בזוית אישית|| רפי בן חור ||נאומו של ביבי מול המציאות הקשה
בזמן שהוא מנסה לייפות את האסון הגדול מאז השואה, המציאות בעוטף עזה והכישלון של 7 באוקטובר נשארים חדים וברורים - והשאלה על אחריותו נותרת פתוחה
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
הקשבתי בקשב רב לנאומו של ראש הממשלה בפתיחת מושב החורף בכנסת. פעמים רבות חשתי אי־נוחות; בליבי אמרתי — כמה טוב היה אם גאון ההסברה שלנו היה מפעיל את כישוריו המיוחדים לא בפנינו כאן, אלא בפני אירופה ולקמפוסים באמריקה. שם גאון ההסברה שלנו לא הורגש - ותדמיתנו, ומעמדנו, נמצאים בשפל שלא הכרנו מעולם במדינת ישראל.
נראה שהתעמולה מולנו, אזרחי ישראל, יקרה לו לא פחות מהתעמולה בעולם. זה מעציב אותי: איני רוצה להאמין שאפשר לעבוד עלי, ומעל לכל קשה לי התחושה שמייחסים לי תדמית של טיפשות - והוא פונה אלי כאילו אני מטומטם.
ביבי תמיד אהב לעמוד בצד המצליח, בצד המנצח; כשיש הצלחה -רואים אותו בטלוויזיה, וכשיש כישלון - פניו נעלמות. בנאומו התייחס בגאווה להצלחות ישראל - מול חיזבאללה, מול עזה ומול איראן -ומיצר בטבעיות את האחריות לעצמו כראש ממשלה. אך, כהרגלו, שוכח להזכיר את אחריותו על הכישלון הגדול של 7 באוקטובר 2023.
חשוב לזכור: במשך כ־15 שנות שלטונו ומעבר לכך, הגורמים והמיליציות השונאות לישראל התעצמו - הן בנשק, הן בכוח אדם, ובעיקר במוטיבציה. ישראל שידרה לאויביה חולשה, תמימות וטיפשות. הוא שכח לציין מי היה ראש הממשלה כשהחיזבאללה ישב על הגדר בצפון ללא תגובה וללא פעולה צבאית. כשימים אחדים לפני הפלישה אלפי תושבים מעזה צבאו על הגדר וניסו לשרוף אותה — היום, בדיעבד, מתברר שהם נשלחו לבדוק את עמידות הגדר החשמלית והמתקדמת לקראת הפלישה. ראש הממשלה לא ייחס לכך את החשיבות המתבקשת; יתרה מכך - הגדיל את מספר העובדים מעזה שעברו לישראל והמשיך לשלוח להם מזוודות דולרים.
הוא היה שבוי בקונספציה מוטעית: לא שכנע את עצמו לראות מה שקורה בעזה במשך שנים. לא חזה את התעצמותה בעשרות אלפי מחבלים מאומנים ומצוידים בנשק המתקדם ביותר. הוא היה כה בטוח בדעתו - ואף הכתיב תפיסה שלפיה החמאס הוא נכס לישראל, כגורם שמחליש את הרשות הפלסטינית. בתקופת כהונתו איראן התחמשה יותר ויותר, והאיומים על קיומה של ישראל התעצמו מרגע לרגע.
נאומו בכנסת נועד, לדעתי, להשכיח מהעם את האסון הנורא ביותר מאז השואה בקרב בני ישראל. ביום שבת - חג שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023 - פרצו אלפי מחבלי חמאס את הגדר שעליה הוצהר שהיא המשוכללת, העמידה והחזקה עד כדי כך שאמורה היתה לירות במי שנוגע בה. גדר זו קרסה בתוך דקות - בין שלוש לשבע דקות -ובתוך כך חדר צבא חמוש ומאומן לתוך ישובי העוטף על סמך מודיעין שאינו עמד במקום הנדרש, וביודעם את הקונספציה השלטת - מהדרג המדיני הבכיר ועד לתושבים - כי אין מה לחשוש מהחמאס ושהוא אינו פנוי למלחמה.
בשנתיים האחרונות ראש הממשלה הכריז שוב ושוב על ניצחון מוחלט שעתיד להתרחש תוך שבועות - אך המציאות מדברת אחרת: עזה ממשיכה להיות מקום שבו רוחשים אלפי אנשי חמאס חמושים. דבריי כאן הם רק קצה המזלג של מה שקרה שם; זה היה נורא — ועלינו לזכור זאת, לא ליפול קורבן לתעמולה ולדרוש חקירה ממלכתית מעמיקה.
למרות דעתו של ביבי - יש להמשיך ולא לנוח עד שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. הוא ניסה די בהצלחה להסיח את דעתנו מהמציאות ולהעניק תחושת ניצחון היסטורית - כדי לייתר את הצורך בוועדה שתבחן לעומק ותצביע על האחראי לאסון. ביבי, בתור מי שחי בזכות מעמדו ההיסטורי, נלחם בכל כוחו לנתק את עצמו מהכישלון של 7 באוקטובר; הוא חרד מלהצטייר בעיני ההיסטוריה כאיש שהביא על העם אסון גדול בשל שיקול דעת מוטעה.
בנאומו הוא ניסה לייפות את המציאות בכל דרך אפשרית: במקום לכנות את האירועים בשם מלחמת אסון — שם הולם — הוא קרא להם "מלחמת תקומה". מלחמת תקומה הייתה עם קום המדינה; אם ברצונו להצטייר כאיש שבונה מחדש מן ההריסות — זו שאיפה היסטורית — אך הוא שוכח שההריסות והאבדון נושאים גם את חותם אחריותו כראש ממשלה בתקופת המלחמה ובשנים שלפני.
אנו חיים היום במציאות שבה הורים עולים בקבורה עם בניהם, שמחים על שמצאו אותם — אך מדובר בבשר ודם שקבור בישראל. דבריי אלה נאמרו לכל מי שהאזין ונגע בנאומו של ביבי. חשבו שוב — והתייצבו במאבק להקמת ועדת חקירה ממלכתית. אף אחד לא יחשוב אותנו לתמימים שניתן בקלות להסיט את דעתם.
