"צעקתי לילדים שיחגרו חגורות ופשוט אמרנו 'שמע ישראל'"
עוז מיכאל ממבשרת ציון היה בדרכו לישראל עם אשתו וחמשת ילדיהם, כאשר טיסת 'פליי דובאי' החלה לצלול בפתאומיות לאחר שטייס המשנה תקף את הקברניט. המטוס שידר קוד חטיפה ונחת בנחיתת חירום בסעודיה. "לא ידענו במי לבטוח, הרגשתי שאני מוכרח להגן על כולם", הוא משחזר
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
אלמוג סורין
עוז מיכאל, תושב מבשרת ציון, חזר מחופשה משפחתית בתאילנד יחד עם אשתו איילת וחמשת ילדיהם. לאחר טיסת המשך מדובאי לתל אביב על סיפון טיסה FZ1073 של חברת "פליי דובאי", הפכה השגרה הנינוחה בתוך דקות בודדות לאירוע מטלטל שהנוסעים לא ישכחו לעולם.
לדברי עוז, כשעתיים לאחר ההמראה החלו הנוסעים לחוש בתנועות חריגות וקיצוניות של המטוס: "בהתחלה הרגשנו שהמטוס נוסק בחדות כלפי מעלה ונוצר לחץ עצום. החלו צעקות בחלל הנוסעים. בתחילה חשבנו שמדובר בתקלה טכנית, אבל אז התחילו צרחות אימה והמטוס צלל במהירות כלפי מטה".
במהלך הדקות הדרמטיות שידר המטוס קוד 7500 – אות המצוקה הבינלאומי המעיד על חשד לחטיפה. במקביל, על פי העדויות, התרחש מאבק אלים בתא הטייס, שבו תקף טייס המשנה את הקברניט.
"החזקנו ידיים ולא הפסקנו להתפלל"
עוז, שישב במרכז המטוס עם ילדיו, הבין מיד כי מדובר בסכנת חיים ממשית. מפלס החרדה גבר כשהבין שאשתו, שהתלוותה לבתם בת התשע, נמצאת בקצה האחר של המטוס.
"צעקתי לילדים שלי שיחגרו מיד חגורות בטיחות", משחזר עוז. "אלה היו דקות מורטות עצבים. המטוס נטה בפראות ימינה ושמאלה. החזקנו ידיים, וחוץ מתפילת 'שמע ישראל' לא הצלחנו להוציא מילה מהפה. אשתי הלכה עם בתנו הקטנה לשירותים והייתה בכיוון אחר לגמרי, ובדקות הראשונות לא ידעתי מה עלה בגורלן".
חשד באוויר: לשמור על הדיילים
לאחר דקות ממושכות של פאניקה ואי-ודאות, הצליח המטוס להתייצב, והנוסעים ניסו להבין את המתרחש בקדמת המטוס.
"עברו שתיים-שלוש דקות של בהלה עמוקה עד שהנוסעים שהשתלטו על המצב הודיעו שהיה ניסיון חטיפה, שהתוקף נוטרל ושהשליטה הוחזרה", מספר עוז. "ועדיין, שררה תחושה כבדה שהאירוע טרם הסתיים. העובדה שצוות הדיילים הורכב מגברים בלבד עוררה אצלנו חשד מיידי. בדרך כלל יש גם דיילות, וההרכב הזה נראה חריג. חששנו שהם עלולים להיות משתפי פעולה".
לאחר ניטרול התוקף, התבקשו עוז ונוסעים נוספים להשגיח מקרוב על הדיילים: "הלכתי לקדמת המטוס. שלחו אותי ועוד כמה נוסעים לשמור על הצוות, כי לא הייתה ודאות לגבי מעורבותם. שמרתי באופן אישי על אחד הדיילים, ואחרים השגיחו על שאר אנשי הצוות. חילקנו משימות והייתי דרוך כמו קפיץ כדי למנוע כל הפתעה. לשמחתנו, הדיילים קיבלו את המצב בהבנה מוחלטת וידעו מדוע אנחנו חוששים".
ערבות הדדית ברגעי אימה
ברגעי המשבר, גילו הנוסעים סולידריות יוצאת דופן: "חברנו אחד לשני ופעלנו יחד. כל ההחלטות התקבלו בשבריר שנייה – מי שנתן הנחיה, מיד כולם נרתמו לבצע. היינו שם איש למען רעהו כדי לסיים את הסיוט הזה בשלום. הרגשתי אחריות עמוקה להגן לא רק על משפחתי ועל ילדיי, אלא על כל מי שהיה סביבי. בסיטואציה כזו כולנו באותה סירה".
עוז מוסיף ומתאר את ההתמודדות של ילדיו: "הילדים הבוגרים הבינו היטב מה מתרחש, אך בתי בת התשע נכנסה להלם עמוק וממש קפאה מרוב פחד".
נחיתת חירום על אדמת סעודיה
לאחר ייצוב המצב, נחת המטוס בנחיתת חירום בנמל התעופה תבוכ שבערב הסעודית. על מסלול הנחיתה המתינו כוחות ביטחון, צבא וצוותים רפואיים מקומיים.
"קיבלו אותנו בצורה יוצאת מן הכלל", מעיד עוז. "אנשי הצבא וההצלה ליוו אותנו בבטחה מהמטוס אל תוך הטרמינל, שם דאגו לנו למזון, לשתייה ולבדיקות רפואיות מקיפות. הרופאים והאחיות מדדו לחצי דם והעניקו מענה מיידי לכל צורך. הרגשנו מוגנים".
אף על פי כן, הדרך חזרה לישראל לא הייתה פשוטה. הנוסעים נדרשו לעלות על טיסה חלופית של "פליי דובאי", דבר שעורר חשש רב: "בתחילה סירבנו לעלות שוב על מטוס של אותה החברה וקיווינו שישלחו מטוס ישראלי. לאחר שעות ארוכות של המתנה הבנו שאין ברירה אחרת. למרות החששות הכבדים, קיבלנו החלטה משותפת לעלות על הטיסה – באמונה שהכול יהיה בסדר".
"עברנו נס אחד גדול"
עם שובם ארצה, עטפה הקהילה את המשפחה. נציגי מערכת החינוך, מחוז ירושלים והמועצה המקומית מבשרת ציון יצרו עמם קשר ומלווים אותם בעיבוד החוויה הטראומטית.
את יומו הראשון בישראל בחר עוז לפתוח במקום שבו הרגיש שהודה על חייו: "הדבר הראשון שעשיתי בבוקר שלאחר הנחיתה היה ללכת לבית הכנסת ולברך ברכת הגומל".
כשהוא מביט לאחור על רגעי החרדה באוויר, עוז מתקשה לעצור את הדמעות ומסכם בהתרגשות: "עברנו נס אחד גדול".
