צירוף מקרים מצמרר
מירב בוזנה ז"ל הלכה לעולמה בדיוק ארבע שנים לאחר מות בנה אופק; חוקרת המשטרה לשעבר נפטרה ביום שבו נפטר בנה, לוחם מג"ב אופק בוזנה ז"ל, ממחלת הסרטן. המשפחה: "הצער הכריע אותה – היא לא התאוששה מאז האובדן"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
צירוף מקרים מצמרר במיוחד: בהפרש של ארבע שנים בדיוק מאז שאופק בוזנה ז"ל, לוחם ביחידת הכלבנים של מג"ב, נפטר ממחלת הסרטן – גופה של אימו, מירב בוזנה ז"ל (63), קרס והיא נפטרה. אופק, שנלחם ונאבק במחלת הסרטן במשך כמעט שנה, נפטר ב־14.8.2021. אימו, מירב, הלכה לעולמה בדיוק באותו תאריך – 14.8.2025. היא הותירה אחריה שני בנים, ירין וברק, וארבע נכדות – שי־ לי, הלל, ליה ואמה, שאותה אהבה במיוחד.
משפחה של כוחות הביטחון
משפחת בוזנה הגיעה למעלה אדומים בשנת 1986. זוהי משפחת אנשי כוחות הביטחון: אב המשפחה, ניצב בדימוס נתן בוזנה, האם מירב ז"ל – חוקרת במשטרה; ירין, הבן הבכור – קצין משטרה, רפ"ק בתחנת בנימין; וברק, האח הצעיר – מפקד השיטור העירוני במעלה אדומים.
נקברו באותו תאריך 15.8
מירב ואופק נקברו בהר הרצל בתאריך זהה, 15.8. "אמא הייתה מורדמת ומונשמת במשך שבועיים, וכנראה החליטה ללכת באותו היום כמו אופק", מספר ירין, הבן הבכור. "אמא הייתה חולת לב הרבה שנים. במהלך השנים עברה צנתור ומעקפים, אבל לא ראינו את זה מגיע. זאת הייתה הפתעה מוחלטת. היא הייתה כל הזמן בתפקוד מלא. זאת לא מחלה שנחכה בחייה. גם להורים שלה, סבא וסבתא בני 87, יש רקע של בעיות לב – והם עדיין בחיים ומתפקדים".
מירב שירתה 35 שנה במשטרה כחוקרת בתחנת לב הבירה. מספר שנים לאחר שיצאה לגמלאות חשה געגוע לעשייה ולעמיתים לעבודה, ושבה לתחום החקירות.
ברק, הבן הצעיר, התחתן לפני כשלושה חודשים. "הייתה חתונה מרגשת ושמחה", מספר ירין. "אמא הייתה מאושרת ומאוד זוהרת. לא ניתן היה להבחין בשום סימן מחשיד לבאות".
המדדים לא היו יציבים
"בשבועות האחרונים אמא לא הרגישה טוב. הבנו שמשהו לא טוב קורה. הבית שלה היה מבולגן וזה מאוד לא מאפיין אותה", ממשיך ירין. "ברק היה בבית של אמא, וכשראה את הבלאגן הוא מיד התקשר אלי. ביקשתי לדבר עם אמא ושאלתי אותה 'מה עובר עלייך?' ברק ואני קישרנו את זה לאזכרה של אופק שהתקרבה. יש לנו ניסיון – לצערנו, כשתאריך האזכרה התקרב תמיד הייתה לה ירידה במצב רוח. היא ענתה בחולשה שהכול בסדר, אבל שמעתי בקול שמשהו לא תקין. החלטתי להזמין אמבולנס לעין כרם. במיון ראו שהמדדים לא יציבים. היא קיבלה אנטיביוטיקה והעלו אותה למחלקה, כשהתוכנית המקורית הייתה שבבוקר היא תעבור צנתור על מנת לבחון אם יש בעיה. תכננתי את היום למחרת – היה לי מבחן, וידעתי שצנתור זו פרוצדורה פשוטה. חשבתי שאעבור דרכה ומשם אסע למבחן".
תגיע מהר, אמא הולכת
אלא שהתוכניות השתבשו לחלוטין. "התקשרתי לאמא בדרך, והיא נשמעה מאוד חלשה. היא שיתפה אותי שהיא עומדת להיכנס לצנתור. אמרתי לה: 'בעוד מספר דקות אני בבית החולים'. כשהגעתי לכניסה לבית החולים סבתא שלי, שהייתה איתה כל הזמן בבית החולים, התקשרה בצרחות: 'תגיע מהר – אמא הולכת'. הגעתי למחלקה, ומה שראיתי היה מחזה קשה – 30 אנשי צוות עם ידיים על הראש. לא הבנתי את הסיטואציה, הרי לפני מספר רגעים דיברתי איתה.
חיברו אותה לאקמו, זה לא עזר
אחת האחיות סיפרה שאמא נמצאת בהחייאה. לא הבנתי איך הגענו למצב הזה – הרי דיברנו לפני דקות ספורות. אחד הפרופסורים סיפר שהמצב קשה מאוד ושיש קריסת מערכות של הגוף. סבתא, בת 87, ראתה גם את כל הדרמה הזו – אחרי שאיבדה את הנכד שלה היא ראתה גם את הבת שלה במצב כל כך קשה", מתאר ירין. "חיברו אותה לאקמו שמחליף לב וריאות, אבל אם הוא לא משפיע אחרי שלושה ימים הוא מייצר נזק. ואכן, החל נזק – דימומים וחום שעלה. ניסו לנתק אותה מהאקמו, ואחרי 24 שעות היא נפטרה".
נפטרה, ביום שאופק נפטר
"בשעה חמש בבוקר התקשרו אליי. הייתה לי תחושה שזה מהבית חולים. אמרו שמדברים מעין כרם ושעלינו להגיע. שאלתי אם יש הדרדרות, אמרו שכן וביקשו שאגיע מהר. הסתכלתי על אשתי לילך ושאלתי אותה: 'את יודעת מה התאריך היום? היום שאופק נפטר'. זה היה מטורף".
"כשהיא הייתה מורדמת ומונשמת ועם צינורות, מידי פעם העירו אותה. כששאלתי אם היא אוהבת אותי – היא סימנה עם היד. שאלתי אותה אם תרצה לשמוע את ההקלטה של הילדות שלי שהכינו לה, והיא הרימה את היד. כשהשמעתי לה את ההקלטה היא התחילה לבכות ולרעוד. אחד הרופאים ביקש שאפסיק. זה היה שבועיים מאוד לא פשוטים ומאוד לא צפויים".
"לאמא היו שלושה בנים, ונשארו שניים וארבע נכדות – אחת מהן מאופק. מאז שאופק נפטר – אמא הלכה ודעכה. כמשפחה עטפנו אותה, תמכנו בה, לא השארנו אותה לבד בארוחות שישי וחגים. אבל זה נגד הטבע – לאמא לקבור ילד. הצער השתלט עליה, אין ספק שהצער הכריע, וזה היה הטריגר. גם סבא וסבתא בני 87 עם מחלת לב מתפקדים. גם היא תפקדה – עד שלושת השבועות האחרונים".
סבתא מיוחדת ופעילה מאוד
"היא הייתה סבתא מאוד מיוחדת ופעילה. בילתה איתן המון והייתה נוכחת מאוד בחיים שלהן. בכל יום חמישי עשתה להן מסיבת פיג'מות. סבתא מדהימה. התייעצנו עם אשת מקצוע איך לספר להן – והן היו מאוד שבורות. היא הייתה אישה מדהימה, אמא, בת, אחות וסבתא טובה. מאוד חדה, מאוד מדויקת, אהובה מאוד".
נתן, אב המשפחה, ממנו נפרדה מירב לפני שנים אחדות, ליווה אותה ואת ילדיו במסירות. ירין מספר עליו בהערכה רבה: "אבא עטף אותנו מהרגע הראשון. ליווה אותנו בבית החולים, עזר בסידורי ההלוויה והשבעה, נרתם לחלוטין למען אמא – גרושתו. התייעץ עם רופאים, בחן אופציה להטסה לחו"ל, עשה כל מה שיכול היה לעשות. הוא אמר: 'אם זה פקטור של כסף – אני משלם, העיקר שהיא תקום ותעמוד על הרגליים'".
כלתה של מירב, לילך – רעייתו של ירין – סיפרה: "מהיום הראשון שהכרנו היא נתנה לי הרגשה של בית. כאמא לשלושה בנים, בית של גברים, הייתי האישה הראשונה שנכנסה לבית. מירב הייתה אישה מופלאה ואהובה על כל סובביה. היא נתנה לכל אחד את ההרגשה שהוא במקום הראשון עבורה – חברה, ילד או עמית לעבודה. מירב הייתה סבתא מושלמת ונוכחת בחיי הנכדות ברמה היומיומית. אתמול שלפתי מקופסת התכשיטים שלושה צמידים שהבנות הכינו יחד עם סבתוש, כתבתי פתק והורדתי למחסן שיהיה להן למזכרת כשתגדלנה.
יש אנשים עם לב חולה, יש אנשים עם לב שבור – ולמירב היה את שניהם. לכתו המוקדם של אופק שברה את ליבה. היא לא התאוששה עד שעלתה וצמודה אליו".
