות לילדים יתומים.
הוא לא הפסיק לעזור לכולם. אנשים סמכו עליו, כולם ידעו שאם פונים אליו - הכל יתבצע. פעם שאלנו אותו: 'אבא, איך אתה כזה חזק ומצליח להחזיק ולדאוג לכל כך הרבה אנשים?', והוא ענה לנו באמונה גדולה: 'זו דרכו של עולם, אני רק השליח'".
בית הכנסת היה מפעל חייו
אלמנתו בתיה מספרת כי "לרוני היה חלום להקים בית כנסת. את השטח הפנוי שנמצא מול הבית שלנו הוא מיד זיהה, ואמר: 'כאן ייבנה בית כנסת'. הוא התרוצץ בכל העולם כדי להשיג כספים ולהגשים את החלום. הוא טס מספר פעמים לארצות הברית, שם התגורר אחרי שהשתחרר מצה"ל, מסיירת צנחנים. הוא שמר על קשרים חמים עם הקהילה שם. הם מאוד כיבדו אותו, בכל פעם שהגיע לשם הוא נהג להעביר שיעורים ולגייס כסף גם לבית הכנסת וגם לעיר מעלה אדומים.
כשהתחילה הבנייה של בית הכנסת הוא הביא את הטרקטורים והיה כל הזמן נוכח במקום. בלילות הוא נהג לישון שם גם כשהילדים היו קטנים. הוא היה בולדוזר. את בית הכנסת הוא בנה בעשר אצבעות - קומה אחרי קומה. הוא בנה גם אולם לאירועים כמו בר מצוות ובריתות, שהוא זה שמחזיק את בית הכנסת. אם למשפחה לא היה דרך לשלם על האירוע, הוא היה נותן להם את האולם ללא תשלום. גם בימים שלא היה כסף לחשמל, הוא נהג לומר שחשוב לו שבית הכנסת יהיה פתוח כל שעות היום ללמידה ושהחשמל והמזגנים יעבדו, ולכן לא פעם שילם מכספו כי 'לימוד תורה מעל הכל'.
כשהיה רואה בני נוער שמשוטטים בחוץ הוא היה נוהג להזמין אותם ללמוד, דואג להם לפיצות ושתייה, וכשהיה שומע שמעירים להם שהם מלכלכים, הוא היה תמיד אומר שהכל בסדר, הוא ידאג לניקיון, העיקר שהנוער יגיע".
החלום שלו היה לבנות מקווה לגברים, חלום שלא הספיק לממש. בכל שנה התקיימו אירועי תקיעות שופר המוניים וסליחות בבית הכנסת, ותמיד היו לשם גם מכובדי העיר: בני כשריאל, גיא יפרח, דודו מתתיהו, רבנים וחברי מועצה. זאת אבידה גדולה לנו, המשפחה, ואבידה לעיר כולה".
לימד אותנו מה לעשות אחרי לכתו
את בנו ינון, בן 30, הוא סעד במסירות ובאהבה גדולה, "כשהגיע לגיל צבא, אבא נלחם שיתנו לו להתנדב כדי שיתרום למדינה וירגיש כמו כולם. הוא הצליח, וינון שירת בהתנדבות בפיקוד מרכז. בנוסף לגמ"ח שהקים לעזרה למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים בציוד, היה חשוב לו לשמח את הילדים. הוא ארגן המון פעילויות, פעם הוא אפילו הצליח לשכור מטוס שיטיס אותם בשמי הארץ".
בניו, עידו ונהוראי, מספרים: "אבא דאג מאוד לינון, ועיקר הדאגה שלו היה מה יהיה אחרי לכתו. הוא היה מבקש מאיתנו לראות וללמוד כיצד לטפל בו. הוא היה מכניס אותנו למקלחת ומראה לנו איך הוא מרים אותו ומקלח אותו, איך הוא מורח לו את המשחות. הוא רצה שנסתכל, נלמד ונדע מה לעשות. הוא היה מורה לחיים במעשים ובדוגמה אישית".
הסיפור על הילד שאומץ
נהוראי מוסיף כי "כל כך הרבה יש לנו לספר על אבא, שגם אם נשב שנה לא נסיים. הייתה לו עשייה עצומה שלעולם לא נדע ונכיר את כולה כי הרבה ממנה נעשה בהסתר. מאז שהוא נפטר הסיפורים לא נפסקים, אבל סיפור אחד ריגש והדהים אותי במיוחד. זה סיפור שאמא הכירה, אבל אנחנו שמענו אותו לראשונה בשבעה.
ביום הראשון של השבעה נכנסו זוג הורים והבן שלהם, בן 33, וסיפרו שבמשך שנים לא הצליחו להביא ילדים לעולם. כשהם פנו לאבא, הוא הצליח לסייע ולזרז תהליך אימוץ עבורם. הילד שלהם, שהיום הוא בן 33, הגיע לאותם הורים כשהיה בן מספר ימים. אבא גם דאג שיהיה להם אירוע מכובד ואוכל בברית. אותו תינוק גדל והגיע עם ההורים לנחם אותנו. הוא סיפר לנו שבעוד חודשיים הוא מתחתן. אני בהלם מהסיפור המרגש הזה".
המשפחה מעל הכל
לרוני ז"ל הייתה חשובה מאוד המשפחה. הוא חיכה בקוצר רוח לנכד, והוא אף זכה לנכדו הראשון לפני שמונה חודשים –מיכאל, היום בן שמונה חודשים, בנה של אוריה. הוא היה הסנדק בברית המילה, ומיכאל התינוק המתוק הסב לו אושר גדול. לטקס מסע הכומתה של בנו עידו הוא הגיע בכיסא גלגלים כי היה חשוב לו להיות נוכח.
ליבו נדם
בשבוע שעבר, כשלקה בליבו, עידו היה זה שביצע על אביו החייאה עד להגעת כוחות ההצלה. הניסיונות להחיות אותו נמשכו גם בדרך לבית החולים, ושם הרופאים הודיעו כי נדם ליבו. המשפחה כואבת ומתגעגעת, אך אומרת שזיכרון ליבו הטוב נשאר עם אין סוף אנשים שהוא נגע בהם במהלך שנות חייו, וזו נחמה.
מתתיהו: "איש עשייה שמעולם לא ויתר"
חבר מועצת העיר, דודו מתתיהו, סיפר על רוני ז"ל כי "רוני היה אב רוחני לכולם. הוא ידע לפתור כל בעיה, והיה איש עשייה שמעולם לא ויתר ולא הרים ידיים. כל מי שפנה אליו קיבל מענה. הוא היה איש של קדושה ודרך ארץ. כל מעשיו היו כדי שלאנשים יהיה טוב. הדאגה שלו לבנו ינון, ילד עם צרכים מיוחדים, הייתה באדיקות ובמסירות כדי שלא יחסר לו כלום. את בית הכנסת הוא בנה בשתי ידיו. הוא היה איש של כבוד, איש אציל מאוד ועם משפחה יקרה ואהובה מאוד בעיר. מעלה אדומים איבדה איש יקר שעשה הכל לקהילה ולטובת העיר. איבדנו חבר יקר".
יפרח: "איש של קהילה ונתינה אינסופית"
ראש העיר, גיא יפרח, נפרד בכאב: ״בצער רב ובכאב גדול אנחנו נפרדים מאהרון רוני רפאלי ז״ל - בונה ומייסד בית הכנסת אימרי פי. רוני היה חבר אמיתי, אדם מיוחד במינו - מנהיג בנשמתו, איש של קהילה ושל נתינה אינסופית. בכוח אישיותו הצליח לגבש סביבו קהילה חמה ומאוחדת, והפך את בית הכנסת לבית מדרש קהילתי שמשך אליו צעירים ומשפחות מכל רחבי העיר.
בדרכו הצנועה והמעוררת השראה, סעד במסירות את בנו ינון - שייבדל לחיים טובים וארוכים, והיה מופת לאהבת משפחה, לרעות אמיתית ולערבות הדדית. רוני היה אוהב אדם - תמיד נתן, תמיד הקשיב, תמיד חיבק. אהבתו למשפחתו, לחבריו, לעיר ולמדינה - ניכרה בכל מעשיו. נוח בשלום חבר יקר. ליבנו כבר מתגעגע״.
ליטל | 12:01 30.07.25