בזוית אישית|| רפי בן חור ||מלחמה ושוויון בנטל
רפאל בן חור יוצא נגד ההסדרים הפוליטיים ארוכי השנים שמונעים גיוס חרדים לצה"ל, ומציב דרישה ברורה: חוק אחד לכל אזרחי ישראל – שירות צבאי או לאומי חובה לכולם.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
אנו בלב ליבה של מלחמה אשר נמשכת זה כמעט שנתיים ימים.
חלק מהעם משלם מחיר יקר וחלקו האחר מנותק ומנוכר, כאילו האויב מבחין בין חרדים לבין שאר חלקי העם.
בן משפחתי סיים בחודש שעבר את לימודי ההנדסה באוניברסיטה. הוא נרתם בכל כוחו למצוא לעצמו תעסוקה מתאימה למקצועו ולתוארו. רק בעיה אחת צצה לו: הוא קיבל צו מילואים ל־100 ימים, בגבול עזה. פשוט מטורף – שלושה חודשים לצאת מהמסגרת, לצאת מהמרוץ להשתלב בחברה, ולהתנתק מאשתו ומבנו התינוק.
באותו שבוע התקיימה הפגנה אלימה של חרדים שחסמו כביש מרכזי באזור תל אביב. הם קראו באמוק "נמות ולא נתגייס." ראיתי את הפגנתם החצופה בטלוויזיה, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשתי בוז ליהודי אחר – לאח שראיתי בו תמיד חלק ממני.
הסירוב להתגייס, ובמיוחד בזמן מלחמה, מחזיר אותי לימי דוד בן גוריון. אז, בהסכם עם מנהיגי החרדים, הותר ל־600 תלמידי ישיבה ללמוד תורה ולא להתגייס לצה"ל. אך לצד זאת, בניגוד למצב כיום – במלחמת השחרור בשנת 1948 החרדים היו חיילים ולוחמים מסורים, ורבים מהם הקריבו את חייהם בקרבות להגנת ירושלים. הם לא העלו את הטענות הנשמעות היום נגד גיוס, גם בימי מלחמה קשים. הם הבינו בפשטות: בגופנו נגן על ארץ ישראל.
איני מאשים רק את החרדים. אצבע מאשימה מופנית גם אל הפוליטיקאים שלנו לאורך השנים – בכל המפלגות – שלימדו את החרדים כי בידיהם נכס פוליטי יקר. "תנו תמיכה פוליטית, נשחרר אתכם משירות בצה"ל, ואף נדאג לכם לתמיכה כלכלית." כך הלך ההסדר והתעצם בהדרגה: מ־600 תלמידים שלמדו באמת, לעוד רבים אחרים – שרובם כלל אינם לומדים בישיבה. מנהיגות חרדית סייעה בידם, לעיתים באופן בלתי חוקי, להירשם כתלמידי ישיבה ובכך להימנע מגיוס. הפוליטיקאים, צמאי התמיכה החרדית, העלימו עין – וכך נקבעה עובדה: החרדים אינם מתגייסים.
קיימת כאן גם שאלה כלכלית. תלמיד ישיבה מקבל תמיכה שוטפת, וגם מי שמתחזה לתלמיד נהנה מאותה תמיכה. לפוליטיקאים זה לא היה משנה – כל עוד זכו או עתידים לזכות בתמיכה הפוליטית החרדית. חלילה להם להתגרות במגזר שעל תמיכתו עשויה לקום או ליפול ממשלה.
צריך לשים לזה סוף. יש להקים ועדת בדיקה שתבחן כיצד קרה שכל החרדים נחשבים כתלמידי ישיבות כאשר רבים מהם אינם, ולבדוק את הסכומים שהוזרמו כתמיכה ממשלתית לאורך השנים. הציבור זכאי לדעת את האמת.
והנה, רק היום התבשרנו כי ממשלת ישראל, על פי בקשת אריה דרעי, אישרה 10 מיליון שקלים למימון טיסות לאומן בראש השנה. יש בי כבוד לרבי נחמן, אך איני מבין מדוע על הממשלה לממן נסיעה זו. שוב הכוח החרדי מנצח, ופוליטיקאי נאבק לשמר מעמדו בכל מחיר. יתרה מכך – דרעי אף מבקש למנוע מעצרם של עריקים בנתב"ג, בדרך לאומן. עריקים שנקראו להתגייס וסירבו. הנה שוב אנו רואים: נושא הגיוס אינו מטופל, כי הממשלה חרדה על קיומה.
אני מאמץ ומזדהה עם מדיניותו של אביגדור ליברמן: יש לחוקק חוק שיחייב כל אזרח במדינת ישראל להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי. ערבי שמעוניין להתגייס – מוזמן. מי שמסרב – יחויב בשירות לאומי. זה התנאי להיות אזרח שווה זכויות. מי שאינו נושא בנטל – יהיה תושב בלבד, ללא זכות לבחור ולהיבחר.
מי שנותן – יקבל. מי שמסרב – יסורב. אין עוד מתנות חינם.
