בזוית אישית|| רפי בן חור || לא עוד חורבן
שני מקרים של חורבן הבית שחווה העם שלנו הם די והותרף עלינו להתעורר, לאחד שורות, להיות כגוף אחד כדי להיבנות מחדש; אנו בסכנת קיום מיידית; אין לנו זמן לשסע עוד, אין לנו את הפריבילגיה לקרע בתוך העם, אין לנו רצון עוד במפלגים ושסעים, אנו רוצים מנהיגות אוהבת אחראית ומאחדת; כוחנו באחדותנו, ייחודינו באהבתנו
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
אודה, גם אני, כמו רבים בעם, חי בהרגשה לאומית מאוד ירודה. זה סוג של תחושה שאיני מצליח לברוח ממנה, הרגשה רעה זו אינה מרפה ממני אף לא לרגע אחד. עם שלם בהמתנה ובחרדה מה יעשו הגויים. הצפון, חבל ארץ ענק בישראל, פשוט נטוש, ללא תושבים, מופגז ללא הפסק. כל עץ או עלה ירוק עולה בלהבות, ואיננו רואים לאן אסון נורא זה הולך להוביל. בתים רבים נהרסים היום מחמת ההפצצות הבלתי פוסקות. איני יודע כמה בתים נותרו על תילם במושבה האדירה מטולה, אך נראה לי כי אין הם רבים. פשוט קשה ונורא.
צר לי, אך זו תופעה אשר לא העלינו בדמיוננו שכך יקרה בארץ ישראל בשיא עצמאותה. עברה כמעט שנה, המלחמה בעיצומה. בעזה עדיין נלחמים, בצפון מופצצים ובוערים, ועדיין – אנו ממתינים לתגובה הרצינית האמיתית של האויב האכזר, שלא נדבר על החזרת החטופים.
שאננות ושחצנות מצידנו מחד, ומאידך הירתמות, היערכות אינטנסיבית ביותר לחיסול ישראל מצד אויבינו בצפון ובמזרח, וביהודה ושומרון. כל סיפורי השלום היו "קשקוש" אחד גדול. בימים אלה הובן לנו ללא ספק כי פני אויבינו הם למטרה אחת ויחידה - חיסול הישות הציונית והעם היהודי.
נראה כי לקחנו את קיומנו כעם חופשי בארצו כמובן מאליו, אחרת לא היה לנו את האומץ להירדם ככה בשמירה, ולא הייתה לנו הטיפשות לראות את התעצמות האויב וללכת לישון בלילה כאילו לאויבינו אין כוונות מלחמה. שלא נדבר על התמימות שעמדה בקונספציה של מזוודות הדולרים.
האמת היא כי אנחנו שוב, היסטורית, בסכנה קיומית. מי שאינו יודע, הבית הראשון נבנה ועמד על תילו 70 שנה בלבד עד שנהרס. חורבנו הביא להגליית רוב העם, אשר נבלע ונעלם בכל רחבי העולם. הבית השני היה על תילו כ-80 שנה בלבד. הוא שוב נהרס, והעם הוגלה מישראל לכל רחבי העולם לשנים כה רבות וקשות. רוב שנות קיום העם היהודי היה בגלות, תחת שלטון זר ותוך הפליה ופגיעה בעצמאות העם.
עם ישראל חרב על שנאת חינם, חוסר פרגון, שאננות, יהירות ושחצנות, קיצוניות חסרת פשרות. חוסר חום ואהבה בין חלקי העם. נראה לי כי אויבינו היום רבים יותר ממה שהיה בעת החורבן הראשון והשני. כלומר, מצבנו חלילה קשה כפי שהיה בעבר, אם לא יותר גרוע. אל לנו לקחת את עצם קיומנו כמובן מאליו. עלינו לפעול בכל כוח כדי להיבנות מחדש.
למען האמת, שיא מבחן מאבק הכוח מול אויבינו עוד לפנינו. עד היום זו הייתה מלחמה מהעולם שעבר, היום אנו חשופים לכל כלי הנשק המאסיביים של איראן ושל חיזבאללה.
כאשר אנו היינו בשיא מאבקי הכוח הפנימיים, התעצמו אויבינו, נעצמו עינינו מבלי יכולת לראות כלל את המציאות. עלינו להיערך למלחמה זו העומדת בשער. קודם כל באיחוד השורות בימים כה קשים, בימים שבהם אנו בסכנת קיום מיידית. עלינו להתאחד, להיות גוף אחד.
לא ימין על מלא, לא ממשלה שנשענת על הקריזות של בן גביר, על כולם חלה אחריות קיומית, על כולם להתאגד בממשלת אחדות לאומית, אין לנו היום את הפריבילגיה לחיות בפירוד. על כל המפלגות הציוניות לפעול ומיד יחדיו על מנת להציל את המולדת.
היסוד הראשוני והבסיסי צריך להתמקד באהבת חינם, לא עוד שנאה בין קפלן למחנה יהודה, לא עוד ריחוק בין אנשי שמאל, לבין יישוביה היהודיים של יהודה ושומרון. על העוסקים בצרכי ציבור לעסוק באמונה שלמה, ללא אינטרסים אישיים וכיתתיים. אין לנו זמן לשסע עוד, אין לנו את הפריבילגיה לקרע בתוך העם, אין לנו רצון עוד במפלגים ושסעים, אנו רוצים מנהיגות אוהבת אחראית ומאחדת.
זה המתכון למניעת חורבן הבית השלישי. אני חושב כי היסטורית, שני מקרי חורבן בית הם די והותר. כוחנו באחדותנו, ייחודינו באהבתנו.
