בזוית אישית|| רפי בן חור ||אסון על שני גלגלים
לזכרו של אלמוג ששון ז"ל – קריאה אישית וגלויה למאבק לאומי בתאונות אופנוע
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
עברו שבעה ימים מאז פטירתו בתאונת אופנוע של הבחור המקסים והאהוב, אלמוג ששון.
זה היה שבוע קשה לכולם – סבתו אסתר גליסקו, הוריו חמוטל וישראל, אחיו ואחיותיו, וכן כל חבריו הנאמנים – לבשו שחורים, חבשו כובע והתפללו לזכרו.
בבוקר קם בריא, חזק ואופטימי – ובערב הובא לקבורה.
זו הייתה הרגשה נוראה. זה היה עצוב, לא טבעי ולא הגיוני.
איני יכול לעקור ממוחי את זעקות השבר של כל משפחתו על אובדן נורא זה.
סבתו אסתר וסבו יהודה ז"ל היו מוותיקי מעלה אדומים, ומהראשונים אשר התגוררו בשכונת אבני החושן.
כמה אירוני הוא, שלסבו יהודה היה גורל דומה – גם הוא נהרג בתאונת דרכים.
בעברי, שירתתי 12 שנה במשרד התחבורה כראש רשות הרישוי. אם היה נושא שתמיד סלדתי ממנו – זהו כלי התחבורה הנורא הזה: האופנוע.
עשינו כל מאמץ לדרוש יותר הכשרה, הקשינו במבחנים ובתנאים, במטרה להעלות את רמת המקצועיות בנהיגה ובבטיחות, מחד, ומאידך – להביא צעירים לנטוש את הרצון להשתמש בכלי תחבורה זה.
לצערי, לא נחלנו הצלחה גדולה. מספר הרוכבים גדל – וכך גם מספר ההרוגים והפצועים.
לכולם ברור כי מדובר בכלי רכב מסוכן ביותר. כל תקלה או תאונה קטנה מביאה, חלילה, למוות – או במקרה הטוב – לפציעה קשה.
בתאונות אופנוע, לא משנה מי אשם – אם זה רוכב האופנוע או נהג הרכב – בכל מקרה, מי שמשלם את המחיר המלא הוא רוכב האופנוע.
אלמוג, כמו רבים אחרים, לא שרד את התאונה. הוא עף מאופנועו, התרסק – ונפטר מספר דקות לאחר התאונה.
בשנת 2024 חלה עלייה תלולה במספר ההרוגים בתאונות דרכים שבהן היו מעורבים אופנועים וקטנועים.
97 רוכבים נהרגו בתאונות אלה. בשנת 2023 נהרגו 77 – עלייה של 26 אחוזים.
מספר הפצועים גדול מאוד, ולצערי, פצועי אופנוע הם פצועים קשה – עם תהליך החלמה ארוך יותר, אם בכלל.
המלחמה בתאונות הדרכים היא מלחמה לאומית. ולעיתים נדמה כי נושא זה ירד מסדר היום.
למען האמת, שוחחתי במהלך השבעה על נושא תאונות האופנוע עם חבריו של אלמוג, עם אימו חמוטל – והעיקר, עם אחיו שלמה ששון.
שלמה ניגש אליי ואמר בנחרצות רבה, אך בשקט, כמעט בלחישה:
"אני עשיתי הכול כדי להניא את אלמוג מלרכוש אופנוע. למען האמת, אף לחצתי עליו, אבל כנראה לא מספיק."
הוא המשיך: "בבוקר התאונה קראו לנו לחדר הטראומה בבית החולים 'הדסה הר הצופים' – לראותו ולהיפרד ממנו לאחר פטירתו. ומה שאמרתי לו היה:
‘אלמוג, אני ממש כועס על עצמי, מצטער צער גדול על כי ויתרתי לך, ואפשרתי לך לרכוש אופנוע ולנוע בו – למותך.’”
לשאלתי אם זה בסדר שאצטט אותו בטורי – שלמה אמר חד משמעית:
"אנא, בבקשה, עשה זאת – וצטט אותי. חייבים למגר את נגע תאונות האופנוע."
על כל המערכות לחבור יחד, על מנת לצמצם ככל שניתן את מספר נפגעי תאונות כלי הרכב הדו-גלגלי.
יש להעמיק את ההכשרה – לא רק הטכנית על הרכיבה, אלא גם את ההכשרה המנטלית.
יש לחייב קורסים המלמדים את הסכנה הגדולה ברכיבה רגילה – וברכיבה פרועה – על כלי תחבורה זה.
יש לחייב מתלמדים לערוך סיור בבתי חולים ובמוסדות שיקום – לראות ולחוות מקרוב את תוצאותיה הקשות של תאונת אופנוע.
אני מבקש לנצל את הבמה המכובדת הזו ולפנות אל ההורים:
אל תחששו לסרב לאפשר לילדיכם ללמוד לרכב על כלי הרכב הנורא הזה.
אל תחששו. אל תיראו. עמדו איתן, על רגליכם האחוריות.
אין לנו כל צורך בסכנות נוספות – ילדי עם ישראל חשופים לסכנות רבות בכל מקרה: אם זה בצבא, ואם זה בפעולות טרור.
ואל לנו להוסיף להם סכנות נוספות ומיותרות.
אני מתחנן בפניכם – אל תביאו על עצמכם את השואה הנוראה, לה נחשפה משפחת ששון, בנפול בנם – במלחמת תאונות האופנוע.
