בזוית אישית/ רפי בן חור / האיש שניפץ את תקרת הזכוכית
הייתה לי הזכות לעבוד במחיצתו של דוד לוי ז"ל לפרק זמן קצר במשרד הבינוי והשיכון ; הוא היה איש חכם ומבריק שסלל את הדרך ושבר לכולנו את "תקרת הזכוכית"; הצניעות, הפשטות, החברות והנאמנות היו עבורו דרך חיים, ועבורי דוגמה לחיקוי ; כאיש מעלה אדומים, אני מודה לו על כי הוא היה האיש אשר בנה עיר יפה זו; יהי זכרו ברוך
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
הייתי אחד מבין אלפים אשר זכו ללוות את דוד לוי בדרכו האחרונה בעירו בית שאן. נפלה בידי ההזדמנות הכבירה לעבוד במחיצתו ולסייע בידו, לפרק זמן קצר במשרד הבינוי והשיכון. נפשי נקשרה בנפשו, הצניעות, הפשטות, החברות והנאמנות היו עבורו דרך החיים, ועבורי דוגמה לחיקוי.
שנים רבות לא היה קל להיות "פראנק". אחינו האשכנזים לא האמינו ולא רצו להאמין כי אנו, בני עדות המזרח, יש בנו היכולות לשאת בנטל של תפקידי ניהול וייצוג בכירים. במשרדי הממשלה לכל היותר היינו פקידים זוטרים, כאשר הם נשאו בתוארי המנכ"ל והסמנכ"ל. מי ששבר בעוצמה רבה תקרת זכוכית זו היה לא אחר מאשר דוד לוי ז"ל. זה עלה לו בדמים, הוא הפך ללעג ולקלס, הוציאו עליו ספרי בדיחות, לעגו בתוכניות טלוויזיה על מוצאו ועל מאכליו. הוא לא הגיב והמשיך בדרכי נועם לפלס את הדרך לכל בני עדות המזרח - אל עמדות הכוח אשר היו נחלתם הבלעדית של האשכנזים.
כשניסה להתמודד על ראשות הממשלה, קם מולו לא אחר מבנימין נתניהו, צעיר מהאליטה האשכנזית, אשר טען בהופעה בטלוויזיה כי הוא קבל שיחת טלפון מאיימת הדורשת ממנו להסיר מועמדותו, ולא - תפורסם "קלטת לוהטת" שבה הוא מופיע. הוא רמז כי מדובר באנשי עולם תחתון המקורבים והסובבים את המועמד השני, ורמז על דוד לוי. עד היום לא הוכח הסיפור כנכון, כאשר העובדה היחידה הנכונה שעליה הוא הודה הייתה עצם בגידתו של ביבי עם אישה אחרת.
דוד היה איש חכם, איש מבריק, אני זוכר שהוא היה צריך להופיע בפני ועדה מאוד חשובה בכנסת. לקראת דיון זה הכנו נייר עבודה מקיף עם נתונים והצעות לפעולה. המזכירה התמהמהה בהדפסת נייר עבודה זה, דוד יצא למסדרון כולו נסער כאשר הבין כי המסמך לא הסתיימה הדפסתו. הוא הרים את קולו בכעס רב, ניגשתי אליו וביקשתיו לא להמתין, לצאת לכנסת ואני אגיע במהירות האפשרית אחריו עם תיק העבודה. הוא יצא לכנסת, ואני אחריו. כאשר הסתיימה הכנת המסמך הגעתי לוועדה, הוא ישב בראש השולחן, הוא הסתכל עליי בהקלה רבה, נתתי לו את נייר העבודה בתיק ניילון, הוא פתח אותו, עלעל בדפים ואחרי דקה שתיים סגר התיק. כאשר נתבקש לדבר הוא ציטט כמעט מילה במילה את כל הנאמר בתיק, הוא לא טעה לציין, במדויק, את הסכומים הנדרשים על מנת להוציא התוכנית לפועל. הייתי המום לראות תכונה אדירה זו שבה הוא יכול לצלם במוחו עמודים שלמים ולדקלם אותם בעל פה וללא כל טעות. איש מבריק לכל הדעות, אך יחד עם זאת, עם סגולות אנושיות של חום, אהבה והערכה.
בהלוויה הספיד אותו נכדו אשר נקרא על שמו - דוד לוי. נכון יותר, סגן אלוף דוד לוי, מפקד סיירת חרוב. הנכד דוד הזכיר בין היתר בדבריו את תפילותיו של סבא דוד בבית הכנסת ביום הכיפורים. הוא תיאר את לבושו הצחור לכבוד יום הכיפורים, את תפילתו במזמור "עוקד והנעקד והמזבח", והוא אף שר כסבו מזמור זה וביקש מכל משפחתו גם כן להצטרף ולשיר עמו. אכן כך היה, תוך בכי ודמעות.
נכדה אחרת שלו, גם כן סגן אלוף בצה"ל, הצדיעה לו בסוף דבריה, כפי שהוא לדבריה היה עושה זאת כל פעם שראה אותה.
הוא היה איש יקר, חכם, חד, שנון ומבריק, אשר לא זכה להיות ראש ממשלה. בהספדו אמר הנשיא הרצוג כי אביו, הנשיא חיים הרצוג, טען כי דוד לוי היה צריך להיות ראש הממשלה.
דוד שבר לכולנו את תקרת הזכוכית, אך ראש ממשלה מבן עדות המזרח זה עדיין קיר בטון שלא נראה כי בימינו אנו נזכה לראות בניפוצו.
בהלוויה ראיתי רבים מאנשי הליכוד של פעם, אנשי הליכוד של ימי בגין, שמיר ודוד לוי. זה היה ליכוד אחר, זה היה ליכוד ששם את טובת הכלל לפני הכל,
נעמת לנו דוד היקר, תודה על כל הישגיך כשר שיכון, כשר החוץ, כשר הקליטה וכסגן ראש הממשלה.
כאיש מעלה אדומים אני רוצה להודות לך על כי אתה האיש אשר בנית עיר יפה זו.
תודה לך על ניפוץ כל התקרות אשר הביאו אותנו עד הלום.
