הקרב שאחרי הקרב
ערב השקה מרגש במיוחד התקיים בשבוע שעבר לעמותת "שמחת אלירן" שהוקמה לזכרו של אלירן מזרחי ז"ל; את העמותה הקימו הוריו של אלירן ז"ל, ג'ני ויצחק, במטרה להעניק סיוע ללוחמים ולמשפחותיהם, להעלות את המודעות לנושא ולמנוע את מקרה ההתאבדות הבא; ג'ני: "נפשו של אלירן הרגישה שהיא לא עומדת במראות הקשים ובחוויות אותם חווה במלחמת חרבות ברזל, וליבו התרסק לרסיסים מבפנים"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בשבוע שעבר התקיים במרכז הצעירים ערב השקת עמותת "שמחת אלירן", עמותה שהוקמה לזכרו של אלירן מזרחי ז"ל. הערב, בהשתתפות איציק סעידיאן, היה מרתק ומטלטל ועסק בנושא פוסט טראומה, תחת הכותרת: "הקרב שאחרי הקרב".
את העמותה הקימו הוריו של אלירן ז"ל, ג'ני ויצחק מזרחי, וערב ההשקה התקיים בנוכחות בני משפחתו של אלירן ז"ל, חבריו הקרובים ותושבים רבים. סגנית ומ"מ ראש העיר, רחל הר זהב, ומנכ"ל העירייה, שמוליק חנוך, השתתפו באירוע וחיזקו את משפחת מזרחי על היוזמה החשובה.
במהלך הערב סיפר אברהם זרן, שעבר ניסיון התאבדות בשירותו הצבאי, את סיפורו המרתק. לאחר ההרצאה הוא הזמין את איציק סעידיאן לשיחה מטלטלת, בה הם נתנו הצצה לתוך עולמם של נושאי הפציעה השקופה והקשה כל כך. הזמר והלוחם רז פרי, שנחשף לאלירן ז"ל לראשונה בתוכנית טלוויזיה שבה אלירן סיפר על הטראומה בעקבות המלחמה, ניגן ושר שירים שכתב כלוחם ולזכרו של אלירן ז"ל.
הפציעה הנפשית והשקופה עלתה לכותרות בזכות איציק סעידיאן, והיום הוא נושא על גופו גם פציעה פיזית לאחר שהצית את עצמו והרעיד את המדינה. הנתונים מאז השבעה באוקטובר מדאיגים במיוחד, כאשר מספרם של נפגעי הפוסט טראומה הלך וגדל.
יום לאחר ערב השקת העמותה פורסם כי לוחם המילואים דימטרי שפירו שם קץ לחייו לאחר ש"חזר מעזה הרוס בנפש". שבועיים קודם לכן כולנו נחשפנו לכך שרועי שליו, ניצול הנובה ובן זוגה של מפל אדם ז"ל, שם קץ לחיו והשאיר מכתב בו כתב: "אני באמת מצטער, לא יכול לשאת את הכאב הזה יותר".
בשבוע שעבר נחשפו נתוני צה"ל מדאיגים במיוחד. רק בשנה החולפת 279 חיילים ניסו לשים קץ לחייהם. כלומר, על כל חייל שהתאבד, שבעה נוספים ניסו להתאבד. מדובר בעלייה דרמטית בקרב הלוחמים מהנתונים שלפני השבעה באוקטובר. העמותה "שמחת אלירן" דואגת להעלות את הנושא למודעות, לתמוך, ללוות ולעורר שיח וערנות של הסביבה לנושא. אובדנות היא תופעה הניתנת למניעה, חייבים להיות ערניים לסביבתנו ולדעת לקרוא את הסימנים.
דורך את האקדח, מכוון לסנטר ולוחץ את ההדק
אברהם זרן, בחור צעיר, אב לשלושה, חשף בגילוי לב על האירוע הקשה ששינה את חייו. הוא תיאר כיצד מרגיש אדם הנמצא במערבולת נפשית שלא נותנת מנוח, דיבר על הגעגוע לחזור להיות האדם שהיה קודם לכן, ועל הרגע בו לחץ על ההדק כי הרגיש שהוא לא יכול לשאת עוד. "אני רץ לחדר באמוק, נועל את הדלת, אני מרגיש שהיחיד שרואה הכל ויודע מה עובר עליי זה בורא עולם. אני מוציא את המחברת, מדפדף לדף האחרון, כותב לו שני משפטים: בבקשה תוציא אותי מהפלונטר הזה. תשמור על אשתי והילדים. בשלב הזה קו המחשבה הרציף כבר לא נמצא שם. באקט אימפולסיבי וחסר מעצורים אני דורך את האקדח, מכוון ממש מתחת לראש, לסנטר, ולוחץ על ההדק. אני נופל למיטה. אחרי דקה-שתיים אני מושיט את היד למצח. אני מרגיש חור ורואה כמויות של דם, ופתאום, בשנייה, נופל לי האסימון: ההשלכות של המעשה הזה על הילדים ועל אשתי. אני נכנס לאטרף של לחץ, של חרטה, של: 'מה עשיתי?'. אני קם מהמיטה, הכל דם מסביב. אני פותח את הדלת. הלשון שלי קרועה ומנופחת בתוך הפה, ואני לא מצליח לדבר. אני רק צורח. מכאן והלאה, כל מה שאני חושב עליו זה רק על דבר אחד, איך לא למות".
אחרי שיקום ארוך ופיזי שעדיין לא הסתיים הוא החל בשיקום נפשי, והוא עדיין נמצא בו. "אי אפשר באמת לצאת מזה, אני מלמד את עצמי כיצד להגיב כשמגיע התקף, כיצד להרים את עצמי ולחיות".
לא רוצה להישבר כשאני נופל
בשיחה מרתקת ומרגשת בין לזרן לבין איציק סעידיאן, איציק אמר בין היתר כי "במסע הארוך של העבודה שעשיתי, הבנתי שנפלתי וכנראה עוד אפול, אבל אני לא רוצה להישבר כשאני נופל. הבנתי במסע שאין תמיד טוב, אנחנו רוצים הכל יהיה מושלם, אני למדתי להשלים עם זה שיש ימים קשים שבהם לא רואים את האור. ההשלמה הזאת מקלה, והחושך נעשה קצר יותר".
היום מלווה סעידיאן פוסט טראומטיים בגלישה בים, תחום שעסק בו לפני שהכל החל. "בניגוד אליך, לא רציתי למות. רק רציתי שישמעו אותי, שיעזרו לי, הייתי נואש לחיבוק", אמר סעדיאן לזרן.
הרצון לקבל חיבוק מהסביבה ללא שיפוטיות, רק לקבל הקשבה מהסביבה, עלה בשיחה מספר פעמים גם על ידי זרן וגם על ידי סעידיאן.
העמותה הוקמה כדי להציל חיים
הערב החשוב והמטלטל הוא התחלה של מסע שאותו לקחו על עצמם הוריו של אלירן, ג'ני ויצחק, במטרה לעשות הכל כדי להציל חיים. למרות הקהל הרב, בזכות האווירה האינטימיות והמחבקת שנוצרה, אחד מתושב העיר שהגיע כקהל הרים את ידו וביקש לשתף את כל הנוכחים בסיפורו. הוא סיפר כי נחשף למראות קשים במהלך שנים רבות במסגרת עבודתו, מראות ששקעו בנפשו מבלי שהיה מודע לכך. תוך כדי בכי הוא סיפר כי הכל הוצף וצף בעקבות השבת השחורה בשבעה באוקטובר, ומאז הוא מנסה להתמודד עם צלקות נפשיות שהותירו בו שנות עבודתו במשטרה בירושלים בימי הפיגועים.
נפשו הרגישה שהיא לא עומדת בזה
ג'ני מזרחי דיברה בקול רועד ואמרה כי "זהו ערב השקת העמותה שהוקמה לזכרו, להנצחתו והנכחתו של בננו היקר, אלירן, כדי להעלות את המודעות להלומי הקרב. אלירן היה אדם מלא חיים, בחור עם שמחת חיים מדבקת, אופטימיות, הומור ונתינה אין סופית. היו לו לב ענק וחיוך שמאיר עולם שלם". בדמעות הוסיפה ואמרה כי "לאלירן היה הכל, משפחה אוהבת, בית, אישה ילדים. הוא היה בעל ואבא לתפארת, עם עבודה מספקת וים של חברים, ולמרות זאת, נפשו הרגישה שהיא לא עומדת במראות הקשים ובחוויות אותם חווה במלחמת חרבות ברזל, וליבו התרסק לרסיסים מבפנים. אלירן שירת כלוחם אמיץ ברמות הגבוהות ביותר. במהלך המלחמה היה מהראשונים שהגיעו לכביש 232 באזור רעים, עוד לפני שקיבל צו 8. שם נחשף למראות קשים שצילקו את נפשו. הוא וחבריו לקחו חלק משמעותי במהלך המלחמה בעזה, וביצעו שם משימות רבות ומורכבות. לצערנו הרב אלירן לא זכה לראות את חזרת החטופים, ואנו בטוחים שהדבר היה מעלה בו סיפוק ונחת מכך שהמשימה החשובה הושלמה, ובעזרת השם תושלם לחלוטין".
סיים את חייו בשתי יריות
ג'ני סיפרה על פציעתו של אלירן, על הופעתו בסרט של לירון ויצמן שבו שיתף את תחושותיו, ועל התעקשותו לשוב למלחמה למרות פציעתו. "אלירן לא חזר אותו אלירן. ראינו שהוא השתנה ולא הבנו עד כמה השבר עמוק. כלפי חוץ הוא שידר שהכל כרגיל, כשלמעשה בפנים הוא היה שבור לרסיסים. ביום שישי אלירן השתתף בתדריך היחידה לקראת חזרתם לרפיח ביום ראשון. שעתיים אחר כך, אלירן סיים את חייו בשתי יריות. פוסט טראומה היא לא בושה. היא פגיעה לכל החיים. מחלה שקופה. לאורך מלחמת חרבות ברזל מספר המתאבדים עלה משמעותית. לצערי, בסיומה של מלחמה וחזרה לשגרה אנו עלולים לשמוע על מקרים נוספים ועל המתאבד הבא. אנו רוצים למנוע את זה, זה פיקוח נפש, אין זמן, זה דיני נפשות".
סיוע ללוחמים ולמשפחות
על חשיבות הקמת העמותה הסבירה ג'ני כי "העומס על המערכות גדל. אין כוח אדם. יש לוחמים שלא מבינים את מצבם הנפשי ושהמשפחה לא מעורבת או מבינה את הסיטואציה שלהם, וכאן אנחנו נכנסים לתמונה. הקמנו את עמותת שמחת אלירן כדי להעניק סיוע ללוחמים פוסט טראומטיים ובני המשפחות שלהם. המטרה שלנו היא להגדיל את המודעות באמצעות מעגלי שיח, מפגשים חברתיים לכל המעגלים ומענים נוספים באמצעות טיפולים אלטרנטיביים. מטרה נוספת שלנו היא גיוס כספים כדי לממש ולהוציא לפועל את היוזמות הרבות שיש לנו בנושא החשוב הזה".
