רוני גוזלן עבר אירוע מוחי, העיר כולה בתפילות

ראש העיר, גיא יפרח, קרא ביום שישי לציבור להרבות בתפילה עבור גיבור ישראל רוני גוזלן שאושפז בבית חולים. הוא עבר את הניתוח בהצלחה. הצצה לסיפורו של האיש שהציל חיים בפיגוע, התמודד עם אובדן אשתו, והפך לקול העוצמתי של הנכים בישראל

פורסם בתאריך: 16/07/2026 08:50

---

ביום שישי האחרון הגיעה הבשורה הקשה והמטלטלת. ראש העיר, גיא יפרח, שיתף את הציבור בכך שגיבור ישראל, רוני גוזלן, לקה באירוע מוחי מורכב, וביקש מהתושבים להרבות בתפילות למענו. אט-אט הגיעה הבשורה לכל בית במעלה אדומים, ותושבים רבים הקדישו את השבת לתפילה לרפואתו. רוני עבר ניתוח בראשו. לדבר בתו. "הניתוח עבר בהצלחה, הוא הזיז את הידיים והרגליים. תודה לכולם על התפילות".

גוזלן שילם בעבר מחיר כבד מנשוא למען ביטחון המדינה, כאשר איבד את שתי רגליו במהלך פעולת גבורה בצומת הגבעה הצרפתית, שם מנע בגופו אסון כבד עוד יותר. רק לפני כשנה חוו רוני וילדיו טרגדיה קשה נוספת, כאשר אם המשפחה והרעיה, מלי ז"ל, הלכה לעולמה בפתאומיות.

"הבנתי שמשהו חשוד – ורצתי אליו"

הפציעה ששינתה את חייו של רוני התרחשה ב-19 ביוני 2002. הוא שירת אז כשוטר במשמר הגבול. באותו יום גורלי הוא הבחין במחבל שעורר את חשדו. במקום לברוח או לתפוס מחסה, רוני רץ לעברו בתושייה וניסה לעצור אותו. באותו רגע פוצץ עצמו המחבל המתאבד. שבעה בני אדם נרצחו בפיגוע הנורא, ובהם נועה אלון ז"ל ונכדתה בת ה-5, גל אייזנברג ז"ל, תושבת מעלה אדומים. כתוצאה מהפיצוץ איבד רוני את שתי רגליו ומאז הוא מרותק לכיסא גלגלים.

רוני ורעייתו ז"ל

בראיון שערכתי איתו בעבר, שחזר רוני את רגעי האימה: "אני זוכר שהייתי בטיול עם היחידה שלי באילת וההסעה הורידה אותי בצומת הגבעה הצרפתית. לא הייתי על מדים. בצומת ראיתי אדם חשוד עם תיק גב גדול מאוד. מה שמשך את תשומת ליבי היה הטלפון הנייד שהחזיק צמוד לאוזן בצורה הפוכה – הסוללה הייתה למעלה והאנטנה למטה.
הבנתי שמשהו פה חשוד. הוא קלט שאני מסתכל עליו והתחיל לברוח. רצתי לעברו, ולפני הטרמפיאדה בעטתי בו – ואז הוא התפוצץ. 

אני זוכר שאחרי כמה שניות פתחתי את העיניים. הייתי בהכרה מלאה. היה המון עשן ובעיקר שקט מוחלט. שמתי לעצמי חוסם עורקים על הרגל וניסיתי לטפל בסבתא ובנכדה, שלצערי נהרגו במקום".

הספורט וההרצאות כטיפול פסיכולוגי

כל מי שמכיר את רוני יודע שמדובר באדם לבבי, אופטימי וחייכן, שלמד לחיות לצד הנכות המורכבת. הוא מצא כוחות מחודשים בספורט, שיחק בכדורסל נכים והפך למרצה מרתק בבתי ספר. הוא תמיד הדגיש כי ילדיו הם אלו שמעניקים לו כוח, מוטיבציה ותקווה.

"לפני הפציעה הייתי חובש קרבי והשאיפה שלי הייתה לצאת לקורס פרמדיקים", סיפר לי בעבר. "בעקבות הפציעה לא יכולתי להגשים את החלום, אז שיניתי כיוון לעולם הספורט, רכיבה על סוסים וכדורסל נכים. בנוסף, אני מרצה בבתי ספר וזה ממלא אותי מאוד. בשבילי, המפגש עם התלמידים הוא תחליף לטיפול פסיכולוגי".

רוני והילדים. צילום ארכיון

לצד החיוך והעשייה, רוני לא היסס לזעוק לא פעם את זעקתם של ציבור הנכים בישראל, וביקר את חוסר ההתחשבות של אזרחים וחוסר הנגישות במרחב הציבורי: "כאדם על כיסא גלגלים, אני מרגיש לפעמים שיש חוסר הבנה למצוקה שלנו ואפילו זלזול. 

באחד הבקרים הייתי צריך להגיע למוזיאון קסטל וחניית הנכים הייתה תפוסה. אני חייב חנייה רחבה כדי להוריד את הכיסא. עשיתי שלושה סיבובים עם הרכב ובסוף התייאשתי ועזבתי את המקום.

אני פונה לכולם: גם אם לאדם יש תעודת נכה ומותר לו לחנות שם על פי חוק, אם הוא מסוגל ללכת ואין לו כיסא גלגלים – שיזכור שיש כאלה שפשוט לא יכולים לחנות בחניה רגילה. תחום הנגישות בארץ עדיין בעייתי. הרבה מקומות לא מונגשים, והייתי מצפה שדווקא עכשיו, כשנוספו עשרות אלפי נכי צה"ל, המצב ישתנה. קורה לא פעם שאני מגיע למקום ולא יכול לעלות על המדרכה, או שהמשרד נמצא בקומה שנייה ללא מעלית, והפתרון שמציעים לי הוא לשלוח את המזכירה למטה אליי לרחוב".

"יום הפציעה הפך ליום הניצחון"

למרות הקשיים הפיזיים, האובדן הגדול מכולם הכה בו לפני כשנה, עם פטירתה הפתאומית של אשתו מלי ז"ל. "מלי הייתה עבורי עמוד התווך והצלע שלי", אמר בכאב לאחר לכתה. "היום אני עטוף במשפחה שלי – בילדים, באחים ובהורים של אשתי".

כששאלתי אותו בעבר מהו רגע הניצחון הגדול ביותר שלו, הוא השיב ללא היסוס: "הניצחון שלי היה כשאשתי קיבלה אותי למרות הנכות. מלי הייתה צעירה ויפייפיה, והלכה איתי יד ביד. התחתנו בדיוק חמש שנים אחרי הפציעה - באותו התאריך בדיוק. היום שבו כמעט איבדתי את החיים, הפך ליום שבו קיבלתי אותם בחזרה, וסימל עבורי דרך חדשה וניצחון".
כעת, מעלה אדומים כולה ועם ישראל כולו נושאים תפילה שרוני – הלוחם שלא ויתר מעולם - יוכיח שוב את עוצמתו, ינצח גם בקרב הזה ויקבל את חייו בחזרה.

הציבור נקרא לקרוע שערי שמיים לרפואת רוני בן ז'קלין.