"היא חזקה. אני מרגיש שהיא חיה"
כמעט שלוש שנים אחרי שבתם בת התשע נעלמה במרכז הקליטה בצפת, משפחת קסאו מציינת את הסיגד במאהל מחאה בכניסה לקריית הממשלה בירושלים. האב, טספאי, מספר על חקירה שנתקעה, על ראש שב"כ שמוכן להיכנס לתמונה אך ממתין לאישור - ועל מה שהוא מצפה מהציבור: "אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד"
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
לילך גביש
ביום שני הקרוב תציין הקהילה האתיופית את חג הסיגד באירועים רבים, ובהם הטקס המרכזי בטיילת ארמון הנציב. הסיגד, חג הכיסופים לירושלים, נחגג גם בצל זכרם של חלוצי העלייה שנספו בדרכם ארצה בשנות ה-80. אלפים עזבו את בתיהם כששמעו שהדרך לירושלים נפרצה, אך כ-4,000 מהם לא שרדו את המסע הקשה, נספו ברעב ובמחלות ונקברו במדבריות סודן (יום הזיכרון הרשמי לזכרם מצוין ביום ירושלים). מי שצלחו את הדרך התבססו בארץ והפכו בעצמם לקולטים של גלי העלייה שבאו אחריהם - במבצעי המוסד, ואחר כך בפעימות הקצובות מאדיס אבבה ומגונדר. עד היום יש בני פלאשמורה המבקשים לעלות.
השנה תעיב על החג פרשה כואבת ובלתי פתורה: היעלמותה של הילדה היימנוט קסאו. לפני שש שנים זכתה משפחתה לעלות ארצה, אחרי 24 שנות המתנה במחנות המעבר באתיופיה. האם, האב וחמשת ילדיהם הגיעו למרכז הקליטה בצפת והחשיבו את עצמם ברי מזל. ארבע שנים חיו שם, עד הערב הנורא של 25 בפברואר 2024. באותו ערב יצאה היימנוט, אז בת תשע, לשחק עם חברותיה ולחלק פליירים של מועמד בבחירות המקומיות - ונעלמה, כאילו בלעה אותה האדמה.
כיום יש במשפחה שבעה ילדים, שש בנות ובן; הצעירה נולדה לפני ארבעה חודשים. את היימנוט הם נוצרים בליבם, מצפים לשובה ומונים אותה בין ילדיהם.
"אני חזקה, אני לא רוצה"
פגשתי את האב, טספאי קסאו, במאהל שהקימה המשפחה בכניסה לקריית הממשלה. כשהגעתי הוא שהה בו לבדו. הוא הודה לי על העניין שמגלה "זמן ירושלים" בפרשה וכיבד אותי באינג'רה, הלחם המסורתי. את הריאיון תרגמה בזמן אמת ד"ר שולה מולא מבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, פעילה חברתית המלווה את המשפחה.
(טספאי בסוכת המחאה מול קריית הממשלה)
טספאי נזכר ביום העלייה. בתו, אז בת חמש, נשאה על גבה תיק גדול וסירבה להוריד אותו. "אני חזקה, אני לא רוצה", השיבה לו שוב ושוב כשהציע לה עזרה. ניכר שהזיכרון הקטן הזה נוטע בו תקווה. "היא חזקה", הוא אומר, כמו מבקש להאמין שהיא מחזיקה מעמד, היכן שלא תהיה. "בפסח בת המצווה שלה", הוא מוסיף בעברית הדלה שבפיו.
"אני מרגיש שהיא נמצאת בידיים של אדם. היא חיה. זה רק עניין של זמן. אלוהים יעשה נס".
"חצי מהלב נשאר בצפת"
ההחלטה לעבור לירושלים לתקופת המאבק התקבלה, לדבריו, בעקבות החיבוק הציבורי. אלא שבלי דירה בעיר אין זכאות לרשום את הילדים למסגרות חינוך, ולכן האם וששת הילדים חזרו בינתיים לצפת. "לילדים אין מסגרת והדירות יקרות מאוד", אומר טספאי. "אבל למדנו שהמהלך לבוא לירושלים נכון. בצפת הרגשנו בודדים. כאן תחושת השותפות מחזקת את הישראליות שלנו".
חצי מהלב, הוא מודה, נשאר בצפת. אף שרכשו דירת קבע בחיפה, נשארו במרכז הקליטה עוד יותר משנתיים וחצי אחרי ההיעלמות. "חשבנו שאם האיש שחטף אותה יתחרט ויפחד מאלוהים, הוא יחזיר אותה למקום שממנו לקח אותה. אבל ראינו מה המאבק כאן תורם. זו החלטה אסטרטגית".
"לאט לאט הבנו שזו לא חקירה"
לדברי קסאו, התקווה שהתעוררה כשהתיק עבר ליחידת להב 433 לפני כשנה התפוגגה. "אמרו לנו שיש להם טכנולוגיות מיוחדות. בכל פעם שהתקשרנו אמרו שהכול חסוי. לאט לאט הבנו שזו לא חקירה". בפגישה ב-14 בספטמבר, שאליה הגיעו עם עורך דינם דרור מתיתיהו, היועץ האסטרטגי אל"ם (מיל') דרור הדר וד"ר מולא, הבינו סופית שאין התקדמות. "שאלנו אם השב"כ עובד איתם. אמרו שהם לא יכולים לענות. שאלנו אם אפשר להעביר את התיק - אמרו שזו לא החלטה שלהם".
כבר חודשים ארוכים מבקשת המשפחה שהשב"כ ייכנס לחקירה וישתמש בכלים העומדים לרשותו כדי להביא לפריצת דרך. ראש השב"כ, דוד זיני, נפגש עם בני המשפחה. "הוא היה פתוח", מספר טספאי. "אמר שהוא מוכן לקחת את המשימה, אבל הוא צריך אישור של ראש הממשלה ושל היועצת המשפטית לממשלה". המשפחה כתבה מכתבים לשניהם, ועד היום היא ממתינה לתשובה.
סוכה מול קריית הממשלה
בחג הסוכות החליטה המשפחה להגיע ללב הציבור והקימה סוכה בכניסה לקריית הממשלה. בתחילה התנגדה העירייה, ורק אחרי עתירה של האגודה לזכויות האזרח, לחץ של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה ולחץ ציבורי של תושבי העיר ניתן האישור. "סוכות מסמל את המסע במדבר", אומר טספאי. "זה הזמן לגייס את הציבור. אני מאמין בתפילה".
סביב המשפחה פועלים פחות מעשרה פעילים קבועים. לצידם פועל גם מטה הוותיקים, ולפני כארבעה חודשים הצטרפה חברת "קריטיקל אימפקט" של הדר, שמסייעת בהתנדבות (פרו בונו). לאחרונה אף נוסדה עמותה למען היימנוט, שבראשה עומד טספאי ובוועד שלה שמונה חברים, ובהם ד"ר מולא וחוקר המוח ד"ר דקל טליאז. מטרתה להגביר את הפעילות ולהרחיב את המעגל עד להשבתה של היימנוט.
"הילדה צריכה להיות בסדר היום של כולם"
טספאי מונה עשרות פגישות - עם ראש הממשלה, עם נשיא המדינה, עם שרים ועם חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. "היו 32 דיונים בוועדת העלייה והקליטה. נפגשנו כמעט עם כולם, חוץ מיאיר גולן. אנחנו עובדים עם כולם. הילדה צריכה להיות בסדר היום של כולם".
("הילדה צריכה להיות בסדר היום של כולם")
ערב הבחירות התראיין ראש הממשלה לערוץ הטלוויזיה הישראלי-אתיופי IETV ואמר שהיימנוט בליבו ושדיבר על הפרשה עם זיני. טספאי מחייך חיוך מריר: "זה נשמע כמו בדיחה. אם הוא רציני, שיהפוך את זה למכתב, ולא יספר על זה בטלוויזיה".
ומה הוא מצפה מהציבור? "אנחנו רק שש שנים בארץ. אנחנו לא מכירים את כל הכללים. זו צריכה להיות משימה של הציבור - לדרוש מהשב"כ למצוא את הילדה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד".
לא שוכחים את היימנוט
הסיגד הוא יום של סגידה, תפילה וצום, יום של אחדות וסולידריות. משפחת קסאו תציין אותו עם בני הקהילה בירושלים. בערב החג, ביום ראשון, היא מזמינה את הציבור למאהל המאבק - שהאישור להצבתו הוארך עד 12 בנובמבר - לערב של תפילה, שירה וניגונים. בחג עצמו ישתתפו בני המשפחה באירועים בטיילת ארמון הנציב ובכותל, יקימו דוכנים ויקיימו מעגלי שיח כדי לספר על הפרשה ולהתפלל לשובה של היימנוט. "אנחנו רוצים לנצל את הימים האלה", אומר טספאי, "כדי שאף אחד לא ישכח".
