בזוית אישית|| רפי בן חור ||קרים ומחושבים
משפחות שכולות משבעה ממלחמת חרבות ברזל, זכו ליחס נורא וספגו אלימות ממשמר הכנסת; שר הכלכלה, ניר ברקת, טען שלא היה לו זמן לצפות בריאיון של אלי שרעבי ששודר בתוכנית עובדה; הליכוד היה בשלטון בזמן האירוע הנורא, ממשלת הליכוד אחראית על כל העוסקים במלאכה, משר הביטחון וצה"ל ועד לחייל הזוטר ביותר; לא ניתן לברוח מאחריות, לא ניתן לנהוג כקר ומחושב
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
כמה קשה היה לראות השבוע את המחזה הנורא בכנסת ישראל - משפחות שכולות, אם זה של נרצחים מה-7 באוקטובר או משפחות שכולות שילדיהן נפלו במלחמה הארורה הזו, זכו ליחס נורא. מי שלא ראה, כדאי שיראה. תחושותיי ברורות, ומה תחושתכם?
אני ליכודניק גאה וכואב, גאה על המסורת ועל ההיסטוריה, וכואב על מה שעובר עלינו בשנים האחרונות. הכרתי מקרוב את מנהיגי הליכוד מנחם בגין, יצחק שמיר, איתן ליבני חיים קורפו ועוד, כולם שמו את האינטרס האישי פוליטי שלהם בתחתית סולם העדיפויות. המדינה והדמוקרטיה היו עניין שמנחם בגין הגן בחירוף נפש.
מזכירתו של מנחם בגין, יונה קלימוביצקי, סיפרה אודות מנחם בגין בתוכניתו של יגאל גואטה ברדיו "גואטה בשישי" כי "הוא דאג לשמור על הדמוקרטיה בקנאות. מדי בוקר הוא היה רואה מול ביתו את המפגינים מאשימים אותו בהריגתם של החיילים בלבנון, ובכל זאת לא הסכים שיזיזו אותם". הוא לא התעלם משאלות התקשורת, הוא ראה במענה לשאלותיהם נדבך חשוב בדמוקרטיה.
הקורבנות הרבים של מלחמת לבנון הביאו למנחם בגין כאב נורא, כאב אשר לא ניתן היה מבחינתו לספוג ולעכל, ואכן עבורו זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות לאמירתו "איני יכול עוד", ולהתפטר מראשות הממשלה. הוא לא ניסה להסתתר מאחורי שר הבטחון, אריק שרון, ולא מאחורי הרמטכ"ל, הוא לקח על עצמו את כל האחריות, כראש הממשלה. הוא אכן ספג את כל הכאב ולא ניסה לערב עוד גורמים, אם זה בממשלה או במערכות כאלה או אחרות. הוא קם ויצא לבד לבד אל עבר הסתגרות בביתו, עד יום מותו.
אנשי מפלגת העבודה, ובמיוחד אנשי השמאל, לקחו אותנו, הליכודניקים, כאנשים מאוד אמוציונאליים, רגישים בצורה מוגזמת, רגישות אשר גובלת לדעתם בפרימיטיביות, כאשר הם לטעמם קרים ומחושבים, מתקדמים. למען האמת, הייתי גאה באבחנה זו, היינו תנועה עם נשמה, נשמה יהודית מסורתית ומשפחתית.
השבוע ראיתי בטלוויזיה את ניר ברקת, שר הכלכלה, אשר בקור רוח, ללא נשמה וביהירות מופגנת טען כי היו לו דברים חשובים יותר לעשות מאשר לראות את הריאיון המדהים עם אלי שרעבי בתוכנית "עובדה".
אלי שרעבי, אשר איבד את רעייתו, את שתי בנותיו ואת אחיו, היה מעל לשנה בשבי. הוא איש אשר חי כל תקופה זו מרבע פיתה ליום, וכל זאת כתוצאה ממחדל נורא של מדינת ישראל. ברקת, כשר בכיר בממשלה, מתעלם מהאחריות על אשר התרחש ב-7 באוקטובר, נסוג מהר מאוד מדרישתו לוועדת חקירה ממלכתית, הצטרף לעמדת נתניהו ונראה כי אין הוא היחיד אשר אינו רוצה להתעמת עם נתניהו כל עוד זה פוגע בסיכויו לרשת אותו.
למען האמת, מעולם לא ראיתי בו כליכודניק, בעיניי הוא היה תמיד שייך לאחרים, אלה הקרים והמחושבים, עם עושר כלכלי אך לא חלק מעימנו. גם התנצלותו לא חדרה לליבי האמוציונלי.
חבר כנסת או שר מהליכוד של פעם היה מיד מבקש סליחה ומחילה ממשפחות החטופים והנרצחים ומכל המשפחות אשר בתיהם עלו באש. הוא היה עושה זאת עם דמעות בעיניים, רץ לפגוש ולחזק משפחות שבתיהם נהרסו ושבניהם נרצחו ובנותיהם נאנסו.
הליכוד היה בשלטון בזמן האירוע הנורא, ממשלת הליכוד אחראית על כל העוסקים במלאכה, משר הביטחון וצה"ל ועד לחייל הזוטר ביותר. לא ניתן לברוח מאחריות, לא ניתן לנהוג כקר ומחושב תוך ניסיון להסית את הליכודניקים "האמוציונאליים" נגד שאר העם, אשר אינו עונה לצרכים הפוליטיים הישרדותיים של בנימין נתניהו.
חודש אדר מרבין בשמחה, מי ייתן!
