מהגדולים בארץ: הדסה חונכת את המערך החדש לאימונולוגיה ואלרגיה
המרכז הרפואי הדסה פתח בימים אלה מערך חדש לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה, מהגדולים מסוגו בישראל. פרופ' יובל טל, מנהל המערך ויו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית, אומר כי "אנשים צריכים לדעת שיש פתרונות וטיפולים חדשים, ואנחנו כאן כדי לעזור. אפשר להחזיר עד 90% מהמתמודדים עם אלרגיות לחיים נורמליים". בריאיון מיוחד הוא מספר על מגוון המומחים העובדים במערך, על טיפולים מצילי חיים שמעניקים בו, על קיצור משמעותי בזמני המתנה לחולים שסובלים ושעבורם כל רגע הוא קריטי, ואפילו מנפץ מיתוסים: "רגישות" לפול אינה אלרגיה, אי סבילות ללקטוז היא לא אלרגיה, וכ-90% מהאנשים שמוגדרים כאלרגיים לפניצילין אינם באמת אלרגיים.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
המרכז הרפואי הדסה השלים בימים אלה את הקמתו של מערך חדשני לאימונולוגיה קלינית ואלרגיה אשר נועד לתת מענה מקיף למחלות מערכת החיסון, בדגש על תחום האלרגיה ההולך ומתפתח בארץ ובעולם. המערך החדש מרכז תחת קורת גג אחת טיפול מתקדם באלרגיות, מחלות אוטואימוניות, חוסרים חיסוניים ומחקר פורץ דרך.
מהגדולים בישראל
המערך החדש, שהוא מהגדולים בישראל, כולל צוות רחב במיוחד של כ-12 רופאים, אימונולוגים קליניים, מספר חריג בהשוואה למרכזים רפואיים אחרים בארץ ואף מעבר לכך, ומשתרע על שטח של כ-1,200 מ"ר. את המערך מנהל פרופ' יובל טל, המכהן גם כיו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית. "יש מחלקות בעלות שם עולמי שפועלות עם ארבעה מומחים בלבד. כאן נבנה מערך שלם שמרכז תחתיו מומחים בתחומים שונים של מערכת החיסון".
פחות המתנה, יותר מומחים
במקום פועלים חדרי טיפול מתקדמים, מעבדות חדשות, יחידות אשפוז יום ותשתיות המאפשרות מתן מענה למגוון רחב של מחלות מערכת החיסון. לדברי פרופ' טל, אחד היתרונות המשמעותיים של המרכז הוא קיצור זמני ההמתנה לצד עבודה עם שיתופי פעולה של רופאים מהתמחויות שונות. "כיום יש בישראל מטופלים שממתינים תקופות ארוכות כדי להגיע לטיפולים מתקדמים כמו אימונותרפיה ("חיסונים") לאלרגיה למזון, כאשר אצלנו המטרה היא לאפשר לחולים להתחיל טיפול בזמן קצר עם מינימום המתנה".
פרופ' טל אומר כי מדובר בפרויקט משמעותי שמאגד תחת קורת גג אחת את כלל תחומי האימונולוגיה, החל מאלרגיות ועד מחלות אוטואימוניות, חוסרים חיסוניים מולדים ונרכשים ומחקר רפואי מתקדם. "התחום של האלרגיה הולך ומתפתח, הוא מתרחב ומקבל משמעויות חדשות כל הזמן", אומר פרופ' טל, "אבל חשוב להבין שזהו רק חלק מהעולם הרחב של האימונולוגיה".
מאלרגיה למזון ועד אטופיק דרמטיטיס
לדבריו, החשיבות של תחום מערכת החיסון הפכה ברורה במיוחד בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות מגפת הקורונה, שהמחישה לציבור הרחב עד כמה מחלות הקשורות למערכת החיסון משפיעות על בריאות האדם. "אלרגיה היא הרבה מעבר לאי נוחות", אומר פרופ' טל ומדגיש כי רבים עדיין אינם מודעים לעוצמת הפגיעה שאלרגיות עלולות לגרום לאיכות החיים. "התחום הולך וצובר יותר ויותר משמעות בחיים המודרניים. אנחנו מטפלים במחלות שפוגעות באופן משמעותי באיכות החיים, כמו אטופיק דרמטיטיס (אסתמה של העור), אורטיקריה הגורמת לפריחה וגרד, נזלת אלרגית שממנה סובלים עד 20% מהאוכלוסייה, ואסתמה אלרגית".
אחד התחומים הבולטים ביותר כיום, לדבריו, הוא האלרגיה למזון. "אלרגיה למזון עלולה לגרום לתגובה מערכתית קשה ואף מסכנת חיים, אבל מעבר לכך יש לה גם השפעה נפשית משמעותית על הילדים ועל בני משפחותיהם. החיים בצל החשש המתמיד מתגובה אלרגית יוצרים סטרס מתמשך, וגם מכך אסור להתעלם".
אחוזים גבוהים של החלמה
אחד המסרים המרכזיים שביקש פרופ' טל להעביר הוא שהרפואה בתחום האלרגיה השתנתה באופן דרמטי בשנים האחרונות. "בזכות ההתקדמות העצומה בתחום האימונולוגיה, ניתן כיום לפתור חלק גדול מהמחלות האלרגיות, או לפחות להביא את המטופלים לאיכות חיים טובה מאוד. יש מצבים שבהם אחוזים גבוהים מאוד מהחולים יכולים להחלים או לנהל חיים רגילים באמצעות הטיפולים החדשים".
לדבריו, המערך החדש נבנה מתוך מטרה להנגיש את הטיפולים החדשניים לכמה שיותר מטופלים ובזמני המתנה קצרים משמעותית.
הרופא שמסרב לקבל ש'אין מה לעשות'
דרכו של פרופ' טל לרפואה לא הייתה שגרתית. למעשה, עוד לפני שלבש חלוק לבן, הוא היה ביולוג. "התחלתי ללמוד ביולוגיה ותואר שני בביולוגיה, ובהמשך למדתי במקביל גם לימודי רפואה", הוא מספר. בשלב מסוים, כשהבין שהמחקר מסקרן אותו לא פחות מהרפואה עצמה, המשיך גם לדוקטורט בביולוגיה מולקולרית, הכול במקביל ללימודי הרפואה ולהמשך הכשרתו הקלינית. השילוב המיוחד הזה מלווה אותו עד היום.
"אני חושב כמו ביולוג ומטפל כמו רופא", הוא אומר. "רופא הרבה פעמים מתחיל מהמחשבה שהוא יודע מה האבחנה ומנסה להוכיח שהוא צודק. ביולוג עובד הפוך, הוא שואל איפה הוא טועה, איזה מנגנון עוד לא הבין, ומה חסר לו כדי להשלים את התמונה".
לדבריו, זו בדיוק התרבות במערך החדש. לא למהר להצמיד כותרת למחלה, אלא להבין את המנגנון שעומד מאחוריה. "אם מבינים את המנגנון, אפשר לפעמים למצוא טיפול במקום שאף אחד אחר לא חשב לחפש".
לא כל ילד שמוגדר אלרגי הוא באמת כזה
אחד הנושאים שפרופ' טל חוזר אליהם שוב ושוב הוא האבחנות השגויות. לדבריו, בשנים האחרונות חלה עלייה עצומה במספר הילדים שמוגדרים כאלרגיים למזון, אבל לא תמיד מדובר באלרגיה אמיתית. "ככל שהמודעות עלתה עלו גם האבחנות, אבל לא כל מי שמסתובב עם הכותרת "אלרגי" הוא באמת כזה".
לדבריו, אחת המשימות החשובות ביותר של המערך בהדסה היא לבצע בירור מסודר באמצעות מבחני תגר, בדיקות שבהן נחשף המטופל בהדרגה למזון החשוד תחת השגחה רפואית. "רבים מגיעים אלינו כדי לקבל טיפול, אבל לא מעט יוצאים עם מתנה גדולה יותר - הידיעה שהם בכלל לא אלרגיים".
אי סבילות ללקטוז אינה אלרגיה
לדבריו, כ-90% מהאנשים שמוגדרים כאלרגיים לפניצילין אינם באמת אלרגיים. לדוגמה, ילד שמקבל אנטיביוטיקה בזמן מחלה ויראלית עלול לפתח פריחה שמקורה בווירוס עצמו, אך מאותו רגע נושא במשך שנים את התווית: אלרגי לפניצילין. "בפועל", הוא אומר, "רובם יכולים לקבל פניצילין ללא כל בעיה". הוא מסביר כי גם אי סבילות ללקטוז, הגורמת לגזים או לכאבי בטן לאחר שתיית חלב, אינה אלרגיה כלל אלא חוסר באנזים לקטאז – תופעה נפוצה ושונה לחלוטין מבחינה רפואית.
אחת הדוגמאות המעניינות ביותר שהוא נותן קשורה לאמונה רווחת בקרב משפחות רבות ממוצא כורדי. "אני פוגש המון אנשים שאומרים לי: אני אלרגי לפול, אבל ברוב המקרים לא מדובר באלרגיה כלל. הבעיה היא מחלה תורשתית הנגרמת מחסר באנזים G6PD, שעלול לגרום לפירוק כדוריות דם אדומות לאחר אכילת פול או נטילת תרופות מסוימות. זו לא אלרגיה, זה מנגנון אחר לגמרי".
אבחנה לא נכונה משנה לאנשים את החיים
לדבריו, גם המיתוס שלפיו אנשים עם חסר G6PD אינם יכולים לקבל אופטלגין אינו נכון. "פעם זה הופיע ברשימות ישנות, אבל כבר מזמן הוכח שאין קשר כזה", הוא אומר.
מבחינתו, ההבחנה בין אלרגיה אמיתית לבין מצבים אחרים אינה עניין סמנטי בלבד. "אבחנה לא נכונה משנה לאנשים את החיים. לפעמים כל מה שצריך הוא לעצור, לבדוק מחדש ולהחזיר להם את החיים שהם איבדו בגלל כותרת רפואית שגויה".
אישה חיה 30 שנה עם אבחנה שגויה
בין שלל הסיפורים האנושיים ומשני החיים שיש לו, יש סיפורים על אישה שחיה במשך שלושים שנה עם אבחנה שגויה, על ילד שלא יכול היה לצאת לשמש לאור רגישות גבוהה, או על גבר שכבר עמד לעבור כריתת שלפוחית השתן וגילה ברגע האחרון שזה לא נחוץ. אלה רק חלק מהמטופלים שהגיעו למערך החדש לאימונולוגיה ואלרגיה בהדסה. פרופ' טל וצוותו לא מחפשים רק תרופה, הם מחפשים להבין למה המחלה בכלל קיימת. בדרך הם משנים חיים, ולעיתים גם את מה שהרפואה חשבה שהיא יודעת.
פרופ' טל מספר על צעיר חרדי שהגיע למרפאה זמן קצר לפני גיוסו לצה"ל. בעוד שרבים מבקשים אישור על אלרגיה, הוא ביקש בדיוק את ההפך. "'אני אוכל את האוכל הזה, אני רק צריך שתוכיחו לצבא שאני לא אלרגי", הוא ביקש. הבירור בוצע בתוך ימים, והצעיר התגייס כשהוא משוחרר מתווית שליוותה אותו במשך שנים.
החולה שניצל רגע לפני המתת חסד
במהלך הריאיון עלו מקרים נוספים שהמחישו היטב את ההבנה של עד כמה רופאי היחידה חושבים מחוץ לקופסה, מיטיבים לאנשים את החיים ולא פעם אף מצילים אותם. אחד המקרים האלה הוא מקרה על חולה שכבר תכנן לנסוע לשווייץ להמתת חסד. "הגיע אלינו חולה עם גרד בלתי פוסק, האיש סבל יום ולילה ולא הגיב לשום טיפול מקובל - לא לכדורים נגד אלרגיה, לא לסטרואידים ולא לטיפולים אחרים. התחושה הייתה בלתי נסבלת, עד כדי כך שהמטופל כבר החל לברר אפשרות לנסוע לשווייץ לצורך המתת חסד", מספר פרופ' טל.
במקום לקבל את המצב כגזירת גורל, ישב הצוות במערך החדש וניסה להבין מה באמת גורם לגרד הזה. "אם אנטי היסטמינים לא עוזרים, כנראה שזה לא מתווך היסטמין. אם סטרואידים לא עוזרים, כנראה שזה לא המסלול הזה. אם טיפולים אחרים לא עובדים, צריך לחשוב מה עוד יכול לגרום לגרד". בסופו של דבר הגיע הצוות למסקנה שמדובר ככל הנראה במסלול אחר לגמרי של מערכת החיסון, כזה שמערב חלבוני תקשורת בין תאי מערכת החיסון הנקראים ציטוקינים.
ההבנה הזו הובילה אותם לנסות תרופה ביולוגית שפותחה במקור בכלל לטיפול באסתמה. זו הייתה החלטה שנשענה על הבנת מנגנון המחלה ולא על השם שלה. אחרי שלוש זריקות בלבד הגיע הרגע שיובל לא ישכח - "הוא קרע את כרטיס הטיסה לשוויץ, אצלנו בחדר".
"זה בדיוק ההבדל בין לחשוב על המחלה לבין לחשוב על המנגנון", אומר פרופ' טל, "ברגע שאתה מבין מה באמת מפעיל את מערכת החיסון, לפעמים אתה מגלה שהפתרון כבר קיים, רק שהוא נועד בכלל למחלה אחרת".
ארבע פגישות ששינו חיים
מקרה נוסף שכדאי להכיר הוא על אישה מקנדה שחיה במשך שלושים שנה עם שנים של מסכה על הפנים וריחוק חברתי. היא הייתה בטוחה שהיא סובלת מכשל חיסוני נדיר. לאחר חודש של בדיקות וברור אינטנסיבי בהדסה יכל פרופ' יובל טל לבשר לה שהאבחנה הייתה שגויה ושאין לה שום חסר חיסוני. אחרי שלושים שנה של מסכות, זריקות, בדיקות, אשפוזים והימנעות כמעט מוחלטת ממגע עם העולם, היא עלתה על מטוס מקנדה לישראל, לא כדי לעבור ניתוח, לא כדי לקבל תרופה ניסיונית, רק כדי לקבל עוד חוות דעת.
במשך שנים סיפרו לה שהיא סובלת מחסר חיסוני נדיר. היא בנתה את כל חייה סביב האבחנה הזאת. היא חיה בזהירות אינסופית, נמנעה ממקומות הומי אדם, פחדה מכל זיהום, למדה לראות בעצמה חולה כרונית. ארבע פגישות בלבד במערך החדש לאימונולוגיה ואלרגיה של הדסה שינו את חייה.
"התחלנו הכול מאפס", מספר פרופ' טל, "לא הסתפקנו במה שהיה כתוב בתיק הרפואי. חזרנו על כל הבדיקות בלי הנחות מוקדמות. בסוף גילינו שמעולם לא היה לה חסר חיסוני. במשך שלושה עשורים איש לא עצר לשאול את השאלה הפשוטה ביותר: אולי האבחנה הראשונית הייתה שגויה? יותר קשה לרפא אדם מהאבחנה שלו מאשר מהמחלה שלו. הייתי צריך לשבת איתה כמה פעמים רק כדי לשכנע אותה שהיא בריאה".
הפחד מאלרגיה
מקרה נוסף הוא של אישה בשנות הארבעים לחייה שחיה במשך ארבע שנים בפחד מפני חלב. הכול התחיל במשפט אחד שאמר לה בעבר רופא שהעלה אפשרות שהצרידות והליחה שממנה סבלה קשורה אולי למוצרי חלב. היא חזרה הביתה, פתחה את האינטרנט והחלה לקרוא. משם הדרך הייתה קצרה. בכל פעם שראתה מוצרי חלב היא הייתה משוכנעת שהיא עומדת לפתח אלרגיה, וחיה בתחושת סכנה מתמדת.
כל הבדיקות שנעשו לה היו תקינות. פרופ' טל החליט לבצע מבחן תגר מבוקר. היא אכלה באופן מתון ומבוקר מוצר חלבי ובסוף היום הראה לה פרופ' טל את הפרוטוקול. ""אכלת חלב ולא פיתחת שום תגובה". היא הבינה ששנים מחייה התנהלו סביב פחד שלא היה לו בסיס רפואי. שבועיים לאחר מכן חזרה עם אמה למרפאה. הפעם לא לבדיקה, אלא עם עוגת קצפת חלבית גדולה שהכינה במיוחד. "כולנו אכלנו. היא בכתה, אמא שלה בכתה, וגם אנחנו התרגשנו".
הילד שנחשף לשמש
פרופ' טל מספר על ילד שאובחן כאלרגי לאור ולא יכול היה לצאת לשמש. "יום אחד קיבלתי הודעה מאמא שלו - לא תוצאות בדיקות, לא מכתב תודה, תמונה. בתמונה נראה הילד יושב על גמל במדבר יהודה, בצהרי היום. מי שלא מכיר את הסיפור לא יבין למה התמונה הזאת מרגשת כל כך. עד לא מזמן אותו ילד לא היה מסוגל להיחשף לאור השמש. לא בגלל החום, אלא בגלל תגובה "אלרגית" נדירה לאורך גל מסוים של האור.
כל יציאה מהבית הסתיימה בפריחה קשה ובכאב. במקום להשלים עם המחלה החליטו במערך החדש לחשוב אחרת. הם זיהו שהמסלול החיסוני שגורם לאלרגיה דומה למסלול שמוכר להם דווקא מחולי אסתמה. הם ביקשו אישורים חריגים ונתנו תרופה שמעולם לא נועדה למחלה הזאת. "זה אחד הרגעים שאתה מבין למה בחרת במקצוע הזה", אומר פרופ' טל.
אסתמה היא לא גזירת גורל
מקרה אחר היה של שחיין ישראלי ברמה אולימפית שהגיע למערך לאחר שנים של קוצר נשימה. "הוא היה בטוח שככה כולם נושמים", מחייך פרופ' טל, "אותו ספורטאי הגיע להישגים מרשימים, שבר שיאים, אבל התרגל לחיות עם אסתמה שלא אובחנה כראוי. רק לאחר שהחל לקבל טיפול ביולוגי מתקדם הבין עד כמה מצבו היה רחוק מהנורמלי. הוא אמר לי: 'לא ידעתי שככה מרגישים אנשים בריאים'".
מבחינת פרופ' טל, זו אחת הבעיות הגדולות ביותר באסתמה. "הרבה אנשים פשוט מתרגלים למחלה. הם נמנעים מריצה, עולים במדרגות לאט, מתעייפים מהר ומשכנעים את עצמם שככה זה. אבל זה לא חייב להיות ככה, ברוב המקרים אפשר להגיע לאיזון מצוין".
רגע לפני כריתת שלפוחית שתן
סיפור אחרון שמבקש פרופ' טל לספר הוא על החולה שכבר היה בדרך לכריתת שלפוחית השתן. כשנכנס למרפאה הוא כבר שמע את פסק הדין, לאחר ששני בתי חולים שונים נתנו לו את אותה המלצה. הרופאים לא טעו, הם פשוט לא הכירו דרך אחרת. פרופ' טל וצוותו החליטו לעצור, ובמקום לשאול איך מצילים את שלפוחית השתן, הם שאלו מה ממלא אותה. התשובה הייתה: אאוזינופילים. "אם אנחנו יודעים להרוג את התא הזה במהלך טיפול באסתמה", הוא חשב, "למה שלא ננסה לעשות אותו דבר כאן?". כעבור שבועות ספורים המטופל חזר להטיל שתן באופן טבעי. שלפוחית השתן ניצלה, ומאז סביב אותו רעיון נבנה מחקר בינלאומי.
מערכת החיסון נמצאת כמעט בכל מקום בגוף
פרופ' טל אינו אוהב את ההגדרה 'מרכז לאלרגיה'. מבחינתו היא אפילו קצת מצמצמת את מה שהם עושים במערך. "אנשים חושבים שאנחנו מטפלים רק בנזלת אלרגית או באלרגיה לבוטנים", הוא אומר, "אבל מערכת החיסון נמצאת בכל מקום בגוף. היא קשורה למחלות עור, למחלות מעי, למחלות ריאה, למחלות כליה, לגידולים סרטניים, למחלות נדירות, להפלות חוזרות, לפוריות, למחלות אוטואימוניות. כמעט כל תחום ברפואה עבר בעשור האחרון מהפכה בזכות ההבנה של מערכת החיסון".
והוא אינו מגזים. במשך שנים נחשבה האימונולוגיה לתחום צר יחסית, כזה שמעניין בעיקר חוקרים. היום היא נמצאת בחזית הרפואה המודרנית. הטיפולים הביולוגיים, אותן תרופות שמכוונות לחלבון אחד, לתא אחד או למסלול אחד במערכת החיסון, שינו לחלוטין את חייהם של מיליוני בני אדם בעולם.
טיפול נכון יכול להעלים את המחלה
"אילו לפני עשרים שנה היית אומר לחולה פסוריאזיס, לחולה קרוהן, לחולה אסתמה קשה או לחולה אורטיקריה כרונית שיש טיפול שיכול להעלים כמעט לחלוטין את המחלה, היו מסתכלים עליך כאילו אתה חולם. היום זו כבר מציאות". אלא שכדי להגיע למציאות הזאת, צריך קודם כול להבין את המחלה. לא את השם שלה, אלא את הדרך שבה היא פועלת. זו הסיבה שבמערך החדש הוקמו לצד המרפאות גם מעבדות מחקר מתקדמות. לשיטתו של פרופ' טל, אי אפשר להפריד בין רופא לחוקר. "הקליניקה מלמדת אותנו אלו שאלות לשאול, והמחקר עוזר לנו למצוא את התשובות".
במערך החדש עובדים כתף אל כתף רופאים ביולוגים: חוקרים, ואנשי מעבדה. מקרה שמתחיל בחדר הטיפולים יכול להפוך למחקר, ומחקר שהתחיל במעבדה עשוי לחזור אל המטופל בדמות טיפול חדש. זו בדיוק הדרך שבה נולדו כמה מפריצות הדרך שעליהן הוא מספר.
המטרה היא שהחולה יחזור לחיים
כשאני שואלת אותו אם הוא לא חושש לקחת סיכונים, כי אחרי הכול, חלק מהמטופלים שלו קיבלו תרופות שמעולם לא נוסו קודם לכן במחלה שממנה סבלו, הוא משיב לי ומחייך: "אנחנו אף פעם לא מאלתרים. אנחנו לא מנסים תרופה כי יש לנו תחושת בטן. אנחנו מנסים אותה כי אנחנו מבינים את המנגנון. אם אנחנו יודעים איזה תא גורם למחלה, ואנחנו מכירים תרופה שיודעת לעצור בדיוק את אותו תא, אנחנו שואלים אם יש היגיון להשתמש בה גם כאן". הגישה הזאת כבר הובילה לשורה של פרסומים מדעיים בינלאומיים, אבל מבחינתו המחקר לעולם אינו המטרה, "המאמרים הם תוצר לוואי", הוא אומר, "המטרה היא שהחולה יחזור לחיים".
הרופאים הם הילדים שלי
במהלך השיחה קשה שלא להתרשם גם מהדרך שבה הוא מדבר על הרופאים שעובדים איתו. כמעט כל סיפור מתחיל בשם אחר, ולכולם הוא קורא "הילדים שלי". לכל אחד מהם הוא מפרגן כאילו היה מדובר בהצלחה האישית שלו.
"אין לי שום רצון להיות הרופא שיודע הכול", הוא אומר, "אני רוצה להיות זה שיודע למי להתקשר". זו אולי התמצית של המערך החדש. קבוצה של מומחים שחושבים ביחד. "יש לנו דיונים על מקרים, לפעמים עשר דקות של שיחה בין כמה אנשים שוות יותר מחודש של בדיקות". ואולי דווקא משום כך, הוא מתרגש במיוחד כשהוא מדבר על המערך החדש. לא בגלל המכשור, אלא בגלל מה שהם מאפשרים. היום עומד לרשותם מערך של כ־1,200 מטרים רבועים, שנבנה במיוחד עבור התחום. "יש לנו חדרי טיפול חדשים, מעבדות, אשפוז יום, ציוד שלא היה לנו בעבר".
שהחולים לא יצטרכו לחכות
מבחינתו של פרופ' טל, הדבר החשוב ביותר זה: "שהחולים לא יצטרכו לחכות". כשילד ממתין ארבע שנים לאימונותרפיה, אלה ארבע שנים של פחד. כשאישה מחכה שנתיים כדי לברר אם היא באמת אלרגית, אלה שנתיים של חיים מוגבלים. כשחולה במחלה נדירה מסתובב בין מומחים שונים, כל חודש שעובר הוא חודש שבו המחלה ממשיכה להתקדם. "אנחנו רוצים לשנות את זה", הוא אומר.
לדבריו, הציבור נחשף בעיקר לאלרגיות למזון, לפריחות, לאסתמה או לנזלת אלרגית, אבל מערכת החיסון אחראית לעוד אינספור מחלות אוטואימוניות, חסרים חיסוניים, מחלות נדירות, ואפילו חלק מהטיפולים החדשניים בסרטן. "היום כמעט כל תחום ברפואה נוגע באימונולוגיה: אונקולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, ריאות, עור, נשים ועוד, כולם משתמשים היום בטיפולים שמבוססים על מערכת החיסון". המערך החדש נועד בדיוק בשביל זה. לא לראות כל איבר בנפרד, אלא לראות את האדם כולו. לפעמים כל מה שצריך הוא להטיל ספק".
סיעור מוחות וחשיבה משותפת
בכל פעם שמגיע מטופל מורכב הוא לא נשאר בידיו של רופא אחד. "אני קורא לאביב, קורא ליערית, קורא לעודד, ללימור, לינון, לאייל, לנור, לאלונה, עידו, אדיב... כל רופאי המערך הם חלק פעיל. תוך דקות אנחנו עומדים כמה אנשים סביב המקרה. כל אחד חושב אחרת. כוח המחשבה הזה הוא היתרון הכי גדול שלנו. פעם טיפלנו במחלה, היום אנחנו מטפלים במסלול החיסוני שגורם למחלה. זו הסיבה שמחלות שבעבר נחשבו חשוכות מרפא או כאלה שניתן רק להקל על הסימפטומים שלהן, הופכות בהדרגה למצבים שאפשר לשלוט בהם, ולעיתים אף להביא להפוגה מלאה".
"פסוריאזיס, אורטיקריה כרונית, אסתמה קשה, מחלות אוטואימוניות, מחלות אאוזינופיליות נדירות ואפילו סוגים מסוימים של סרטן, כולן עוברות בשנים האחרונות מהפכה בזכות הטיפולים הביולוגיים החדשים, שמכוונים לחלבון או למנגנון מדויק במערכת החיסון במקום 'להפציץ' את הגוף כולו בסטרואידים או בתרופות רחבות טווח. זה העתיד של הרפואה", הוא אומר בפשטות.
מומחים שעובדים יחד
לצד היחידה לאלרגיה פועלת יחידה למחלות נדירות, יחידה למחקר קליני ובסיסי, מעבדות חדשות, ומומחים שכל אחד מהם פיתח תחום ייחודי משלו. אחד מתמחה במחלות נדירות, אחרת מובילה את תחום האלרגיה, ואחר אחראי על המחקר המדעי. כולם עובדים תחת קורת גג אחת. "היום יש לי שלושה מנהלי יחידות", הוא אומר בגאווה, "והמערך מונע בזכות צוות נרחב הכולל אחיות מקצועיות, דיאטניות, עו"ס ומתאמת מחקר".
פרופ' טל גייס למערך רופאת נשים שחקרה במשך שנים את המערך המשלים חלק ממערכת החיסון, והפכה למומחית בתחום. כעת היא מטפלת בנשים עם הפלות חוזרות, בעיות הקשורות למערכת החיסון במהלך ההיריון ומחלות מורכבות אחרות, מתוך הסתכלות אימונולוגית. "אם צריך גסטרואנטרולוג, רופא ריאות או רופא עור, נזמין אותם כשותפים לחשיבה. אין פה עניין של קרדיט, הקרדיט היחיד שמעניין אותנו הוא שהחולה יחזור הביתה בריא", הוא אומר.
אין דבר כזה 'אין מה לעשות'
פרופ' טל מדגיש כי "המערך שלנו הוא מקום שלא מוכן לקבל את המשפט 'אין מה לעשות'. התפיסה אומרת שגם אחרי עשרות שנות ניסיון, גם אחרי אינספור מאמרים ומחקרים, עדיין מותר לעצור, להטיל ספק ולשאול עוד שאלה אחת, כי לפעמים, השאלה הזאת היא כל ההבדל בין חיים שמצטמצמים סביב מחלה, לבין חיים שנפתחים מחדש. אנחנו לא עוד מחלקה שמטפלת באלרגיות, אלא מרכז שחושב אחרת, כזה שמטיל ספק. אל תגידו לי שאין פתרון. היתרון הוא בדרך החשיבה, לחשוב מחוץ לקופסה אבל לא כסיסמה אלא כשיטת עבודה".
הגישה הזאת הפכה את המערך החדש למוקד שאליו מגיעים מטופלים לא רק מירושלים, אלא מכל רחבי הארץ, ולעיתים גם מחו"ל. "כל מטופל שהחזרנו לו את איכות החיים מרגש את כולנו".
