המחיר השקוף של נשות אנשי הקבע
שנתיים וחצי לתוך המלחמה, נשות המשרתים כבר לא מסתפקות במחיאות כפיים. בעוד הנתונים חושפים נסיגה תעסוקתית מדאיגה ופגיעה אנושה ביכולת של נשים לפתח קריירה לצד בעל במדים, יעל היבש, ממייסדות פורום נשות הקבע, יוצאת למאבק נגד הבורות במסדרונות השלטון: "נציג האוצר אמר לי 'בעלך מרוויח מספיק'. זה טיעון משנות ה-50"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה ניסנבוים
בנות זוג של מילואימניקים ואנשי קבע ממשיכות לשלם את מחיר המלחמה בנסיגה תעסוקתית כואבת – פרישה ממקומות עבודה, ויתור על חלומות מקצועיים והתפשרות על עיסוקים "נוחים" יותר, אך כאלו שמכניסים ומאתגרים הרבה פחות.
בשלביה הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל", זכו נשות המגויסים – שניהול הבית וגידול הילדים נפל על כתפיהן בלבד – במלוא התמיכה וההערכה הציבורית. אלא ששנתיים וחצי מאוחר יותר, התחושה בשטח השתנתה. לא מעט מהמשרתים ובנות זוגם חשים שנשארו להתמודד עם הקשיים בכוחות עצמם. רבים מהמגויסים והמגויסות נפגעו תעסוקתית וכלכלית, אך הפגיעה בנשותיהם, שנותרו בעורף ונדחקו לאחור מבחינה מקצועית, היא פצע פתוח ומדמם בלב החברה הישראלית.
המספרים שמאחורי הקריסה
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספטמבר 2025 חושפים תמונה קשה: 25% מבנות הזוג העצמאיות ו-73% מהשכירות של משרתי המילואים דיווחו על פגיעה תעסוקתית בעקבות המלחמה. הן נאלצו לוותר על מסלול הקריירה המתוכנן ולמצוא עבודות מזדמנות, שלא תמיד תואמות את תחום התמחותן או יכולותיהן, רק כדי להצליח להחזיק את כלכלת המשפחה מעל המים.
סקר של פורום נשות המילואימניקים מדצמבר 2025 משלים את התמונה העגומה: כ-84% מהעצמאיות דיווחו על פגיעה בעסק, ולמעלה ממחצית מהשכירות נאלצו לרדת בשכר או בהיקף המשרה. אצל משפחות משרתי הקבע המצב אינו מעודד יותר: מעל 50% מהנשים דיווחו על פגיעה בהיקף המשרה, ו-72% העידו כי התפוקה שלהן בעבודה ירדה משמעותית.
על רקע זה, פורום נשות המילואימניקים הרחיב את פעילותו לתחומי מיצוי זכויות, שינוי מדיניות והסבות מקצועיות, ואף יצא בקמפיין גיוס המונים כדי להבטיח את המשך התמיכה בביטחון הכלכלי והנפשי.
"הכוכבית שלא גילו לי"
יעל היבש (38) מכפר אדומים, נשואה לאיש קבע ואם לארבעה (4-14), היא הפנים מאחורי הנתונים הללו. עד המלחמה עבדה כמורה לחינוך פיננסי, וכיום היא משרתת במילואים בהקמת קהילות לנשות קבע והנגשת זכויות. "מערכת היחסים שלי עם הקריירה תמיד הייתה מורכבת בגלל שבעלי בקבע", היא מודה בראיון לעפר לבנת ב'מעריב'. "זה לא נולד במלחמה, אבל המלחמה סתמה את הגולל על האירוע הזה".
"לפעמים אני מגדירה את עצמי כקרייריסטית בלי קריירה", היא אומרת בכנות. "מבחינת שעות עבודה אני לא במשרד, כי טכנית אני לא יכולה להיעדר מהבית. אבל בשאיפות למימוש עצמי אני במוד של קרייריסטית. גדלתי בסביבה ליברלית שמלמדת שאישה יכולה לעשות הכל. בגיל 24 כבר הייתי עם תואר שני ותעודת הוראה. על הנייר, היה לי כל מה שצריך כדי להיות מורה ורכזת מוצלחת. מה שלא גילו לי זו הכוכבית הקטנה: אלא אם את נשואה לאיש קבע".
היבש מתארת מאבק פנימי שנמשך שנים, שהגיע לנקודת שבירה עם פרוץ הקרבות: "לפני המלחמה הכנסתי את הבן הקטן למסגרת מלאה ותכננתי להגדיל משרה. כשפרצה המלחמה, הוציאו אותי לחל"ת. זה היה בסדר, כי לא ידעתי איך אגיע לעבודה כשבעלי לא בבית חודשים ורוב הזמן ללא קשר. כשביקשו ממני לחזור אחרי כמה חודשים, כבר לא הייתי מסוגלת. אמרתי לא, ומאז לא חזרתי ללמד. לא יכולתי, כי אם ילד חולה – הכל עליי. בעלי הוא לא פקטור. זה היה גדול עליי, ולא עבדתי שנה".
המלחמה בבורות ובסטיגמות
היבש נלחמת לא רק על פרנסתה, אלא גם על ההכרה בקושי. "אומרים לי 'את רגילה לזה שהוא לא בבית'. אבל אף אחד לא 'רגיל' לזה שאבא לא נמצא. יש הבדל עצום בין שירות קבע לפני המלחמה למצב מאז. אין יותר 'בין סבבים' או תקופות רגועות".
בוועדות הכנסת היא נתקלה באטימות מפתיעה. "חקוק לי משפט שאמר נציג משרד האוצר כשדיברתי על אובדן ההכנסה שלי: 'בעלך מרוויח מספיק בשביל שניכם'. מעבר לזה שזה לא נכון מספרית, זה טיעון משנות ה-50. הבעיה היא לא רק הכסף של היום – זה החור בקורות החיים, חוסר הקידום. בתקופה שהכי הייתי צריכה תמיכה, קיבלתי זלזול".
המשבר הזה מחלחל עמוק לתוך המערכת הצבאית. ראש אכ"א, דדו בר כליפא, הזהיר לאחרונה בוועדה לביקורת המדינה כי משרתי קבע רבים מבקשים לפרוש מוקדם מהמתוכנן. היבש מאשרת: "זו לא איום, זו מציאות. לוחמים עוברים למטה או פורשים. אני מכירה כאלו שמוכנים להחזיר תמריצים כספיים רק כדי להשתחרר. הם לא עומדים בעומס ורואים את המחיר שהאישה והילדים משלמים".
"אנחנו משלמות בקריירה, הם נלחמים"
למרות הקשיים, היבש ושותפותיה הקימו את "פורום משפחות הקבע" כדי לייצר רשת ביטחון. "הבנו שהסיפור גדול יותר מפיצוי כספי. אם המשרת בקצה יהיה טרוד ממצב המשפחה שלו – הוא לא יישאר בצבא. אנחנו דואגות להציף את הקשיים בהד גדול".
היא חוששת במיוחד לדור העתיד: "המפקדים הצעירים רואים משפחות קבע מתפרקות וחוששים לעתיד שלהם. הפגיעה הכלכלית מאותתת חוסר הערכה. בחיים לא שמעתי שקוראים לנו 'אוכלי חינם' עד שהגיעה המלחמה".
בפוסט שפרסמה בפייסבוק סיכמה את תחושת השליחות המהולה בכאב: "שום שכר או פנסיה לא יוציאו משרת מהבית בשבת בבוקר תחת מתקפת טילים. מה כן? שליחות וציונות. המטוסים לא ממריאים מעצמם והמודיעין לא נוצר מעצמו. אלו משרתים מעולים שעושים זאת כל דקה. תמיכה במשפחות היא קריטית כדי שהם יצליחו להמשיך להגן עלינו".
לדבריה, השינוי חייב לקרות עכשיו: "לפני שנתיים וחצי בן הזוג שלי הוקפץ בשבת בבוקר לאסון הכי נורא בתולדות המדינה, והיום הוא הוקפץ למה שנראה כמו התחלה של עתיד טוב יותר. תמיד תמכתי בו, אבל היום אני קצת יותר גאה בו מהרגיל".
