פרידה ממשה חיים, מאבותיה וממקימיה של מעלה אדומים: מאה שנים של ציונות, חסד ושכול
סיפור חיו של משה חיים, שהלך לעולמו בגיל מאה, הוא המיקרוקוסמוס של מדינת ישראל כולה. מחלוצי שוק מחנה יהודה ומבוני העיר מעלה אדומים, שידע אופטימיות ועשייה לצד אובדן משפחתי כבד מנשוא. דמותו של איש ספר, חסד ואמונה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
מדינת ישראל והעיר מעלה אדומים איבדו השבוע את אחד מבכירי וטובי בניה, משה חיים זכרונו לברכה, אשר הלך לעולמו בגיל מאה שנים. מדינת ישראל ועם ישראל היו גלומים במסלול חיו של משה; הוא ובני משפחתו היוו מיקרוקוסמוס של המדינה כולה. במהלך שנותיו חוו הוא ומשפחתו על בשרם ובאופן אישי את אשר חוותה המדינה - מעין מדינת ישראל המגולמת במשפחה אחת, אשר נחשפה לכל החוויות הטובות, הנעימות והמוצלחות מחד, ומנגד, חרצה בבשרה את החוויות הקשות והכואבות ביותר.
משה חיים נולד בשנת 1927 בכורדיסטן העיראקית לריחנה ושמעון חיים, משפחה של רבנים אשר עסקו בתורה ובמלאכה. בני המשפחה התפללו וחלמו לעלות ארצה לישראל, אל ארץ הקודש. בשנת 1951 הגשימו משה ומשפחתו חלום דורות ועלו ארצה במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה". עם הגעתם, נשלחו למחנה מעבר לעולים ומשם הועברו למעברת הקסטל.
עגלת הפירות בשוק מחנה יהודה
בנו, צביקה, מספר על ימי הראשית: "הם היו בטוחים שהם באים לארץ הקודש, לארץ זבת חלב ודבש. הם נדהמו לגלות שהם הגיעו למדינה בשנות צנע קשות, כאשר קשה להשיג אוכל לאכול ומים לשתות. אך הדבר לא שבר את רוחו. הוא עבד כסתת אבנים, ולאחר זמן מה תפס יוזמה והחל למכור בעגלה פירות וירקות בשכונות הסמוכות לשוק מחנה יהודה".
משה עבד קשה והתפרנס בכבוד, אך לא שמר את אפיק הפרנסה הזה לעצמו בלבד. כאיש חסד ואוהב הזולת, הוא עודד אנשים נוספים להצטרף אליו ביודעו את מצבם הכלכלי הקשה, ולא חשש מתחרות או מירידה בהיקף רווחיו. לימים, בלחץ עיריית ירושלים, שכרה כל החבורה הזו חנויות קבע והעבירה לשם את ממכר הירקות והפירות. בכך, למעשה, הקימו את שוק הירקות והפירות המוכר במחנה יהודה, הפעיל בהצלחה עד היום.
האסון בשוק מחנה יהודה
בחנות הירקות העסיק משה את בניו: שמעון, כדורי וצביקה. בבוקר יום חמישי, ה-29 ביוני 1978, ניחתו עליהם נחת זרועם של הטרור והשכול. מטען חבלה שהוטמן מתחת לדוכן הירקות התפוצץ במקום. שמעון ואחד הקונים, צבי גולדנברג, נהרגו במקום.
משה חיים שחזר לעיתונאים סמוך למקרה את רגעי האימה: "בשעה עשר ועשרים נהיה פיצוץ גדול והכל נהיה שחור. אחרי כמה רגעים, כשהתבהר קצת במקום, ניגשתי ישר לכיוון ילדיי וחשכו עיניי. שמעון היה מוטל על הארץ, פצוע לאחר שאיבד את רגלו. צביקה היה מחוץ לחנות, הוא בדיוק הוריד סחורה. ביקשתי ממנו שיביא לי מים, שפכתי על פניו של שמעון בתקווה שיתעורר, והוא נשם באותו רגע את נשימתו האחרונה". שמעון היה בן 23 בלבד בנופלו, נשוי שנה אחת בלבד, והותיר אחריו תינוק בן שלושה חודשים, יניב.
שמעון חיים. נהרג בגיל 23 בפיגוע בשוק ב-1978
בהלווייתו של משה פגשו המנחמים את עדי, בתו של יניב, נכדתו של שמעון המנוח ונינתו של משה חיים. עדי משרתת כיום במשמר הגבול ונמצאת בעיצומו של קורס מפקדי כיתות.
המחבלים אמנם רצחו את שמעון, אך לא יכלו לדורות הבאים אחריו; למול דמותה המרשימה של עדי מהדהדת הידיעה כי נצח ישראל לא ישקר, ולאויבינו אין סיכוי לפגוע ברוחו של עם ישראל.
הבן כדורי נפצע באותו פיצוץ באורח קשה מאוד - פציעה אשר הייתה לו לרועץ שנים רבות, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. בסופו של דבר כוחו לא עמד לו, והוא נפטר לפני כשלושה חודשים. משה האב חווה וכאב את האובדן הגדול הזה עוד בחייו. בנו של כדורי, הנקרא שמעון על שם דודו שנרצח, מכהן כקצין בכיר במפקדת כבאות והצלה. הוא הספיד את סבו והבטיח לו להמשיך בדרכו – דרך של אמונה, מסירות וחסד. ניכר כי פגיעת האויב באביו לא שברה את רוחו של איש צעיר זה, הממשיך לפעול בכוח ועוז למען ביטחון המדינה.
ממקימי מעלה אדומים
משה חיים זכרונו לברכה ורעייתו מזל, שתבדל לחיים ארוכים, בנו שבט מפואר של ילדים, נכדים, נינים ואף בני נינים. בשנת 1984 עברו משה וכל משפחתו להתגורר במעלה אדומים והיו בין מקימיה הבולטים של העיר. ילדיו, נכדיו וניניו משולבים עד היום בעשייה ובחיזוקה של העיר במגוון תחומים: בתו רינה עסקה שנים רבות בחינוך הגיל הרך, ובנו אורי מנהל עסקי מתיקה באזור התעשייה מישור אדומים.
הנכד נפל באסון המסוקים
ב-4 בפברואר 1997 ניחתה על המשפחה, ועל עם ישראל כולו, מכה קשה נוספת: נכדו של משה, יהונתן עמדי, בנם של רינה וגדליה, נהרג באסון המסוקים הנורא שבו קיפחו את חייהם 73 חיילי צבא ההגנה לישראל בדרכם לפעילות מבצעית בדרום לבנון. מעלה אדומים, המשפחה והמדינה כולה התעטפו בעצב נורא, שאותותיו ניכרים עד היום. אביו של יהונתן, גדליה עמדי, הפנים את כאבו העצום ולא החצין אותו, אך גופו לא עמד במעמסה הלבבית והוא חלה ונפטר בסמוך למקרה. משה הסב כאב עמוקות את נפילת נכדו, בו התפאר תמיד, ואת אובדן חתנו.
תמונה לזכרו של הנכד, יהונתן עמדי ז"ל, שנהרג באסון המסוקים
למרות כל האסונות שפקדו אותו, משה חיים שידר תמיד אופטימיות, עוצמה נפשית ושלוות נפש, וידע לקום מן השברים. רב העיר, הרב מרדכי נגארי, ספד לו: "משה חיים היה נשיא-על של העדה הכורדית בירושלים ובמעלה אדומים. היו בו כוחות אמונה עזים, איתן כצוק וחזק כסלע. האמונה נטעה בו את הכוחות לדעת להישיר מבט לכל משבר ולכל שכול, ולהפיק ממנו אופטימיות ועשייה. יהיה זכרו ברוך".
נפש בריאה בגוף בריא
משה היה איש ירא שמיים ותלמיד חכם אשר הגה בספר הזוהר והמליץ לכולם לנהוג כמוהו. בנו צביקה מספר: "היינו שומעים אותו קורא בספר הזוהר כבר מארבע לפנות בוקר. התרגלנו לכך, היינו מתעוררים לקול לחישותיו". הוא דבק בתורתו של הרמב"ם, שכידוע היה גם רופא, ופעל על פי הנחיותיו הבריאותיות. צביקה מוסיף כי אביו אכל במשורה ורק מאכלים בריאים, ועסק בפעילות גופנית ובשחייה באופן קבוע מתוך אמונה בנפש בריאה בגוף בריא.
משה חיים היה איש תורה, עמל ועבודה. הוא מעולם לא חיכה לתמיכתם של אחרים, עבד קשה וחינך את דורות ההמשך לערכי העבודה. הוא נחשב לאחד מאנשי החסד הגדולים והצנועים ביותר במעלה אדומים.
חברו לבית הכנסת, מר דודו דהאן, מספר: "משה היה איש חסד ענק, שניסה תמיד להסתיר את מעשיו הרבים. כל מי שהיה פונה אליי לעזרה כלכלית, הייתי מפנה אותו למשה חיים.
הוא, בשקט מופתי, היה מעניק להם מעטפות עם כסף. במיוחד לקראת חג הפסח, הוא היה אבי התורמים למפעל 'קמחא דפסחא', אך ביקש ועמד על כך שהדבר יישאר בגדר סוד וללא רעש וצלצולים".
כיום, עסקי משפחת חיים משגשגים. חנויות הירקות של העבר פינו את מקומן לחנויות דברי מתיקה מצליחות. כל הנכדים עובדים במרץ, כאשר האחים הוותיקים מפנים את מקומם לטובת בני הדור השלישי והרביעי של השבט.
ארז, ממנהיגי הדור הצעיר במשפחה ואחיו של יהונתן המנוח, הודה לסבו בדברי ההספד המרגשים בהלוויה: "תודה שנטעת בי את היושר והאמת בעסקים, לקיים מסחר הוגן וישר מבלי חלילה לגזול מכספו של האחר".
סיפורה של משפחת חיים מלמד כיצד מדינה ומשפחה יודעות לצאת ממצבים קשים, להתעשת ולצמוח מתוך הכאב אל עבר שגשוג והצלחה גדולה. מי ייתן ורוחו של משה תשרה עלינו, ומדינת ישראל תדע לצאת מכל צרה ומצוקה אל עבר ביטחון ושגשוג.
משה חיים, ניצחת את העולם הזה ביושרך האישי, בעבודתך הקשה, במעשי החסד, באמת ובאמונה הטהורה. נתת לנו זרקור אל הדרך הטובה שבה עלינו, עם ישראל, לצעוד אל עתיד טוב ובטוח יותר.
יהיה זכרך ברוך ומבורך.
תגובות
