החברותא במוצב ששינתה את החיים
הרב מרדכי נגארי, רב העיר מזה 42 שנים, התארח באולפן הפודקאסטים של ערוץ 7 לשיחה מרתקת וחשופה. בראיון מיוחד לדביר עמר, חוזר הרב לתחנות החיים שעיצבו את דמותו, מספר על הדרך הארוכה שהובילה אותו לתפקיד, משתף בסיפורים פלאיים מאחורי הקלעים של גדולי הדור, ומדבר בכאב ובגאווה על נפילת נכדו נריה ז"ל בקרבות בעזה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דביר עמר
הכול החל במהלך שירותו הצבאי של הרב ברמת הגולן בזמן מלחמת לבנון הראשונה. בעיצומם של ימי הקרבות, ישב הרב ושוחח עם חברו ללימודים, הרב חיים סבתו, על עתידו התורני לאחר שיסיים את לימודיו בכולל לדיינות בכרם ביבנה. במהלך אותה שיחה במוצב, הציע לו הרב סבתו לבחון אפשרות מפתיעה: להתמודד על תפקיד רב העיר במעלה אדומים, שהייתה באותם ימים יישוב צעיר בראשית דרכו.
מלחמת לבנון וההצעה שהקימה רבנות
"זו הייתה השגחת ה' מיוחדת במינה", נזכר הרב נגארי. "אמרתי לרב סבתו שראש הישיבה, הרב גולדויכט, רוצה לדחוף את הזקנים של הכולל לתפקידי רבנות". בהמשך הדרך נוצרו קשרים עם רבנים ואנשי ציבור בולטים, ובהם הרב יצחק שילת. הרב אף זכה לקבל מכתב המלצה כללי מהרב עובדיה יוסף, שסיפר כי הוא זוכר ומכיר אותו לטובה עוד מתקופת מבחני הרבנות שלו.
בבחירות שנערכו בעיר נבחר הרב נגארי יחד עם הרב יהושע כץ לכהן כרבני העיר. "לא הייתה פוליטיקה, היו נבחרי ציבור מטעם הציבור פרופר", הוא מדגיש. באותם ימים מנתה מעלה אדומים כ-4,000 תושבים בלבד, והרבנות המקומית הוקמה למעשה מן היסוד, צעד אחר צעד, במקביל להתפתחותה המהירה של העיר. בשנה וחצי האחרונות מכהן הרב נגארי כרבה היחיד של מעלה אדומים, לצד המשך תרומתו הברוכה של הרב יהושע כ"ץ במישורים רוחניים נוספים.
מנהיגות בנועם ו"חילונים יראי שמיים"
בהתייחסו לעבודת הרבנות היומיומית, מסביר הרב כי לצד התחומים הממוסדים של כשרות, נישואין ועריכת חופות, עיקר העשייה מתמקד בליווי אישי ורגיש של משפחות ותושבים. הרב נדרש לעסוק מדי יום בייעוץ בענייני שלום בית, בעיות פרנסה, גישור ופתרון סכסוכים בין שכנים ומתן מענה לשאלות הלכתיות סבוכות. הוא מציין כי בקרב הציבור הספרדי בעיר, חלק משמעותי מהפעילות הקהילתית קשור גם לאזכרות, וליווי משפחות אבלות ברגעיהן הקשים.
את אוכלוסיית מעלה אדומים מתאר הרב כאוכלוסייה חמה ומסורתית ברובה, ומגדיר רבים מתושביה כ"חילונים יראי שמיים", המקפידים על מסורת ומכבדים את התורה והרבנות. "אישה חילונית בלבושה הולכת וטובלת במקווה, ושואלת שאלות בהלכות טהרה - זה דבר נפלא, זה בא ישירות מהמסורת של בית אבא ואמא. אנשים מתפללים בבתי כנסת בימים נוראים, ולא ידליקו אש בשבת".
לאורך כל שנות כהונתו הארוכות, הקפיד הרב נגארי להוביל את הרבנות מתוך סבלנות והידברות, ולא באמצעות עימותים או כפייה. "השתדלנו תמיד לעשות דברים בנועם וללא מלחמות. משתדלים מאוד לשמור על קו עקבי של הבנה וסבלנות הדדית".
אחד היעדים המרכזיים שהציב לעצמו היה חיזוק החינוך התורני בעיר. הרב מתאר כיצד ילדיו נאלצו בתחילת הדרך לנסוע מדי יום למרחקים, לירושלים לבית ספר 'נועם' כדי לזכות בחינוך תורני, מצב שהוביל אותו לפעול באופן אקטיבי להקמת תלמוד תורה ממלכתי־דתי במעלה אדומים. "הקמנו מוסד ראשוני בארץ שהיום מוכר כתתמ"ד, ושמו בישראל הוא 'מעלה התורה'".
מאז ועד היום שומרת הרבנות על קשר רציף עם מערכת החינוך, והרבנים משתתפים באופן קבוע במסיבות סידור וחומש, בשיעורים ובאירועים חינוכיים בעיר.
האובדן של נריה והצוואה של החיים
במהלך הראיון שיתף הרב בכאב עמוק בנפילת נכדו, הלוחם נריה אהרון נגארי ז"ל, בקרבות ברצועת עזה. "נריה אהרון היה ילד שמח כל הזמן, תוסס מאוד. רק לאחר נפילתו הבנו באמת כמה שכולם היו קשורים אליו", הוא מספר בהתרגשות, ומציין כי חיילים וחיילות ששירתו עמו ממשיכים להגיע בהמוניהם לכינוסי זיכרון, לשיעורים ולמפגשים המתקיימים לזכרו.
נריה היה שותף פעיל ובולט לחיי הרוח בבסיס הצבאי שבו שירת. בשמחת תורה השתתף בהקפות ובריקודים, וביום הכיפורים האחרון ביקש לשמש כחזן בתפילת נעילה, "כי הוא היה בקיא ומנוסה בכל הפיוטים של הספרדים. אני חושב שהיה בזה מין ממד מיוחד של קידוש ה', לקרב הרבה לבבות".
נריה נגארי ז"ל - "היה ילד שמח כל הזמן"
הרב שחזר בלב כבד את רגעי קבלת הבשורה המרה: "כבר בחג עצמו, כששמענו דרך החדשות שפרצה מלחמה ושהמחבלים פרצו את הגדר, הרגשתי מועקה עמוקה ולא הייתי מסוגל לרקוד. עד עכשיו אני לא יודע להסביר למה", הוא משתף. בהמשך הערב, התקשר אליו בנו רפאל במוצאי החג ובישר לו את הבשורה הנוראה על נפילתו של נריה.
בני המשפחה בחרו להמשיך את דרכו ומורשתו של נריה באמצעות עשייה חינוכית וחברתית ענפה. "הבן שלי רבי רפאל וכלתי ממשיכים כל הזמן בפעילות", מספר הרב בגאווה. בין היתר, הם מפעילים מועדון תלמוד תורה מיוחד לילדים בשעות אחר הצהריים לזכרו.
"הם עסוקים כל הזמן בעשייה חיובית, ברצון לתת לאחרים ובעיקר לעשות למען הנוער. העשייה הזו מחיה אותם, ברוך השם".
מורשת הקרב והזווית ההלכתית בצה"ל
הרב נגארי שיחזר בהרחבה גם את השתתפותו שלו במלחמות ישראל ובשנות מילואים ממושכות, ושיתף בסיפור הלכתי מרתק מתקופת שירותו. באותם ימים עלתה השאלה האם ניתן לצרף למניין תפילה חיילים שאינם מוגדרים כשומרי מצוות באורח חייהם. הרב פנה לגדול הפוסקים, הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שהשיב לו: "אם זה ספרדים, אתם יכולים לצרף אותם. גם אם הוא לא שומר שבת במלואה, אם הוא מאמין בקדוש ברוך הוא, עושה קידוש ומאמין בבריאת העולם - אפשר בהחלט לצרף אותו למניין".
הרב נזכר כי החבר'ה בשירות הצבאי לא היו מוותרים על שמירת היהדות: "לא ויתרו על קוצו של יו"ד. ראש הקבוצה של החבר'ה מישיבת שעלבים - כיום הרב זיכרמן מהפלג הירושלמי - היה נותן אז הוראות ישירות לעמרם מצנע, שהיה המג"ד שלנו. קרוב לשקיעה הוא עצר את התרגיל החטיבתי. המח"ט שאל בקשר בתמיהה: 'למה לא ממשיכים לנוע?', והמג"ד ענה לו פשוט: 'הדתיים מתפללים'. אז היה עוז ותעוזה. באכ"א היו רועדים מראש הישיבה שלנו, הרב גולדויכט".
כמי שחווה את השירות הצבאי מבפנים, מתייחס הרב גם לסוגיית גיוס החרדים הסוערת, ומביע צער על כך שהשיח הציבורי סביב הנושא הפך לעימות מתמשך. "לצערנו הרב הכול הפך להיות להתגוששות זולה. כולם מסכימים שמי שלא לומד תורה באמת צריך להתגייס. אבל ברגע שהתחילו מלחמות נגד וכפייה, כל אחד מתבצר בעמדתו. צריך ליצור אהבה והבנה. זה בדיוק כמו שדה החינוך - האם אתה יכול לחנך ילד בכפייה? הרי אז הוא יתנגד עוד יותר. המעצרים עושים שנאת חינם; גם מי שכבר רוצה להתגייס, הקהילה לא תיתן לו, כי הוא תופס עכשיו את הצבא כמשהו מוקצה. מה מועיל להכניס בחור לכלא אם זה לא מגייס אף אחד? להפך, זה רק גורם שלא יתגייסו יותר. לא צריכים להתעסק עם לומדי התורה האמיתיים. יש מספיק בטלנים שמסתובבים ברחובות, וצריכים לתת להם את הדחיפה הנכונה להתגייס".
הרב אף הביע את תחושתו האישית והכואבת ביחס למצב הביטחוני: "לפי ההרגשה שלי - ואני קטן ולא מסוגל להגיד את הדברים האלה בתוקף כרב - אבל התחושה שלי היא שחלק מהדשדוש במלחמה הוא בגלל המלחמה המיותרת בלומדי התורה".
הנהגות המופת של הרב מרדכי אליהו
פרק נרחב בראיון הוקדש לזיכרונותיו האישיים והמרגשים של הרב נגארי ממרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב סיפר כי בעת שנחנך בניין ישיבתו של הרב הלל - המזוהה עם הציבור הספרדי הקרוב יותר לעדה החרדית — הגיע הרב מרדכי אליהו למקום, אך בחר ברגישותו שלא להשתתף בטקס עצמו באופן רשמי.
הרב אליהו ביקש מראש הישיבה לרדת אליו אל הכביש ואמר לו: "אני יודע שאם אני אעלה למעלה לדבר, זה יזיק לך ויתפרש לא נכון בפני התורמים שלך. רק באתי לברך אותך אישית, להזדהות איתך ולתת לך ברכה, אבל אני לא עולה כדי לא להזיק למפעלך". הרב נגארי מוסיף בהתרגשות: "תראה איזו ענווה ורגישות עצומה הייתה לו".
הרב אליהו: תלך עם הממ"ד
גם ההחלטה הגורלית לגבי אופיו של תלמוד התורה במעלה אדומים הוכרעה על ידו. כשהקים את המוסד, התלבט הרב נגארי ארוכות האם להצטרף לזרם של 'החינוך העצמאי' או למסגרת הממלכתית-דתית.
הוא פנה לרב מרדכי אליהו, שהשיב לו באופן חד-משמעי: "תלך עם הממ"ד. אתה צריך ללכת עם משהו יותר ממוסד ורשמי בעיר". הרב נגארי מעיד: "ההנחיה הזו באמת הצילה את כל העניין ואת כל המפעל החינוכי הגדול הזה".
קולנוע בשבת: תפילה ולא הפגנה
מקרה נוסף של רגישות ציבורית נרשם כאשר נפתח קולנוע שפעל בשבת במעלה אדומים. תושבים רבים בעיר ביקשו לצאת להפגנה סוערת, אך הרב אליהו התנגד לכך נחרצות ואמר לרב נגארי: "אל תעשו הפגנה בשבת, כי עצם קיומה יגרום לחילול שבת מוגבר של השוטרים שיצטרכו להגיע לאבטח".
במקום זאת, הורה לרב לקיים תפילת מנחה חגיגית, לקבל שבת מוקדם מהרגיל, לשאת דברי מחאה קצרים בתוך בית הכנסת ולסיים את הכול לפני כניסת השבת. הרב נגארי מציין בסיפוק כי הקולנוע אכן חדל לפעול בשבת בהמשך הדרך: "כוח של תפילה ונועם, זה היה כל הכוח של הרב".
הרב נגארי נזכר כיצד נהג להגיע לביתו של הרב מרדכי אליהו גם בשעות לילה לא שגרתיות כדי לשאול שאלות הלכתיות דחופות. הרב היה מסמן לו בשקט ובמאור פנים להיכנס דרך דלת צדדית, ובאחת הפעמים מצא אותו שוכב תשוש על הספה כשהוא מתכונן לשיעור. "אני פשוט כרעתי על הרצפה כדי להיות בגובה שלו, והוא ענה לי בנעימות ובאבהות כזאת שאני עד היום לא שוכח".
סיפור משפחתי מרגש במיוחד נוגע לימיה האחרונים של אמו של הרב נגארי. כשהייתה מאושפזת בבית החולים לפני פטירתה, שאל הרב נגארי את הרב אליהו כיצד תוכל לקיים מצוות הדלקת נרות שבת בחדר החולים. הרב השיב לו הלכתית שתשתמש בפנס עם סוללה. כשאמר לו הרב נגארי שאין לו אפשרות להשיג פנס מתאים בדקות שנותרו לפני כניסת השבת, "הוא נכנס מיד לחדר השינה הפרטי שלו, הוציא פנס ונתן לי אותו במתנה", ואף ישב והסביר לו בסבלנות כיצד בדיוק להדליק ולברך עליו. הרב נגארי מציין ברוטט כי זו הייתה הדלקת הנרות האחרונה של אמו בחייה לפני שנפטרה.
אסור לעלות להר הבית
הרב נגארי מרחיב גם על עמדתו הברורה והנחרצת של הרב מרדכי אליהו בנושא העלייה להר הבית: "דעתו הייתה שאסור לנו הלכתית לעלות להר הבית בשום אופן. הוא סבר שכל עוד אין לנו דבר ברור ומבורר כמו נבואה שתגדיר את המקומות המדויקים, האיסור עומד בעינו.
הוא הסביר זאת בהרחבה בשו"ת הרב הראשי ובשיחה המפורסמת שלו עם הרבי מליובאוויטש". הרב מוסיף כי הרב אליהו הציע במקום זאת פתרון יצירתי: לבנות בית כנסת גדול ומפואר הסמוך להר הבית, אך מחוץ לגבולות המקום המקודש, כדי לתת מענה לשאיפות הרוחניות מבלי להיכנס לחשש איסור כרת. "דיברתי איתו הרבה פעמים על כך. מנסים כיום לשחזר מאמר שפורסם ב'תחומין' על אותו בית כנסת, אך חשוב להבין שמדובר היה במאמר עיוני בלבד ולא במאמר הלכתי למעשה. רק מי ששימש את הרב מקרוב מבין את שפת ההלכה הזהירה והאחראית שלו".
הרב נגארי מגלה כי הרב אליהו לא תמיד מיהר להשיב מיד לכל שאלה שהופנתה אליו, ולעיתים נמנע בכוונה מלהורות הלכה כאשר סבר או הרגיש שהשואל העומד מולו לא יקבל את הפסיקה בסופו של דבר. "הוא ידע שאם האדם לא יקבל ויקיים את ההלכה, הדבר יהווה קטרוג רוחני עליו. לכן, מתוך דאגה לשואל, לפעמים היה בוחר להימנע מלתת תשובה".
השבת חתן בבית מרן הרב עובדיה יוסף
לצד הקשר עם הרב אליהו, שיתף הרב נגארי בזיכרונותיו מהקשר המיוחד והחם שהיה לו עם מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, קשר שהחל עוד בימי בחרותו הצעירים והמשיך לאורך שנותיו הראשונות כרב עיר.בתקופה שבה התגורר בשכונת רחביה בירושלים, נהג הרב נגארי הצעיר להתפלל בשבתות באופן קבוע בתוך ביתו של הרב עובדיה יוסף, שהיה באותם ימים הרב הראשי לישראל.
"הייתי אומר לעצמי בפשטות: יש לי כאן רב ראשי גדול שפתח מניין ומתפלל בתוך הבית שלו, אז למה שלא אלך להתפלל אצלו?", הוא מספר בחיוך. המפגשים התכופים הללו בשבתות חיזקו מאוד את ההיכרות האישית ביניהם, ובהמשך אף נבחן הרב נגארי אצל הרב עובדיה במסגרת מבחני הסמיכה לרבנות.
הרב נגארי משתף בזיכרון משפחתי היסטורי ומרגש: "זכינו באופן יוצא דופן שהרב עובדיה יוסף בכבודו ובעצמו חיתן אותי ואת אשתי". מעבר לכך, גם שמחת השבת-חתן שלו התקיימה בביתו של הרב עובדיה, לאחר שמשפחתו של הרב נגארי החליטה מסיבות שונות שלא לקיים אותה בבית הכנסת הרגיל. הרב עובדיה אירח אותם ברוחב לב, העלה את החתן הצעיר לתורה ובירך את בני הזוג בחמימות רבה.
הצעדה ההיסטורית לכותל והשנים בכרם ביבנה
כשנשאל על הזיכרונות המלווים אותו מימי נעוריו בישיבת 'נתיב מאיר', בחר הרב מרדכי נגארי לחזור דווקא לימי מלחמת ששת הימים הדרמטיים. "יש משהו חווייתי ועוצמתי שאי אפשר לשכוח אותו לעולם - וזה הכיבוש והשחרור של הכותל המערבי".
את הרגע המכונן של אותה תקופה יצר ראש הישיבה המיתולוגי, הרב אריה בינה זצ"ל. "היה לו שכל ישר של תורה", מספר הרב נגארי. "הוא החליט שבחג השבועות הראשון שלאחר שחרור העיר, כל הישיבה צועדת יחד להיכל שלמה, מתפללים שם תפילת שחרית, ומשם כולנו צועדים ברגל אל הכותל המערבי".
הרב נגארי מתאר בהתרגשות את הצעדה ההיסטורית עם המוני בית ישראל שעשו את דרכם דרך שער האשפות אל רחבת הכותל המשוחררת: "כשראינו בפעם הראשונה את אבני הכותל מול העיניים, הייתה התלהבות עצומה ובכי של שמחה. אני זוכר את התפילה המרוממת הזאת עד היום, וזה הכול בזכות החזון של הרב בינה". הרב נזכר בסיפוק כיצד אחד מרבני הישיבה, הרב גרוסברג, ניהל שיחות בערבית קולחת עם הסוחרים המקומיים בעיר העתיקה, ומוסיף בהערת אגב אקטואלית: "המדינה לא נורמלית שלא מלמדים בה ערבית באופן מוסדר".
