בזוית אישית|| רפי בן חור ||מהזדהות עולמית להכרה במדינה פלסטינית
רפאל בן חור: שנתיים אחרי הטבח הנורא של ה- 7 באוקטובר, העולם שעמד לצד ישראל מפנה לה גב ומודיע בזו אחר זו על הכרה במדינה פלסטינאית
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
7 באוקטובר, יום שבת, שמחת תורה – חווינו את הפלישה המאורגנת של חמאס לישראל. הם הגיעו מצוידים היטב, לא בכפכפים, כפי שאולי הורגלנו לדמיין בעבר. רבים נרצחו, נטבחו ונפצעו, ומאות נחטפו. היינו קורבן למחדל נורא של מדינת ישראל, צבאה וממשלתה, שהפקירה את אזרחיה בתוך גבולות המדינה.
העולם הוכה בתדהמה. המתקפה הוצגה באופן ברור כמתקפת טרור אכזרית. מנהיגי העולם, רובם ככולם, הגיעו לישראל כדי להזדהות עם העם הישראלי, להביע תמיכה ולהתריע בפני חמאס כי לא יאפשרו פגיעה בישראל. האצבע הבינלאומית הופנתה באופן חד־משמעי נגד ארגון הטרור חמאס.
ועכשיו – כמעט שנתיים אחרי – בעיצומה של המלחמה בעזה, אנו עדים למהפך חסר תקדים בעמדת אותן מדינות: הן מודיעות קבל עם ועדה על הכרה רשמית במדינה פלסטינית, ובעצרת האו״ם הקרובה בכוונתן להכריז על כך רשמית. מדובר במעבר קיצוני – מהלם מוחלט ותמיכה בישראל, להפגנות חסרות תקדים נגדה בכל רחבי העולם.
בפועל, שנתיים לאחר 7 באוקטובר, חמאס – מחולל הטרור נגד ישראל – הפך לגורם הישיר שגרם לעולם להכיר במדינה פלסטינית. כל פלסטיני יוכל היום לטעון שחמאס צדק בדרכו – שהרי הוא זה שהביא את העולם לשנות את עמדתו.
השאלה מה קרה בשנתיים הללו היא שאלה קריטית. עלינו לחקור, לבדוק וללמוד – מי אחראי למחדל המדיני הזה, שלדעתי חמור אף יותר ממחדל 7 באוקטובר. חמאס, כיום, במצבו הנוכחי, לא ניתן לנצח אותו או לחסלו לחלוטין אלא במחיר החטופים.
במשך שנתיים אנחנו שקועים בביצה העזתית. לאחר כשמונה חודשים, לפי מנהיגי צה״ל, הושגו מירב המטרות הצבאיות, והם אף רמזו לממשלה כי הגיע הזמן לצאת מעזה ולסיים את המלחמה. אך ראש הממשלה נכנע לצמד חבריו הפוליטיים – סמוטריץ׳ ובן גביר – שציינו לא פעם בגאווה כי טרפדו עסקאות שהיו יכולות להביא לסיום המלחמה ולשחרור החטופים. הם המשיכו לאיים על ראש הממשלה החלש והרופס שלא לצאת מעזה ושלא לשים קץ ללחימה.
צה״ל נלחם בעזה בעוז ובהצלחה רבה, והעולם עוד ידע להבליג גם מול המראות הקשים ביותר של הרס והעברת אזרחים עזתים לאזורים אחרים. אבל "אל ג׳זירה" שידרה שוב ושוב את ההרס והחורבן, והצליחה להבליט את הרעב בקרב תושבי עזה. עם הזמן, המראות האלו הצטיירו כבלתי הומניים, ויותר ויותר מדינות וארגונים החלו להביע מחאה – עד שהגענו למצב הנוכחי.
בערב תחילת המתקפה החדשה על עזה, העולם כבר הביע עמדה נחרצת: תם הזמן, יש להפסיק את המלחמה כדי למנוע אבדות נוספות ואיבוד מעמדה של ישראל בעולם. אך ראש הממשלה לא הסכים. נהפוך הוא – הוא הבטיח כי "אנחנו כפסע מהניצחון" וכי יש קודם לחסל את ארבעת גדודי חמאס ברפיח. כך עשה הכול כדי לא לסיים את המלחמה – ובכך מנע גם את האפשרות לשחרור החטופים.
נראה שאיומיהם של בן גביר וסמוטריץ' השפיעו, והשררה והשלטון גברו על שיקולים לאומיים. כיום, גם לאחר הצהרות הרמטכ״ל הרצי הלוי כי כל המטרות הצבאיות הושגו, ראש הממשלה ממשיך להתעלם מדעתו, מדעת הציבור ומן המציאות. הוא הפך תמיכה מדינית רחבה לאסון דיפלומטי, שבו מדינות ידידותיות לישראל מכירות במדינה פלסטינית – בין השאר כתגובה לאי־סיום המלחמה בעזה.
הוא מבקש להמשיך במלחמה שעולה למשק 15 מיליארד שקלים מדי חודש, מסכנת את חיי החטופים, מסכנת שוב את חיי ילדינו, ומתנהלת במקביל לניסיון לחוקק את "חוק ההשתמטות". נראה שכל מטרתו היא לשרוד פוליטית ולהמשיך בתפקידו, גם במחיר חיי אזרחים וחיילים.
הגיעה העת לעמוד מול הציבור ולתת את הדין על המחדלים. הגיעה העת להקים ועדת חקירה ממלכתית. הציבור עייף, משפחות המילואימניקים מותשות, והילדים שנקראים שוב ושוב לשירות אינם מסוגלים עוד לעמוד בעומס הפיזי והנפשי.
אנא, ראש הממשלה – סיים את המלחמה. תן אתנחתא לנזק שכבר נגרם, במיוחד אחרי שהכתרת את חמאס למנהיג הפלסטינים. למד לעצור, גם אם זה לא טוב לך אישית.
