נפרדים מראש המועצה הראשון– אלעזר (אלי) צלקו ז"ל
האיש שחלם והגשים עיר במדבר – ציוני, איש רעים להתרועע, מנהיג עם חזון וחיוך שלא מש מפניו. בעיר שהקים והיה לה לבית – מעלה אדומים – נפרדו השבוע ממי שהיה חלק בלתי נפרד ממנה עד יומו האחרון.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
ביום שלישי נפרדה מעלה אדומים מראש המועצה הראשון שלה, אלעזר (אלי) צלקו ז"ל. דמותו הייתה שזורה בעיר מיום היווסדה ועד יומו האחרון: וותיק העיר, איש ציוני, מלח הארץ, בעל נתינה אינסופית, מאיר פנים ובעל חוש הומור שהפך אותו לאהוב על כל מכריו. תושבים רבים העידו עליו שתמיד היה הראשון לעזור ולתמוך, אדם שבנה לא רק מוסדות ובתים, אלא גם קהילה וחזון.
לפני מספר שנים הגעתי לביתם של הזוג צלקו – סימה ואליעזר – במסגרת הכנת סרט על הקמת העיר. באותה הזדמנות זכיתי לראות מקרוב את אהבתו וגאוותו הגדולה למקום. עמדנו יחד במרפסת דירתם בקומה הגבוהה, צופים על הנוף הפנורמי של המדבר ושל העיר. אלי הביט בהתפעלות, הצביע והסביר כאילו זו הפעם הראשונה שהוא מגלה עד כמה גדלה העיר מאז אותם ימים ראשונים – אף על פי שהנוף הזה ליווה אותו מדי יום.
אלי צלקו היה איש של מילים, מספר סיפורים בחסד, אוהב אדם ואוהב במיוחד לשתף בחזון שהנחה אותו ואת חבריו בבניית מעלה אדומים. באחד מחדרי ביתו תלויות למזכרת תמונות ישנות, תעודות ותיעודים מראשית הדרך. על הקירות מצויים גם הדגלונים שחולקו לילדי היישוב בחג סוכות תשל"ו, תמונת בית הכנסת הראשון במישור אדומים, ומסמכים נוספים המעידים על תקופה חלוצית חד־פעמית. "הרעיון היה להקים עיר," סיפר לי בהתרגשות, "והמקום המקורי שבו תוכננה – נמצא היכן שהיום יושבת מצפה יריחו."
לזכרו, ובמיוחד בשנת החמישים להקמת מעלה אדומים, אני מביאה כאן מספר ציטוטים מתיעוד ההיסטוריה העירונית כפי שנשמר בקולו. במילותיו ניכרת לא רק ההיסטוריה של מקום, אלא גם האמונה האידיאולוגית העמוקה שהובילה אותו ואת חבריו:
"הגענו קבוצת אנשים שהמרקם האנושי שלה הלך והשתבח, ולכולם הייתה ראייה משותפת מבחינה אידיאולוגית. היינו יישוב קטנטן של 60 משפחות במישור אדומים, אבל עשינו רעש כמו 700 איש," אמר בחיוך ההומוריסטי שאפיין אותו. "ישיבת ההסדר שהוקמה באוהלים נתנה תנופה אדירה. בשמחת תורה – מהגבעה של המייסדים ועד המקום שבו היום יש תחנת דלק – הכול היה מלא באנשים, עם תזמורת חיל האוויר (ואל תשאלי אותי מאיפה היה לנו כסף לזה). רצינו שהיישוב יפרח, אז דאגנו להביא משפחות עם ילדים, לפתוח גני ילדים, מעונות ובתי ספר. היינו יישוב קטן שעשה המון רעש – והכול תוכנן מראש. קיבלנו הכרה מכל הצדדים."
באחד הזיכרונות המיוחדים ביותר שלו, שיתף צלקו על המחאה המקורית של תושבי מעלה אדומים בשנת 1979, בעקבות הסכמי קמפ דייוויד:
"הייתה מחאה כללית, ואנחנו החלטנו לעשות מהלך משלנו. נטשנו את מעלה אדומים. 250 משפחות עזבו לכמה ימים לאכסניה בירושלים. זה היה משחק מחושב – כל רשתות הטלוויזיה בעולם הגיעו לסקר את המראות: משפחות עם מזוודות עוזבות את העיר. סגרנו את השער, אלי רז נעל אותו וזרק את המפתחות. נסענו בשיירה לאכסניית בית וגן, והמשטרה עצרה את התנועה בצמתים כדי שנעבור. לא הייתה רשת אחת שלא סיקרה את זה."
צלקו דיבר גם על הוויכוחים הפנימיים בין המייסדים – האם להקים יישוב קטן או עיר של ממש – והציג את עמדתו הנחרצת:
"אני לא אוהב יישובים יפים על גבעה. התיישבות בארץ צריכה להיות חזקה ובכמות. בממשלה ובצבא כולם דגלו בתוכנית שלנו, ובעצם עזרו לנו לצייר את המפה."
ראש העיר גיא יפרח ספד לו ברשת החברתית וכתב לתושבים:
"קיבלנו בצער רב את הידיעה על פטירתו של ראש המועצה הראשון של מעלה אדומים, מר אליעזר (אלי) צלקו ז"ל. אלי היה מוותיקי העיר, מהאנשים שבנו אותה – לא רק באבנים ובכבישים, אלא גם ברוח, בחזון ובקהילה. הוא הוביל את מעלה אדומים בראשית דרכה כיישוב צעיר ושאפתני, ונטע בה את היסודות לערכים של אהבת הארץ, אחריות ציבורית ואמונה בעתיד טוב יותר.
עד יומו האחרון, אלי התגורר כאן – בעיר שאהב כל כך. גם בשנים האחרונות, ואפילו ממש לאחרונה, נהג לשתף, לייעץ ולתת טיפים מניסיונו העשיר. תמיד בגובה העיניים, תמיד עם הומור ייחודי, ותמיד מתוך רצון כן לעזור ולקדם את טובת העיר ותושביה. בשם תושבי מעלה אדומים, אני מבקש לשלוח תנחומים כנים למשפחתו וליקיריו. העיר תזכור את תרומתו, את מנהיגותו ואת דרכו. יהי זכרו ברוך."
הגיליון הנוכחי נסגר לפני ההלוויה, ולכן לא ניתן היה להביא את ההספדים הרבים ומילות הפרידה שנשאו בני המשפחה, החברים ותושבי העיר. אך דמותו, חיוכו ותרומתו האדירה לעיר – ימשיכו ללוות את מעלה אדומים עוד שנים רבות קדימה.
