הסלמה שקטה במדבר בין כפר אדומים לחאן אל-אחמר: אלימות, מאבק על זהות וחידלון מערכתי
נערים ללא מסגרת מנהלים מסכת התנכלויות יומיומית, תושבים מכל הקשת הפוליטית והדתית בגוש אדומים יצאו להגן על השכנות הטובה, וקהילה בדואית עתיקה חוששת לעתידה. במקביל, במשטרה מציגים מציאות מורכבת של אכיפה בשטחי C ומזהירים: "נאבקים יום-יום למנוע את האסון הבא"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
דלית מור
כתבת מגזין וחדשות בעיתון זמן מעלה
בין כפר אדומים לחאן אל-אחמר נרשמת בשנה האחרונה הסלמה שקטה אך מדממת, ממש מתחת לאפנו. נערים בני 15 עד 17, המתגוררים בחוות ומאחזים ללא מסגרת לימודית או פיקוח רווחתי, מנהלים מסכת התנכלויות יומיומית נגד הקהילות הבדואיות באזור. מנגד, קבוצת תושבים מגוש אדומים יצאה למאבק על השכנות הטובה ועל דמותה של החברה: "מה שאנחנו עושים מגדיר אותנו, לא מה שאחרים עושים".
לאחר שבשבועות האחרונים נחשפתי לסרטונים המתעדים ונדליזם ואלימות של בני נוער בחוות, יצאתי במוצאי שבת האחרון למחאת הזדהות שארגנו תושבי כפר אדומים, אלון ונופי פרת. הם דורשים שהנושא יטופל וזועקים כי אלימות אינה היהדות. "אם ניתן לארגוני טרור להגדיר אותנו ולדרדר אותנו לברבריות, הם ניצחו ואנחנו הפסדנו. אנחנו נהרוס את עצמנו כעם. אנחנו חייבים לחזור לערכים שהובילו אותנו אלפיים שנה ושישמרו עלינו כעם סגולה", הם אומרים.
משם נפגשתי עם הנוער הצעיר המתגורר במבנה ארעי במדבר, הרחק מההורים וממסגרות, מטרים בודדים מהבדואים השוכנים שם עשרות שנים. אך מאחורי הרומנטיקה של "חיבור לאדמה", כפי שהנוער מציג את עצמו, המציאות בשטח חושפת משהו אחר לגמרי. הנערים הללו, הנעדרים גבולות חינוכיים וחוקיים, מנהלים עימותים חזיתיים עם תושבי האזור. כשהם נשאלים על חיתוכי צינורות המים של הבדואים, תקיפות בגז פלפל או גניבת אוכל, הם מכחישים או משתמשים ברטוריקה קשה: "הם למדו לשקר, הערבים".
אך ישנם סרטונים על השמות שעושים השכנים החדשים. השייח' תמה: "רוצים לגור צמוד אלינו? בבקשה, בואו תשתתו איתנו קפה, אבל למה לפעול באלימות כלפינו ולהציק ללא הפסקה?".
המפגש בחוות: "השטח הזה שלנו"
"אנחנו פה כי אנחנו רוצים להקים ענף חקלאי, לזכרו של חבר שנרצח בעזה," מספר יונתן רובך, נער בן 17 מחוות רעים, שהגיע להקים שלוחה חדשה ממש מעל מבני הקהילה הבדואית אבו ראעד, כשהוא מלווה בחברו בן ה-15 בלבד. "השטח הזה מוגדר כחקלאי". כששאלתי אותו לפשר גילם הצעיר והיעדרותם מבית הספר, השיב: "אמא שלי גאה בזה". על המאהל הבדואי הם מצביעים ואומרים: "השטח הזה שלנו".
"השאלה היא איפה המדינה? איפה שירותי הרווחה? איפה משרד החינוך? איפה המשטרה שתמנע מנערים בני 15 לשוטט בשטח עם אלות, מוטות עץ וסכינים, ולבצע מעשים שמדרדרים את כל הגזרה לאש ולהבה?", אומרים ידידי ג'האלין.
זה היה מפגש של חידלון רשויות מול נקודות אור של חמלה אנושית מצד תושבי גוש אדומים. קמה קבוצת תושבים מכפר אדומים, אלון ונופי פרת, מכל הקשת הפוליטית והדתית, שהקימו את פורום "שכנות טובה" ואת "ידידי הג'האלין". הם מלווים את הבדואים בשטח ובעמידה מול הרשויות, פועלים להפגין סולידריות, להגיש עזרה פיזית ומשפטית ולספק נוכחות מגינה, תוך תזכורת כי "אלימות אינה דרך היהדות".
בצומת כפר אדומים עמדו עשרות תושבים חילונים ודתיים שאומרים כי "גם מעבר לקו הירוק יש קווים אדומים". בידיהם שלטים המזכירים שאלימות אינה דרך היהדות, והם יצאו למשמרת מחאה נגד הגזענות והאלימות הגואה בגזרה.
"נערי גבעות"?
המפגש הישיר עם הנוער המתגורר בחלק מהחוות החדשות שקמו באזור מעורר חרדה עמוקה. לא מדובר בהתיישבות חקלאית תמימה, אלא בנערים צעירים מאוד בני 15 ו-17 בלבד שחיים בשטח הפתוח, הרחק מבית הוריהם, ללא בית ספר וללא יד מקצועית של שירותי הרווחה או קצין ביקור סדיר. "אמנם המשטרה מגיעה לאחר אירועים, אך המצב אינו נראה כמטופל, נמשך ומסלים."
הנער בן ה-15 בלבד, שנראה חיצונית כילד קטנטן שבמציאות אחרת היה בדרך לחוג במתנ"ס או לפעולה בתנועת הנוער, הוא אותו הנער שאני מזהה מהסרטונים כשריסס גז פלפל. הם מתגוררים במבנים ארעיים בשטח, משוכנעים שהם מקיימים ציווי עליון. אך בהיעדר גבולות חוקיים וחינוכיים, החלל הריק מתמלא בפעולות התנכלות קשות. הנער מראה לי בגאווה כבל כתום ארוך במיוחד אותו מתחו כגבול בלב המדבר: "אסור לבדואים לחצות אותו". קצת לאחר מכן מספר לי זקני השבט הבדואי על הכבל הכתום: "הילדים שלנו נאלצים מאז לבצע סיבוב ענק כדי ללכת לבית הספר, כי הודיעו להם שאם יעברו אותו, הם "יחטפו".
זאב, מהפעילים של "שכנות טובה" שהתלווה אליי לסיור, נמצא בחופשה ממילואים אחרי שלוש שנים שבהן היה בין היתר בעזה ולבנון: "אני כבר שלוש שנים במילואים, אבל כשאני יוצא לחופשה אני לא יכול להישאר אדיש". ולנוער בחווה אמר: "ההתנהגות שלכם מזכירה תקופה אפלה בהיסטוריה כנגד יהודים".
אחד מהפעילים הבולטים בחזית האנושית הזו הוא פרופ' דן טרנר, תושב כפר אדומים וסמנכ"ל בית החולים שערי צדק. "יש לנו פורום שכנות טובה עם עשרות משפחות, שלכל אחת מהן דעה פוליטית אחרת", מסביר פרופ' טרנר. "אבל המכנה המשותף של כולנו הוא שכל עוד יש אנשים לידנו, להתייחס אליהם כמו בני אדם. עד לפני שנתיים היו חיכוכים קטנים, אבל בשנתיים האחרונות הוקמו חוות חדשות שמתוכן יוצאת אלימות נוראית. זו שיטה של התנכלות יומיומית, הפחדה מאיימת ופריצה לחצרות ולבתים – והכל כדי לייצר פרובוקציה שתגרום לבדואים לאבד את השלווה ואז עוצרים את הבדואים".
"המטרה שלהם פשוטה: להכניס את העדרים שלהם לתוך החצרות והבתים של הבדואים, לגרש אותם משטחי המרעה הציבוריים, ולשדר להם 'השטח הזה שלנו'. הם מנסים בכל הכוח לגרום לבדואים להגיב באלימות, ואז הם קוראים למשטרה ולצבא. הם לא 'נערים' תמימים והם לא 'גבעות'. הציבור הרחב בכלל לא מודע למה שקורה פה שלוש דקות נסיעה מהבית שלו".
"כל הרומנטיזציה של 'נערי גבעות' צריכה להפסיק", מוסיף טרנר. "בחלק מהמקרים מדובר במחבלים יהודים שמשתמשים בטרור. אנחנו אמורים להיות אור לגויים. 'אור לגויים' זו לא סיסמה או זכות – זו חובה! מה שאנחנו עושים מגדיר אותנו, ולא מה שאחרים עושים. אם ניתן לאלימות כזו להגדיר אותנו, נהרוס את עצמנו כעם. חייבים לחזור לערכים שהובילו אותנו אלפיים שנה".
עשרות אירועים מתועדים ופגיעה בתשתיות
מנתוני ארגון "ידידי הג'האלין" ומתוך מסמכי התביעות המשפטיות עולה תמונת מצב קשה: לא מדובר בחיכוכים מקריים, אלא בלמעלה מ-150 אירועי התנכלות מתועדים בשנה האחרונה, שעל 50 מהם הוגשו תלונות רשמיות במשטרה. הקמת חוות חדשות, כדוגמת חוות רעים וחוות אביעד, הפכה למערכת מתוכננת של הצרת צעדים והתנכלות יומיומית.
במכתב התראה רשמי ששיגר עורך הדין איתן להמן בשם קהילות שבט הג'האלין נגד מנהלי החוות אביעד (ידידיה ניימן) ורעים (מאיר כהן), נחשפה רשימה קשה של למעלה מ-50 אירועים שאירעו במהלך השנה האחרונה בלבד:
חיתוך צינורות מים: התרחש גם השבוע בשיא חום הקיץ. ילדים ומשפחות נותרים ללא מים זורמים בברזים.
הצתת מספוא ופגיעה ברכוש: באישון לילה נשפך חומר דליק על מאגרי המספוא של תושבי הקהילות, אשר נקנו בכספם הדל, והועלו באש. צריפי מגורים נהרסו וציוד ביתי הושחת.
אלימות ודריסות: שימוש בגז פלפל מטווח אפס נגד תושבים בדואים מבוגרים, ואף אירועי דריסה מכוונים באמצעות רכבי ריינג'ר וטרקטורונים. נערי החוות חוסמים את יציאת עדרי הצאן למרעה בשטחים פתוחים, פולשים לתוך חצרות הבתים, מאכילים את עדריהם ממזון הקהילה, ונכנסים לתוך הבתים תוך פיזור צלחות אוכל, שריקת שקיות אשפה והטלת אימה.
"שוב ושוב מוגשות תלונות למערכת הביטחון ולמשטרה. בעקבות תלונות נגדיות מעכבים כוחות הביטחון תושבים בדואים וילדים למשך שעות ארוכות, עד שנבדקים הסרטונים והם משוחררים, ובמקביל היתרי העבודה של הבדואים מבוטלים והנזק כבר נגרם."
האירועים כוללים מעשי אלימות קשים, חבלה בתשתיות ואף שימוש בנשק חם. ביום 22 בדצמבר 2025 בוצע ירי באש חיה בתוך מתחם הקהילה לעבר תושבים בדואים שלא היוו כל סכנה – נורו אב ושני בניו. כתוצאה מהירי פונו שלושה בני משפחה לבתי החולים (בהר הצופים, שערי צדק ורמאללה). התוקפים אף מנעו הגשת סיוע רפואי לפצועים במקום בטענה שהותקפו, טענה שהופרכה לחלוטין מול המשטרה והתיעוד בשטח.
אירועי קצה נוספים שתועדו:
- ירי באש חיה (14.12.25): בשעה 21:00 התפרצו שניים מתושבי חוות רעים על ריינג'ר לשטח ח'אן אל-אחמר, נהגו בפראות וחסמו צעיר מהשבט. כשאחד התושבים המבוגרים יצא לבקש שיפסיקו, ביצעו אנשי החווה ירי באש חיה ממרחק של כ-30 מטרים ללא כל סכנה.
- דריסה וגז פלפל (3.07.26): צעירים מחוות רעים נכנסו עם עדר לתוך צריפי קהילת תאבנה. אחד הצעירים ריסס גז פלפל בפרצוף התושבים, ונער נוסף בריינג'ר ביצע פיגוע דריסה מכוון. הנהגים עוכבו ונעצרו.
- דריסת ילד בדואי (21.06.26): טנדר מחוות רעים נסע בפראות בצמוד לקהילה ופגע בילד מילדי הקהילה שלא הספיק לקפוץ מדרכו. הנהג נמלט מהמקום מבלי להגיש עזרה.
- מעשה מגונה בפומבי (24.04.26): צעירים מחוות רעים הלכו לעבר רועה מבוגרת בדואית בשטח הפתוח, ואחד מהם הפשיל את מכנסיו וחשף בפניה את איבר מינו.
- הצתת מספוא בחוות אביעד (15.05.26): לפנות בוקר פלשו שלושה צעירים מחוות אביעד לקהילת חת'רורה, שפכו חומר דליק על מאגר המספוא של הקהילה והציתו אותו באש. המאגר נשרף כליל.
- פגיעה בסעודת רמדאן (21.02.26): בעת שבני משפחה בדואית ישבו לאכול את סעודת האיפטר, פלשו נערים מהחווה לתוך הבית, הפכו צלחות, שפכו את האוכל על הרצפה ושברו חלונות.
- חטיפה והכאה (3.01.26): רעולי פנים מחוות אביעד פשטו על בתי הקהילה, שלפו שלושה נערים בדואים ממיטותיהם, חנקו והכו אותם קשות בכל חלקי גופם.
"כיצד קורה שנערים בגיל חובת לימוד מסתובבים בגבעות, קובעים חוקים משל עצמם, ומבצעים מעשי התנכלות קשים מבלי שמערכות הרווחה, החינוך והמשטרה יתערבו כדי למנוע את הפשע הבא?"
קולות מהמאהל: "אנחנו רוצים לחיות בכבוד"
תושבי הקהילות הבדואיות של שבט הג'האלין הועברו לאזור מדבר יהודה מהנגב בשנות ה-50. הם אינם מעורבים בפוליטיקה ארצית, אינם מחפשים עימותים, וכל רצונם הוא להתפרנס בדוחק, לרעות את הצאן ולחיות בביטחון.
ישבתי שם עם התושבים המקומיים, עם השייח' ואנשי הקהילה. "אנחנו פה לא מאתמול," הסביר השייח' אבו סולימאן בקול שקט: "הסבא והאבות שלנו עברו לפה מהנגב בין 1951 ל-1955. אנחנו גרים באזור עשרות שנים. אנחנו פליטים, אין לנו אדמות בבעלותנו. אנחנו יודעים שהאדמה היא של אנשי ענתא, אבל היינו חיים איתם בהסכם ובשקט. פעם היינו נוודים – בקיץ עולים פה, בחורף יורדים לים המלח."
אבו סולימאן מתאר את ניסיונות המנהל האזרחי למצוא פתרונות דיור: "אמרו לנו 'נעביר אתכם לעזריה או ליריחו'. אמרנו להם: איך אפשר לקחת בדואי ולשים אותו בתוך בית בעיר? לבדואי יש כבשים, עזים, גמלים. אם אתה לוקח אותו לעזריה הרגת אותו! ממה הוא יחיה? הילדים יגדלו בלי פרנסה. אמרנו למדינה: תעשו לנו יישוב חקלאי בדואי במדבר, רחוק מכפר אדומים ומיריחו, מקום שנוכל לגדל בו את הצאן ולחיות בכבוד. אבל שום ראש ממשלה לא פתר את זה, והשאירו אותנו ככה."
על השכנות שנשמרה בעבר אמר: "אנחנו לא רוצים בעיות. אנחנו רוצים שיהיו שכנים, שיבואו וישבו אצלנו, נשתה קפה ונדבר כמו עם החברים שלנו מכפר אדומים. אבל הילדים האלה באים, חוסמים דרכים, זורקים זבל בתוך הבתים, חותכים את המים ואומרים 'תצאו מכאן'. כשאנחנו מתקשרים למשטרה, אומרים 'תעלו להגיש תלונה בתחנת מעלה אדומים'. קרה שעמדנו שעתיים בשמש, ובסוף אמרו 'אין חוקר, תחזרו מחר'."
סגירת כבישים ותביעות אזרחיות
ממש באותו הזמן, פורסם בקבוצה של תושבי כפר אדומים, על ידי תושבת הכפר, אירוע נוסף: "חזרנו מהגולן, בצומת מצפה יריחו 50 מטר לפנינו הכביש היה חסום. ראינו רכבים עושים רוורס. נהגת ברכב שפתחה חלון הסבירה בחרדה: 'יש בעיה, אבל רק לערבים'. ואז נחשפנו לשורה של כ-20 נערים בני 15 עד 17, עוטים כיפות ופאות, שצעדו באמצע הכביש. הם עברו מרכב לרכב, בדקו מי יושב בפנים, ואפשרו רק ליהודים להמשיך. במרחק קצר עמדו שני שוטרי מג"ב. כשהתקשרתי למשטרה אמרו 'אנחנו מכירים את האירוע'. הבנות ברכב בכו מאימה".
לנוכח אזלת ידן של הרשויות, החליטו פעילים משפטיים ותושבים לשנות טקטיקה. בימים אלה מוגשות תביעות אזרחיות-אישיות כספיות נגד מנהלי החוות. עורך הדין איתן להמן כבר שיגר מכתב התראה לפני תביעה על סך 500,000 ש"ח נגד מנהלי החוות בגין מעשי הנזק, שריפות המספוא, גניבת המים והפגיעה המתמשכת, במטרה לגבות מחיר כלכלי ישיר ממי שמשתמש בקטינים כזרוע מבצעת.
תגובת המשטרה: "מערכה מורכבת על שטחי C"
מנגד, רס"ב איציק עובדיה, מש"ק גוש אדומים המנהל את הגזרה בשטח מטעם המשטרה מאז 2015, מציג מציאות מורכבת. עובדיה, שעד ה-7 באוקטובר עסק בהדרכות בבתי ספר, יושב כעת בלב החיכוך. מכשיר הנייד שלו אינו מפסיק לרטוט משיחות מנהלי חוות, פעילי ארגונים, שוטרים וראשי משפחות בדואיות.
"כולם מתבייתים על הסיפור של החוות, אבל זו מערכה רחבה הרבה יותר על שטחי C", מסביר עובדיה. מבחינת המשטרה, השטח אינו פועל בחלל ריק: מחד, מדובר בהמשך תוכנית פייאד הפלסטינית מ-2009 לייצור רצף בנייה; מאידך, תגובת נגד שהחלה ב-2012 ע"י "פורום עוטף ירושלים", שהולידה עתירות לבג"ץ (כמו המאבק על חאן אל-אחמר שבג"ץ הורה לפנות ב-2018 והממשלה ביקשה 9 הארכות) ואת תופעת החוות החקלאיות.
עד ה-7 באוקטובר פעלו בגזרה 5 חוות בלבד (רובן בעלות אופי טיפולי-שיקומי, כמו "חוות הרועה העברי", "דרך לכתחילה" או "חוות העלמות"). מאז פרוץ המלחמה הוקמו 9 חוות חדשות, וכיום פועלות במרחב 14 חוות לצד 21 שבטים בדואים. "כשהמדינה מאשרת חווה, לבדואים באזור אין לאן לזוז. יש בין השבטים היריבויות עתיקות, והם לא יכולים לעבור לשטח של שבט שכן. זה המקום שבו נוצר החיכוך."
רס"ב איציק עובדיה: "מערכה רחבה על שטחי C"
מול העדויות והסרטונים הקשים, במשטרה טוענים לידיים כבולות מבחינה משפטית: "90% מהאירועים בשטח הם לא אירועים פליליים בהגדרתם היבשה בחוק. שטח מרעה פתוח הוא אדמת מדינה. אם נער עומד או עובר עם עדר ליד אוהל בדואי – זו התרסה ופרובוקציה, והנערים יודעים מה הם עושים. אבל אין בחוק עבירה פלילית שנקראת 'התרסה', ואין פה השגת גבול כי השטח לא רשום בטאבו. מגיעים אליי אלפי סרטונים – על איזה סעיף בחוק אעצור אותם?".
עם זאת, במשטרה מודים כי נרשמה עלייה תלולה ברמת החיכוך. לפי הנתונים, במרחב נעים כיום בין 150 ל-200 בני נוער (בגילאי 12 עד 20), רובם מיו"ש וחלקם מהיישובים הסמוכים. "יש ביניהם בני נוער ממשפחות חלשות מאוד. כשאנחנו מעכבים נער לתחנה, המשטרה מוצאת את עצמה עושה עבודה סוציאלית ומנהלת שיחות נפש עם ההורים". המשטרה מזהה כי חלק מהגידול נובע מנשירת נוער שנאסף אל החוות בחופשות.
עובדיה דוחה את הטענות על התעלמות ומבהיר כי כל מקרה פלילי מטופל: נפתחים תיקי חקירה, נערים מורחקים ומוחרמים רכבי שטח. עובדיה מתייחס לאירוע תקיפה ודריסה חמור: "חקרנו את האירוע עד תום באמצעות ניתוח סרטונים משני הצדדים. נעצרו שלושה חשודים בדואים על יידוי אבנים, ובמקביל נחקר ונעצר חשוד מצידו היהודי".
בנוגע לקושי בהגשת תלונות, במשטרה מסבירים כי כניסת תושבים בדואים לתחנה במעלה אדומים מצריכה תיאום ביטחוני, ולכן נעזרים במנהל האזרחי ובארגוני הסיוע ("ידידי הג'האלין", "עומדים ביחד", "רבנים לזכויות אדם"). עובדיה מציין כי נסע בעצמו בסופי שבוע לאסוף נפגעים בדואים לגביית עדויות, ומסביר כי עיכובים בתחנה התרחשו לעיתים בשל טעויות אנוש נקודתיות בתיאום. בנוסף, כ-90% מניסיונות חסימות הכבישים מנוטרלים מראש בהידברות מול הרבנים וההנהגה.
בשטח כבר נרשם שינוי דמוגרפי, כאשר שתי משפחות בדואיות עזבו ליריחו בשל החיכוך. מנגד, הדגישו במשטרה כי הקמת חווה באזור ענתות בוטלה לאחר התקוממות ועימות דווקא מצד תושבי היישוב היהודי ענתות. כדי להתמודד עם המצב, נכנס לאחרונה לתפקידו מש"ק חוות ייעודי במרחב (כחלק מפרויקט שמוביל סנ"צ יפתח אורי) כדי לנוכח בשטח יום-יום ולטפל בחיכוכים בטרם יסלימו.
"החשש מאירוע קשה שייגמר בשפיכות דמים תמיד קיים באוויר", מסכם עובדיה. "כל עוד הדרג המדיני לא קיבל החלטה לגבי המרחב, התפקיד שלנו הוא לשמור על הסדר הציבורי, להיאבק באלימות מכל צד, ולשמור על חיי אדם."
סיכום: מבחן זהות נוקב
הסיפור של גזרת מעלה אדומים וגוש אדומים אינו רק סכסוך קרקעות או מאבק מרעה. עשרות שנים נשמר שקט וסטטוס קוו, וזהו מבחן זהות נוקב. מצד אחד ניצבים נערים צעירים נטולי מסגרת המדרדרים את האזור לאלימות. מן הצד השני ניצבות קהילות בדואיות המבקשות קורת גג וחיים של כבוד, ולצידן תושבים ישראלים המזכירים לכולנו כי אנושיות, חמלה וערכי מוסר אינם תלויים בקו פוליטי.
אם מדינת ישראל, על רשויות האכיפה, החינוך והרווחה שלה, לא תתעורר ותפסיק את ההפקרות בגבעות, המחיר שתשלם החברה כולה על אובדן צלם האנוש – או חלילה על אובדן חיי אדם – יהיה כבד מנשוא.
