122 עולמות, מלאים בחלומות
בית"ר ירושלים חנכה את קיר ההנצחה לאוהדיה שנפלו: במעמד טעון, כואב וספוג דמעות בבית וגן, התכנסו המשפחות השכולות, ראש העיר, משה ליאון, הנהלת המועדון והשחקנים כדי לחנוך את האנדרטה לזכר הנרצחים והחללים מאירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת התקומה. "לא שוכחים מי הם היו בחייהם". צילום: גיא אדרי
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
גיא אדרי
קירות מתחם האימונים בבית וגן ידעו לאורך השנים אינספור רגעי שאגה, שמחה וניצחונות סוערים, אך ביום חמישי שעבר עטפה את המתחם דממה מהדהדת של קדושה וכאב.
מועדון הכדורגל בית"ר "גשם" ירושלים חנך באופן רשמי את אנדרטת הזיכרון המרגשת לחללי ונופלי השבעה באוקטובר ומלחמת התקומה - 122 בנים ובנות, אוהדי הקבוצה בצהוב-שחור, שחייהם נגדעו באכזריות.
(ירדן שועה עם בני משפחות שכולות)
משפחות הנופלים צעדו אל קיר ההנצחה בעיניים דומעות, חיפשו ומצאו את השמות שהיו עבורן כל העולם כולו. המועדון העניק לכל משפחה ערכה אישית ומצמררת ובה נר נשמה ומדבקות זיכרון הנושאות משפט אישי ומאפיין של כל נופל ונופלת - מילים קטנות שמספרות עולם ומלואו.
(אברמוב מנציח את אוהד הקבוצה)
בטקס המרגש נכחו ראש העיר ירושלים משה ליאון, בעלי המועדון ברק אברמוב, המנכ"ל כפיר אדרי, שחקני הקבוצה, הצוות המקצועי ועשרות בני משפחה שכולים שנושאים את הכאב יום-יום, שעה-שעה.
(ברק אברמוב עם אם שכולה)
"העיר ירושלים תעמוד לצידכם לכל החיים"
את המעמד פתח ראש העיר, משה ליאון, במילים שיצאו ממעמקי הלב: 122 עולמות, מלאים בחלומות. בנים ובנות שאהבו בטירוף את הקבוצה ואת ירושלים, ומסרו את חייהם בשביל הסמל ובשביל המולדת. במהלך המלחמה הזו בית”ר ירושלים הוכיחה מהי עוצמה ונשמה - כבר ב-8 באוקטובר פתחתם דלתות, עזרתם במציאת קורת גג וחילקתם מנויים לכל החיים למשפחות השכולות.
(משה ליאון עם אב שכול)
הקמת הקיר הזה מבטיחה שזכרם של האוהדים הגיבורים יישאר חקוק בלב המועדון לעד. תודה לאוהדי הקבוצה שנלחמים ומגנים על הארץ, ובשם העיר ירושלים כולה, אני מחבק אתכן, משפחות יקרות. העיר הזו תעמוד לצידכן לכל החיים."
"זה לא רק מועדון - בית"ר היא קודם כל קהילה, בית ומשפחה"
אחרי ראש העיר עלה בעלי המועדון, ברק אברמוב, כשהוא נרגש ונלחם בדמעות, ונזכר בימים הראשונים לתופת: "כבר ב-13 באוקטובר, מתוך התופת וההלם, הבטחנו שנעשה הנצחה ונקים גלעד לזכרם. לצערי העמוק, מאז ועד היום הרשימה רק הלכה ותפחה, והאנדרטה גדלה לכדי 122 נשמות טהורות שנרצחו ונפלו. אני חי את העצב הזה יחד איתכם. לעולם לא אוכל להשוות את הכאב שלי לשלכם, אבל אני רואה אתכם, מרגיש אתכם, והיה לי חשוב ברמה האישית והעמוקה ביותר לעמוד בהבטחה הזו".
(תומר יוספי עם זוג הורים שכולים)
"רצינו שבאמצעות הברקוד שליד כל שם, כל אדם יוכל להיכנס, ללמוד ולגעת בסיפור החיים של כל אוהד ואוהד. שכל ילד שידרוך על הדשא בבית וגן יידע מי היו הגיבורים שבזכותם אנחנו כאן, ויבין שבית”ר ירושלים היא הרבה מעבר לכדורגל - היא משפחה. שילמנו את המחיר הכבד מכל, ובתוך כל השכול הזה, אני מקווה שנצליח להביא לכם מעט רגעי נחמה ושמחה על המגרש. בית”ר תנציח אותם לנצח, מעל לכל אינטרס ומעל לכל הנהלה. המגרש תמיד יהיה הבית שלכם, ואני מתפלל לימים טובים ושקטים יותר."
"הגעתי לפה כשחקן זר, ונשארתי כחלק מכם"
שוער הקבוצה, מיגל סילבה, ריגש את הנוכחים כששיתף מנקודת מבטו האישית: "שלום לכולם. זה כבוד עצום וזכות גדולה לעמוד כאן היום. ה-7 באוקטובר הפך ושינה את חיי מקצה לקצה. הייתי כאן, בישראל, וחוויתי מציאות שלא הכרתי ולא דמיינתי מעולם שאתקל בה. נחשפתי לאמת הכואבת ולגודל ההקרבה של האנשים הגיבורים האלה שמסרו את נפשם כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן בביטחון. אני מודה להם מעומק הלב. ולכן, המשפחות היקרות - אני רוצה להגיד לכן שאני אוהב אתכן בכל ליבי, ואהיה כאן לצדכן לכל דבר ועניין שתצטרכו."
(שון ווייסמן עם ילד ממשפחה שכולה)
"הפחד הכי גדול הוא לא שנשכח - אלא שנתרגל לחיות בלעדיה"
אחד הרגעים קורעי הלב בטקס היה נאומה של מיטב ז’ורנו, אחותה של קארין ז”ל שנרצחה במסיבת הנובה: "ניסיתי לכתוב מילים שיוכלו לגעת אפילו במעט ממה שמתחולל בתוכנו, וזה קשה מנשוא. שלוש שנים הן כבר פרק זמן מורכב כל כך: בהתחלה כולם מבינים שאתה מרוסק לרסיסים ולא מצפים ממך לכלום; בשנה השנייה הכל עדיין מדמם וטרי; אבל בשנה השלישית העולם כבר כאילו מצפה מאיתנו לחזור לשגרה, להמשיך הלאה. אבל הכאב תופס אותי דווקא בפרטים הקטנים - כשאני כבר לא פונה באופן טבעי לשלוח לה הודעה או לחייג, אלא נעצרת ונזכרת שזה נגמר. וזה הדבר הכי מפחיד ומצמרר: לא זה שאנחנו שוכחים, אלא זה שאנחנו מתרגלים לחיים הריקים בלעדיה".
(איציק מזרחי אבא של אלירן מזרחי הי''ד)
"קארין נשארה בת 23 לנצח. אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אילו הייתה כאן - כמה אנשים עוד הייתה כובשת בחיוך שלה, כמה חוויות הייתה צוברת. כולנו רוצים שיזכרו לא רק את הרגע שבו היא נלקחה, אלא את הילדות שלה, את הצחוק שלה, את מי שהיא הייתה. הייתי נותנת את חיי כדי שהיא תחזור. תודה לבית”ר ירושלים שלא מנציחה רק שמות ותמונות על קיר, אלא מזכירה לעולם את הנשמה הענקית של כל אחד ואחת מהם."
(ירדן שועה עם בני משפחות שכולות)
"לא הצלחנו להציל את הבן שלנו - נלחם להציל את החיים"
את המעמד חתם יצחק מזרחי, אביו של רס"ל במיל' אלירן מזרחי ז”ל, שנלחם בגבורה מ-7 באוקטובר ונכנע לכאב הפוסט-טראומה: "אני אבא של אלירן, שיצא להילחם ולהגן על המדינה בבוקר השבעה באוקטובר. אני עומד כאן היום מתוך זעקה ושליחות: להציל את החיילים והחבר'ה שלנו שנשארו חיים בגופם אך מדממים בנפשם. המלחמה הזו גובה מחירים איומים, ואנחנו עדים למקרי אובדנות קשים וכואבים".
(עומר אצילי עם בני משפחות שכולות)
"לא הצלחנו להציל את הבן האהוב שלנו, אבל נשבענו לעשות הכל כדי להציל את מי שעוד אפשר. הקמנו בית מיוחד בבית שמש לטיפול ב-250 לוחמים ולוחמות, כי זו החובה והצוואה שנותרה לנו - לעטוף אותם, להחזיק אותם, ולא לתת להם ליפול לתוך התהום."
(ברק אברמוב ומשה ליאון בקיר ההנצחה)
