בזוית אישית|| רפי בן חור ||די למחנק. החזרת החטופים – עכשיו, בכל מחיר
לא משנה היכן הוא נמצא או מי הוא – חובתנו להשיב כל יהודי חטוף לביתו. זו אינה בחירה. זהו צו מוסרי.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
אנו חיים בתקופה מאתגרת במיוחד. תקופה שמכבידה על הנשמה ומקשה על התקווה. מלחמה שפרצה לפני כמעט שנתיים, באכזריות ובפתאומיות, ממשיכה ללוות אותנו – להסב נזקים כבדים, לגבות מחיר דמים ולערער את יסודות החברה הישראלית.
הממשלה אינה יכולה עוד להסתתר מאחורי סיסמאות. הדרישה הציבורית לסיום הלחימה בעזה, ולהשבת החטופים הביתה – ברורה, צודקת ודחופה. הדברים שנאמרו היום על ידי שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן – "חיילים בעזה נהרגים היום על מזבח שימור הקואליציה" – מהדהדים היטב את תחושת הרחוב הישראלי.
ביום שלישי האחרון שוב נאלצנו לקרוא את ההודעה הקשה: חמישה לוחמים נוספים נפלו בלחימה בעזה. והחטופים? עדיין שם.
נראה כי הלחץ הצבאי לא הועיל – לא לשחרור החטופים ולא לריסוק חמאס. הרג אלפי פלסטינים לא מזיז את הנהגת האויב, שאינה מחשיבה חיי אדם. בחברה שלהם שמורה פינת גן-עדן לכל "שהיד", בעוד אצלנו – כל אדם הוא עולם ומלואו.
ואנחנו – עם אחר. עם שמונע מערכים של מוסר, מחויבות הדדית וערבות איש לרעהו.
"כל ישראל ערבים זה לזה" – לא סיסמה. זה עיקרון מוסרי, מהותי, שמגדיר אותנו כעם. המשמעות היא פשוטה: גורלו של כל אחד מאיתנו – הוא ענייננו של כולנו. ואם הופקר מישהו מבינינו, זוהי לא רק פגיעה בו – אלא גם בנו. בכל אחד ואחת מאיתנו.
לא משנה היכן הוא נמצא או מי הוא – חובתנו להשיב כל יהודי חטוף לביתו. זו אינה בחירה. זהו צו מוסרי.
ולכן – עלינו לעצור לרגע את הדיבורים על חיסול מוחלט של החמאס, על "ניצחון בכל מחיר", על חידוש ההתיישבות.
כל הדרכים שנוסו עד כה – כשלו. אין שחרור בכוח. אין פתרון קסם צבאי.
יש רק דרך אחת שנשארה – דרך ההסכמה, באמצעות תיווך בינלאומי. נשיא ארצות הברית עודנו איתנו. עלינו לפעול איתו, בעזרתו, להחזרת כל החטופים במקשה אחת. לא בטפטוף. לא בעסקאות חלקיות. כל החטופים – עכשיו.
יהיה המחיר אשר יהיה – החזרתם הביתה מצדיקה הכול.
כל יום נוסף שבו הם נותרו בעזה – הוא יום נוסף שבו הערבות ההדדית נרמסת. ושבר כזה, אם לא יתוקן, עלול להיות תחילת ההתפוררות המוסרית של החברה הישראלית.
אם נאבד את הערך הזה – לא תהיה לנו עוד זכות קיום כעם.
ברמה הפוליטית – אני מאמין שזו גם הדרך היחידה לשים סוף לתקופה הנוראה. זהו רגע האמת של כולנו. רגע שבו העם דורש שינוי, נשימה חדשה, תקווה.
המנהיגות שהובילה אותנו אל התופת של 7 באוקטובר – לא תוכל להישאר עוד. עליה לשלם את המחיר הציבורי והערכי על המחדל. ואם לא תעשה זאת מרצונה, הציבור כבר ידע להחליפה.
עם ישראל ראוי לנשום אוויר חדש.
די לנו ממחנק השנתיים האחרונות.
