בזוית אישית|| רפי בן חור ||לעמוד על החיים
כשחובת ההגנה על העם קודמת, קריאה לגיוס שווה ולכיבוד קדושת החיים 2 רפי בן חור על חוק הגיוס
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
במהלך השבוע שעבר נסעתי ברחובות ירושלים - או ליתר דיוק, נקלעתי למרכז העיר שבו התקיימה הפגנה של חרדים נגד גיוס לצה״ל. הייתה זו בסביבות עשר בערב: שוטרים ושוטרות ממשמר הגבול - צעירים, עייפים ותשושים - במקום להיות בחיק משפחתם, רודפים אחרי צעירים חרדים שניסו לחסום את הכביש ולשבש את התנועה.
נסעתי לאיטי, סחור־סחור, ובצדי הדרך או בשוליה, ראיתי את אותם צעירים: צורחים, מאיימים, מנופפים בידיהם. בקיצור, מצפצפים על המדינה שבה הם חיים. אחרי כשעתיים הגעתי הביתה, למעלה אדומים. יומיים לאחר מכן נסעתי לתל אביב ולצערי אותו סיפור: כביש 4 חסום, פורעים יהודים־ חרדים שוב משבשים את התנועה. אני עומד, ממתין, כועס ורוטן.
באותו יום, ברדיו הוקראה הודעה שהותרה לפרסום: רב־סרן וקצין בדרגת רב־נגד (רב־סמל) נהרגו מירי של אנשי חמאס בעזה. מצד אחד, רב־סרן יהודי, חובש כיפה ושומר מצוות, נהרג בעד שמירת ביטחוננו. מצד שני, יהודי חרדי, שחי וזוכה לשירות המדינה ולחיים שנשמרים בידי חיילים, צועק נגד גיוס לצה״ל ולהילחם באויבי העם.
אילו היה חשד כלשהו שהאויב מבחין בין דתות, מיד היינו מתרוצצים להוכיח אחרת: ערביי חמאס אינם מבדילים בין דתי לחילוני, בין גבר לאישה, בין חייל לאזרח, אותנו הם חפצים למגר פשוט משום שאנו יהודים. בכך אובד ההבדל; במקום להבין שהסכנה משותפת, יש מי שמחליט להתכחש לאחריות הלאומית.
אני אוהב ללמוד תורה; תורתינו קדושה ונצחית, ואני מנצל כל הזדמנות להעמיק בה. התורה ניתנה כדי לשאוב ממנה כיצד לחיות חיים נכונים. אך בראש ובראשונה, עלינו לחיות. לשם מה התורה אם איננו חיים מכיוון שלא ידענו לשמור על עצמנו וביטחוננו מול אויבינו?
על מנת להכין עצמנו ללמוד תורה, עלינו קודם כל להגן על עצמנו. להילחם נגד אויבינו הבאים לכלותנו רק בשל היותנו יהודים, אלה היונקים את מהות חיינו מהתורה. חכמינו זכרונם לברכה קבעו שיש דבר הקודם לתורה והוא: "דרך ארץ קדמה לתורה". חיּוּת האדם וקדושת החיים עומדים בראש כל המצוות. דוגמה פשוטה: אדם שנמצא בסכנת חיים ביום כיפור מחויב לאכול, אפילו ביום הקדוש הזה, כדי להציל את חייו.
עם ישראל נלחם בשנים האחרונות על קיומו; מעל לאלפי קורבנות נשחטו בחזיתות השונות, וקריבו את חייהם למען מצוות שמירת הארץ. נראה לי שאחינו החרדים משתמשים בעניין לימוד התורה כקרדום לחפור בו, כדי לחזק ולשמר את מעמדם הפוליטי והחברתי. הם הפכו את מאבקם לשימוש ציני בעניינים דתיים. הראיה לכך: הם מתנגדים אף לגיוסם של אלה שאינם חיים את חיי ישיבה כדרך חיים.
התנהלות כזו לא הייתה עוברת בשתיקה בימיו של דוד המלך ולא אצל יהושוע בן נון. הם פעלו גם בכוח הזרוע כדי לשמר את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. אני מפנה את אחיי החרדים אל ספר הספרים: דוד המלך גם נלחם וגם עבד את ה׳. (ראה ספר תהילים(.
מובן שאף אחד לא רוצה לסכן את חייו במלחמה מול אויב אכזר; אם ניתן להתחמק מכך, מי לא היה שמח? טבעי שמי שרוצה להמשיך ולישון בשקט בלילה ללא פחד על שלום ילדיו ינסה למצוא דרך שלא תכלול סיכון. כל אמא , חרדית, דתית, חילונית או דרוזית, חשה פחד על ילדיה בשעות מלחמה ואינה מצליחה לעצום עין.
אבל היום, במצב הקיומי של עם ישראל, עלינו לקבוע נחרצות: על כולם לשמור על חיי העם. רק כך נוכל לשמר את היכולת ללמוד תורה ולחיות על פיה. על כולם להתגייס, והחרדים יקבלו פריבילגיה הולמת: בזמן שירותם יוכלו גם ללמוד תורה. זו הצעה שמשלבת בין חובת ההגנה לזכות ללמוד.
מי שאינו מתגייס? עלינו לראות בו כאדם שאינו חרד לשלום היהודים. מי שנוטל לעצמו זכות להתנער מהחובה להילחם באויב עבור עם ישראל, מנתק עצמו גם מחיי הציבור הפוליטיים המעצבים את חיינו. שמירה על עם ישראל, שירות בצבא ולימוד תורה, אלה אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה; זו זכות שאסור להתעלם ממנה.
מי שלא משתתף במאבק ההגנה, שינתק עצמו גם מפעילות פוליטית: אין סיבה שכל אלה שלא מוכנים להגן על העם יקבלו את הזכות לבחור ולהיבחר. אנחנו חיים בפלונטר קשה: ממשלות רבות פחדו מהכוח הפוליטי של החרדים, ובמקרים רבים בעקיפין פעלו לרצותם על חשבון חיי חיילי ישראל.
השבוע תוצג בכנסת הצעת חקיקה שנועדה לשמר את התמיכה הפוליטית על חשבון גיוס חרדים. זו הזדמנות היסטורית לתקן עוול נורא. מי שלא יאמץ את התיקון הראוי, יחמיץ שינוי היסטורי, שעלול להביא לפילוג בלתי-נמנע של עם ישראל בעוד 20 שנה, או אפילו מוקדם יותר.
לא ניתן עוד לדחות: קדושת החיים היא מעל לכל, וחובת ההגנה על העם, על כל חלקיו, היא משימה לאומית שמחייבת כולנו.
