בזוית אישית|| רפי בן חור || נאות דוד: מנהיג האחדות שסלל את הדרך
השבוע הנציח ראש עיריית מעלה אדומים, גיא יפרח, את שמו של דוד לוי ז"ל, כאשר נקבע כי בית הספר הממלכתי ג' בעיר ייקרא מעתה על שמו: בית הספר "נאות דוד"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
דוד לוי הוא האיש והאגדה. לזכותו ניתן לזקוף את תנופת הבנייה ההיסטורית של יהודה ושומרון. כשר הבינוי והשיכון הוא היה מאבותיה ומבוניה של מעלה אדומים; הוא לא חסך בתקציבים, ולא דרש שיעלו אליו לרגל כדי לקדם פרויקטים.
הוא ומנכ"ל משרדו, אשר וינר המנוח, פשוט שאטו קדימה, בנו ופיתחו עוד ועוד, מתוך תחושה שמדובר במשימת חייהם. הכל נעשה מתוך אהבה טהורה לארץ ישראל, ללא כל שיקול פוליטי או אישי. כולנו, תושבי מעלה אדומים, חייבים לו את קיום ביתנו כאן היום.
נפלה בחלקי הזכות הגדולה לעבוד במחיצתו של דוד לוי בתקופת כהונתו כשר הבינוי והשיכון. מצאתי מולי איש ענק, חכם, רך לבב, אהוב, פשוט וצנוע. הוא החל את דרכו עם עלייתו ארצה ממרוקו בשנת 1957. הוא התיישב בבית שאן והפך במהרה למנהיג פועלים כריזמטי, שפעל ללא לאות לקידום מעמדם – אך עשה זאת ללא כל שימוש בטיעונים של אפליה עדתית. לוי טען תמיד כי אין עדות בישראל, כי אנו עם אחד ומאוחד, וכי אלו המשתמשים בטיעונים העדתיים הם מיעוט שיש להתעלם ממנו.
מנחם בגין, מנהיג הליכוד, אהב אותו מאוד. באותם ימים, מפלגות נהגו להציב ברשימותיהן "נציג" סמלי לעדות המזרח רק כדי לקושש קולות, והם שובצו בתפקידים זוטרים כמו שר הדואר. בניגוד אליהם, דוד לוי נבחר במרכז הליכוד בזכותו האישית, כחבר הכנסת הצעיר ביותר, כשהוא זוכה לתמיכת חברי מרכז שהגיעו מכל חלקי העם. מיד לאחר המהפך הפוליטי הוא מונה על ידי בגין לתפקיד שר הקליטה והעלייה, ובהמשך לשר הבינוי והשיכון.
למרות מעמדו הרם, הוא נותר איש בית שאן בכל רמח"א איבריו. בניגוד למרבית חברי הכנסת והשרים שנהגו ללון בבתי מלון בירושלים, דוד לוי העדיף לעשות מדי לילה את הדרך הארוכה בחזרה לביתו שבצפון, ובבוקר מוקדם לנסוע שוב לבירה. הוא זקף את גבם השפוף של מיליוני עולים בני עדות המזרח וסלל עבורם את הדרך – וכל זאת מבלי להתבכיין או להתקרבן ולו פעם אחת. הוא חזר וציין כי ההצלחה וההגעה לעמדות השלטון נמצאות בידינו ובזכות יכולותינו.
רבים בממסד ובאינטליגנציה הישנה לא ידעו איך לעכל את האיש המיוחד הזה, את אופיו ואת דרך פועלו, והחלו לפעול נגדו ברמה האישית בכל דרך אפשרית. כך נולדו "ספרי בדיחות דוד לוי", שנועדו להציג אותו, את בני ביתו ואת רעייתו רחל כטיפשים, מנותקים ופרימיטיביים. הבדיחות הללו פגעו בו ללא ספק, אך הן לא גרמו לו להגיב. הוא לא הביע כעס ולא פעל נגד מפיציהן, הכל כדי לשמור על אחדות העם.
דוד, שהיה בעל כישרון רטורי פנומנלי, יכול היה בקלות לקומם את בני עדות המזרח ולהסיתם נגד המזלזלים בו, אך טובת העם קדמה לטובתו האישית. הוא בחר לשתוק, והמשיך להדגיש כי עם ישראל נמצא תחת דגל אחד ועידה אחת – עדת ישראל. אפילו כשמתנגד פוליטי בולט ניסה בשידור חי לשייך לו ברמיזה מנהיגות על חבורת עבריינים, לוי דמם ושתק כדי לא להעמיק את הקרע בעם.
אהבתי מאוד את שיקול דעתו – הענייני, הפשוט והחכם. כל החלטותיו, בכל תפקידיו, היו שקולות ונכונות, ומעולם לא נפל בהן פגם שפגע בעם ישראל. הוא כיהן בהצלחה כביר כסגן ראש הממשלה וכשר החוץ של מדינת ישראל, למרות שלא היה דובר אנגלית.
הישגיו של דוד לוי היו ברמה ההיסטורית, אך באותה עת, לחברה הישראלית – ואולי אף לבני עדות המזרח עצמם – לא הייתה התעוזה להשלים את המהפך ולבחור בבן עדות המזרח לראשות הממשלה. לוי התמודד מול יצחק שמיר על הנהגת הליכוד, אך כשל. באותם ימים, זה כנראה היה צעד אחד נועז מדי; בני עדות המזרח לא האמינו, לדעתי, ביכולתו ובהתאמתו של מזרחי להנהיג את המדינה כראש ממשלה.
כך יצא, שלאורך השנים שאטנו בעיניים עצומות אחרי ראשי ממשלה אשכנזים. אלו, מבחינות רבות, היו זרים לנו, אך ידעו היטב את נקודות התורפה שלנו וניצלו אותן כדי לזכות בתמיכתנו העיוורת.
דוד לוי פרץ את הדרך לראשונה והוכיח שאפשר להיבחר לתפקידים הבכירים ביותר בזכות עצמך. כעת, חובתנו ההיסטורית היא לעודד ולתמוך בפורצי דרך ראויים ומוכשרים בני עדות המזרח, השואפים לסלול את הדרך אל עמדת ראש הממשלה. ללא תמיכתנו, החלום ההיסטורי הזה לא יוכל להתגשם. על בני עדות המזרח להיות פתוחים, לבחון את האפשרויות, ולהאמין בעצמם וביכולתם להנהיג את מדינת ישראל – ללא יראה, ללא פחד, וללא כל רגשי נחיתות. יהי זכרו של דוד לוי ברוך ומורשתו נר לרגלינו.
