בזוית אישית|| רפי בן חור ||ערך השררה גובר על ערך הלאום
רפי בן חור בטור אישי נוקב על ערכי תנועת הליכוד, מלחמת ההישרדות הפוליטית, חוק הגיוס – והמחיר הלאומי שאנחנו עלולים לשלם
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
הליכוד, כתנועה לאומית, נבנה על בסיס אידיאולוגי והיסטורי של תנועת האצ"ל – "הארגון הצבאי הלאומי" בראשות מנחם בגין ז"ל. ערך הלאום, כתפיסת יסוד, קודם לכל: קודם לכל תנועה פוליטית, לכל מפלגה, ולפני כל שלטון ושררה.
אני, כאיש ליכוד, כואב את החלפת היוצרות. היום, ערך השררה גובר על ערך הלאום, בגלוי, ללא כל בושה, ללא אפילו ניסיון להסתיר.
בעת הזו אנו מצויים בעיצומו של מהלך צבאי רחב ממדים בזירות רבות – ובעיקר בעזה. מצד אחד, ממשלת הליכוד שולחת עוד ועוד חיילים לשרת את מדיניותה – מדיניות שלדעת רבים נועדה בעיקר לשרת את הישרדותה הפוליטית. ומצד שני, אותה ממשלה מוכנה לקפד ראש פוליטי של כל מי שמעז לערער על ההסכם הלא קדוש עם החרדים – למשל יולי אדלשטיין, שדורש לגייס את הציבור החרדי.
הרי מה קרה בפועל? יולי אדלשטיין, שניסה לנהוג על פי ערכים לאומיים, טען בצדק כי חוק ההשתמטות החדש – שמכיל סנקציות מגוחכות על מי שלא יתייצב לשירות – אינו משרת את הצבא ואינו משרת את הלאום. התגובה הייתה מהירה וברורה: להדיח אותו מראשות ועדת החוץ והביטחון.
ואני שואל: היכן חברי הכנסת של הליכוד? לא נשמע אפילו אחד שקם, חיזק, או העז לומר מילה אחת בניגוד לדעתו של נתניהו. זהו נתניהו שכבר מכור עד צוואר למלחמת ההישרדות הפוליטית.
המלחמה בעזה – מוצתה. כך קובע הרמטכ"ל, כך מרגיש רוב העם. הפסקתה – לא רק שאינה חולשה, אלא דווקא מהלך לאומי ראשון במעלה, שיכול להוביל להחזרת כל החטופים.
הרי חמאס לא יוכרע יותר ממה שהוכרע. משיכת המלחמה רק משרתת את סמוטריץ', את נתניהו, ואת חמאס עצמו. כמה אירוני.
למה? כי זה משאיר את חמאס בשלטון. כן, הם חלשים פיזית – אבל עוצמתיים מאוד בזירה המדינית, בזכות קלף החטופים. כל עוד הם מחזיקים בהם – הם מחזיקים גם בנו.
תוציא מהם את החטופים – והם יתפוררו בתוך זמן קצר.
כרגע הם "מעלעלים" את הממשלה, את המדינות המתווכות. יום אחד מסכימים, למחרת חוזרים בהם. ישראל שוב מוותרת, והם – ממשיכים לסחוט וללחוץ, ללא מעצורים.
ומה יהיה במו"מ הבא – על החצי השני של החטופים?
התשובה ברורה: את כל האזרחים ישחררו – את החיילים ישמרו לסבב הבא. אין להם שום אינטרס לסיים את המערכה. הם ידרשו עוד ועוד, וההנהגה שלנו, שלא מוכנה להיראות חלשה, תסרב – והמלחמה תמשיך.
והתוצאה? עוד קורבנות, לא רק בקרבם – גם אצלנו.
אסור להסכים להסכם חלקי. אין טעם להתמקח על פירורים. עלינו לקחת את הכול – כל החטופים – ולתת את עזה לעזתים האומללים.
העולם, כולו, נגדנו. לא משנה אם זה הוגן או לא – התמונה שמצטיירת כלפי חוץ היא קשה. אנו אולי לא רואים את התמונות, אבל הם – כן. העולם רואה הרוגים רבים של ילדים, נשים וזקנים. התמונה הזו הופכת לנשק אדיר נגד ישראל לשנים קדימה.
גם מלך בלגיה כבר גינה. זו אינה רק מלחמה צבאית – זו מלחמה מדינית והסברתית. וכאמור, בעזה – היא כבר מוצתה.
העובדה הטרגית היא שההרוגים הרבים בקרב ערביי עזה מדאיגים אותנו, בישראל, יותר מאשר את החמאס עצמו או את מדינות ערב. הרי אצלם – חיי אדם הם לא ערך מקודש כמו אצלנו, לא דתי ולא מוסרי.
אז מה הפתרון?
לערב מדינות נוספות, כולל מדינות אירופה, לסיים את הלחימה ולהסכים על נסיגה מעזה – בתנאים שנקבע ובכפוף להחזרת כל החטופים כמקשה אחת.
חייבים לנטרל את נשק החטופים. לנצח בכל פרמטר – צבאי, מוסרי, ערכי.
וזה הרגע שבו השיקול הלאומי חייב לגבור על השיקול הפוליטי.
כי הגיע הזמן – להתפנות לשקם את עם ישראל.
שלא נשכח:
1,200 נרצחו בדם קר.
890 חללי צה"ל נפלו בשדה הקרב.
15,000 פצועים בדרגות שונות.
150,000 עקורים – שביתם נהרס עד היסוד.
הגיע הזמן לשקם את הנפש. את הצעירים. לעצור את גל ההתאבדויות.
להעדיף את הלאום – על פני הפוליטיקאים.
הפוליטיקאים יסתדרו. העם – נשבר.
אין לנו זמן לבזבז על "שרידי חמאס".
זה הזמן לטפל בעצמנו. לבנות מחדש את ביתנו.
וזה הזמן גם לחקירה ממלכתית – יסודית, מעמיקה.
מה קרה? מה אפשר היה למנוע? ואיך מונעים את הפעם הבאה?
הישרדותנו הלאומית והאישית – קודמת לכל הישרדות מפלגתית.
כיתוב
יולי אדלשטיין באזור נפילת הטילים בבאר שבע צילום מהפייסבוק
