הלוחם, המשורר והאוהב: ירושלים חנכה את "דרך חיים גורי"
במלאת 60 שנה לאיחוד העיר, הונצח חתן פרס ישראל ואיש הפלמ"ח, חיים גורי, בטקס מרגש בשכונת ארנונה. מחווה ליוצר שחרש את סמטאות הבירה, לחם על שחרורה ועיצב את פסקול המורשת הישראלית. ראש העיר, משה ליאון: ""חיים גורי ז"ל היה מעמודי התווך של הרוח והמורשת הישראלית והירושלמית- משורר דור תש"ח, לוחם, מפקד ואוהב אדם". צילום: ארנון בוסאני
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
משה זיגדון
משה זיגדון עורך ובעלים
עיריית ירושלים חנכה דרך על שמו של חיים גורי ז"ל, חתן פרס ישראל, איש פלמ"ח, יקיר ירושלים, מפקד ולוחם שנלחם במלחמת ששת הימים והיה מבין משחרריה, משורר, סופר, עיתונאי ויוצר דוקומנטרי.
הטקס המרגש נערך בשכונת ארנונה במעמד ראש העיר ירושלים, משה ליאון, ובהשתתפות חברי מועצת העיר, עובדי עירייה, בני ובנות משפחת גורי- הבנות והנכדים- חברי משפחה ואורחים נוספים.
("ירושלים חבה לו חוב עמוק על הקול, הנשמה והערכים שהעניק לה ולמדינה כולה")
הבחירה להעניק למקום את התואר "דרך" מקפלת בתוכה את שזירת חייו, יצירתו ודמותו של גורי בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל ירושלים. מעמד זה מקבל משמעות ייחודית לרגל ציון 60 שנה לאיחוד העיר - עיר שעל הגנתה ושחרורה נלחם כמפקד ולוחם במלחמת ששת הימים, ושאת קורותיה הפך לחלק בלתי נפרד משיריו ומכתיבתו.
קשרו העמוק של גורי לבירה נשזר עוד בימי תש"ח, כלוחם פלמ"ח צעיר וכמשורר שעיצב את הזיכרון הלאומי. שיריו המכוננים - "באב אל וואד" שנכתב על הקרבות והשיירות בדרך לירושלים, "שיר הרעות", ו"הנה מוטלות גופותינו" שנכתב בעקבות נפילת מחלקת הל"ה - הפכו זה מכבר לנכסי צאן ברזל של המורשת הישראלית.
ערב מלחמת ששת הימים, שלושה שבועות בלבד לפני איחוד ושחרור העיר, סייר גורי בירושלים המחולקת לאורך הקו העירוני לצד עוזי נרקיס. סמוך לאחר מכן גויס כמפקד פלוגה בגדוד 962 של חטיבת ירושלים (חטיבה 16), ולחם ממש על הקו העירוני בצפון העיר, בגזרת שער מנדלבאום ועמדת תורג'מן, אל מול אש כבדה. בהמשך הלחימה תפס גדודו את רכס שועפאט.
(שרים למשורר הפלמ"ח - נעמה חמדי שרה את "שיר הרעות" בליווי אביה דורון)
לאחר שוך הקרבות, הגיע גורי עם חייליו לגבעת התחמושת במטרה לאסוף ולדאוג לקבורתם המכובדת של חללי הלגיון הירדני - גילוי מובהק של אנושיות, חמלה ומוסר לחימה שאפיינו את דרכו תמיד. את חוויות המלחמה והאיחוד עיבד גורי ברשימותיו ובספריו הנודעים, ובהם "דפים ירושלמיים" והאסופה "ולירושלים".
השם "דרך" מסמל גם את נתיב חייו האישי: מן העיר תל אביב שבה נולד, ועד לירושלים שבה בחר להקים את ביתו לצד רעייתו עליזה ז"ל. זוהי עיר אותה חרש ברגליו בהליכות ארוכות מביתו שבשיכון העיתונאים ברחוב פינסקר, דרך גן השושנים, עמק רפאים ומתחם האוניברסיטה העברית, ועד לסמטאות העיר העתיקה ושוק מחנה יהודה. שם, בין הדוכנים, הקשיב לבריות בביישנות כובשת, טעם מן הזיתים אצל מעדניית צדקיהו - שזכו לכינוי "הזיתים של גורי" - ולגם כוסית בירה או ויסקי.
בדרך חייו הייחודית, כמו גם בסרטו החלוצי "המכה ה-81" שסלל את הנתיב להשמעת קולם של ניצולי השואה, ידע גורי להכיל סתירות פנימיות מתוך מבט חומל ואוהב על החברה הישראלית, כפי שביטא בעוצמה בשירו "אני מלחמת אזרחים".
(לזכרו: דרך חיים גורי)
גורי נטמן בחלקת יקירי ירושלים- העיר שבה בחר לחיות ושאותה אהב בכל ליבו - כאשר לצידו, ולפי בקשתו המפורשת, הונח שק חול קטן מחוף ילדותו בתל אביב.
במהלך טקס החניכה, שהתקיים על פי לוח השנה העברי ביום א' בחשוון- יום תפילה על הגשמים המתכתב ישירות עם שירו "עוד על הגשם"- ביצעה נכדתו, נעמה חמדי, את "שיר הרעות" בליווי אביה דורון בגיטרה. היה זה רגע מרגש ששיקף את אמונתו העמוקה של גורי בבני הדור הצעיר ואת קביעתו הידועה כי "הדורות אינם הולכים ופוחתים". המשכיות זו ניכרת היטב גם בבתו, חמוטל גורי חמדי, הממשיכה כיוצרת וכאשת מילים לשאת את החוט השני העובר בין הדורות.
ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "חיים גורי ז"ל היה מעמודי התווך של הרוח והמורשת הישראלית והירושלמית- משורר דור תש"ח, לוחם, מפקד ואוהב אדם. במלאת 60 שנה לאיחוד ירושלים, העיר שגורי נלחם על הגנתה בששת הימים, שר את שיריה וכתב את דפיה היפים והכואבים ביותר, אנו סוגרים מעגל של כבוד והוקרה. ירושלים חבה לו חוב עמוק על הקול, הנשמה והערכים שהעניק לה ולמדינה כולה. מנהיגות של עיר נבחנת ביכולת לבנות את העתיד תוך שימור המורשת של ענק רוח כזה, ו'דרך חיים גורי' שתעבור כאן בלב ירושלים, תזכיר לכולנו ולדורות הבאים את אהבת הארץ, הצניעות, הרעות ומוסר הלחימה שהוא הותיר לנו כצוואת חיים".
