מה שרואים מבחוץ לא משקף
נתנאל ארטנרוי, לוחם בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, נפצע קשה מירי של צלף שפגע בו בלסת ובצוואר, מילימטרים מהעורק הראשי 2 לאחר תהליך שיקום הוא התעקש וחזר לעזה 2 "מה שרואים מבחוץ לא משקף כלום. מבחוץ כביכול הכל נראה בסדר, אבל אנשים לא יודעים שבעצם נכה צה"ל מתמודד יום יום עם הרבה קשיים". צילום: גבריאל בהרליה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
נתנאל ארנטרוי נפצע קשה מירי של צלף שפגע בו בלסת ובצוואר, מילימטרים מהעורק הראשי, מה שכמעט הביאו למותו. לאחר השיקום הוא ביקש לחזור לעזה, והיה סמל מבצעים. לפני שבועיים הוא השתחרר.
לא יכולתי להגיב או לזוז
נתנאל היה לוחם בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל. ימים ספורים מכניסתם לעזה הוא נפצע קשה, "הייתה לנו משימה עם שלדג - כיבוש בית של בכיר חמאס, והיינו צריכים לשמור על הבית. עליתי לשמירה של שעה. עוברת שעה, שעה וחצי, שעתיים, ואני והשותף שלי לשמירה שואלים את עצמנו מה עם החילוף. ראיתי שאת הצמד לידנו החליפו, ואותנו לא. השותף שלי הלך לבדוק למה לא מחליפים אותנו, ופתאום שמתי לב שיורד לי המון דם מהלסת על הרגל. ניסיתי לקום וללכת למצוא מחסה, אבל לא הצלחתי. לא יכולתי להגיב או לזוז. הגוף פשוט נכנס להלם. פחדתי שאני עומד למות מאיבוד דם, ואם לא היו מבחינים בי מהר זה מה שהיה קורה".
מהן ההתמודדויות היומיומיות שלך, שפחות מדברים עליהן?
"אחרי חודשים בשיקום נשארו לי צלקות בפנים. מאוד התביישתי להסתובב בחוץ. היה לי שקע בלחי, וזה נושא שפחות מדברים עליו. הצילו את חיי, אבל נשארתי עם מראה שהפריע לי מאוד ברמה היומיומית. הצלקות בצוואר, בגב ובצלעות לא הפריעו לי כמו השקע שהיה בלחי. עברתי ניתוח פלסטי עם הזרקת שומן ללחי, שטשטש את הצלקת ומילא מחדש את הלחי. זה החזיר לי את הביטחון".
מה עוזר לך לשמור על כוח, מוטיבציה ותקווה?
"אני חי בנס, וזה לא מובן מאליו. כמי שהיה פצוע קשה, השיקום היה יחסית מהיר ואני עם רגליים וידיים. בחודש וחצי הראשונים לא יכולתי לאכול, ועכשיו אני מודה גם על זה שאני יכול לאכול. אני אומר תמיד שזה יכול היה להיות יותר גרוע, ואני מודה על הטוב".
איך הפציעה שינתה את הדרך שבה אתה רואה את החיים?
"שמתי לב שאני אדם שמח יותר, אני מסתכל מאז רק על הטוב ומודה על מה שיש. אני חושב הרבה שאיזה מזל ששמרתי בישיבה ולא בעמידה, כי אם זה היה קורה כשהייתי בעמידה הייתי נופל, וסיכוי גדול שהייתי מת".
איזו מטרה או חלום אתה עדיין שואף להגשים?
נתנאל, אוהד מושבע של מכבי חיפה, אומר בחיוך כי "כדורגל מעניין אותי מילדות, ואני רוצה לעסוק בכדורגל. לא כשחקן, אני חולם להיות אנליסט".
מה היית רוצה שהציבור יבין טוב יותר על החיים עם נכות צה״ל?
"מה שרואים מבחוץ לא משקף כלום. מבחוץ כביכול הכל נראה בסדר, אבל אנשים לא יודעים שבעצם נכה צה"ל מתמודד יום יום עם הרבה קשיים, עם כאב פיזי, הגבלה בתנועה וקושי לישון בלילה".
האם יש אדם או מסגרת שהיו עבורך עוגן משמעותי במסע השיקום?
"בכל תקופת השיקום לא עזבו אותי בן דוד שלי, אלירז יעקוב, ואחי אלחנן. הם ישנו לידי בלילות בבית החולים, עזרו ותמכו, קראו לאחות או לרופא כשנזקקתי למורפיום נגד כאבים. הם היו שם בשבילי. אחרי השיקום ביקשתי לחזור לצבא. אמנם הפרופיל ירד, אבל חזרתי לעזה בתפקיד אחר. הייתי מוקף בחברים, וזה עשה לי טוב. אני שמח מאוד על הצעד הזה".
איזו עצה היית נותן ללוחם שנמצא עכשיו בתחילת תהליך שיקום?
"תמיד יש מישהו שפצוע קשה ממך. תסתכל סביבך בשיקום, תראה ותודה על מה שיש".
מהו רגע של ניצחון קטן או גדול שאתה גאה בו במיוחד מאז הפציעה?
"הניצחון הגדול שלי הוא שלקראת סוף השירות חזרתי לעזה, וכך סגרתי מעגל".
