בזוית אישית|| רפי בן חור ||מחדל הגיוס והכוח החרדי
עצרת תפילה או הפגנה פוליטית? בזמן שהציבור משלם את המחיר, כוחם של החרדים מתעצם – והגיע הזמן לממשלה שמחלקת את הנטל בהגינות
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
במסגרת עבודתי בחברת התיירות שבבעלותי, אני עובד עם רואת חשבון ממקצועיות יוצאת דופן, המשרד שלה נמצא באחד הישובים הסובבים את ירושלים. היא עושה את מלאכתה במסירות ובנאמנות רבה.
מדובר במשפחה חרדית, היא עובדת לפרנס את משפחתה, בעוד בעלה איש חביב שלומד כל היום בישיבה. היא עושה זאת בהכרה מלאה ובאמונה שלמה, על אף הקשיים והמעמסה הרבה.
ביום חמישי האחרון נפגשתי איתה במשרד, וביקשתי שהפגישה תהיה קצרה מחשש להיקלע לפקקי הענק שנוצרו עקב ההפגנה הגדולה של החרדים בכניסה לירושלים. היא תיקנה אותי בעדינות: "אין זו הפגנה, זו עצרת תפילה", וציינה שגם בעלה ובנה ישתתפו.
לא רציתי להתווכח עימה, ויצאתי לדרכי חזרה למעלה אדומים בתקווה לא להיתקע בפקקים. היא רצתה להביע את אי רצונה לגייס את ילדיה לצבא משיקולים דתיים ואישיים, ואילו המנהיגות החרדית שאפה למנוע גיוס של כל חרדי, גם אם אינו תלמיד ישיבה, על מנת לשמר את כוחם הפוליטי.
עקבתי אחרי העצרת בתקשורת, והתברר כי מדובר למעשה בהפגנה לכל דבר. הפגנה שנועדה בעיקר לחרדים עצמם: מחד – לחזק את מעמד המנהיגות וכוחה, באצטלה של "עצרת תפילה"; מאידך – למנוע כל מחשבה על גיוס בקרב "סוררים".
הפגנה פרועה, שבמסגרתה יידו צעירים מוסתים אבנים, מקלות וכל הבא ליד על שוטרי ישראל שניסו לשמור על הסדר. הפגנה שגבתה מחיר יקר – נער צעיר נפל למותו מקומה גבוהה בבניין בשלבי בניה.
הגיע הזמן להודות: מדובר בפוליטיקה לכל דבר. ככל שכוח המיקוח של החרדים יגדל, כך יצטרך הציבור לרצותם יותר ויותר, בכל דרישה שיגיעו. היום כל השמאל שואג נגד החרדים, אך ברגע האמת – להרכיב ממשלה שתפיל את נתניהו – הם יצרפו את החרדים וישלמו אחד לאחד את דרישותיהם.
לחרדים אין מניעה להיות עם השמאל או הימין; כל מי שישלם – עימו יכרתו ברית. זו חובה על כל מנהיגי המפלגות להבין כי הגיעה העת להילחם בסחטנות החרדית. כך לא ניתן להמשיך: כוחם הפוליטי גדל מדי שנה, וכוח המיקוח שלהם מרחיב עוד יותר את העיוות בחלוקת הנטל בציבור.
עוד 20 שנה, צה"ל לא יוכל לספק את הצרכים הביטחוניים בלי שיתוף פעולה של החרדים. לאחר השנתיים האחרונות נראה שאין שמאל וימין, אין קפיטליסטים או סוציאליסטים – כולם חולקים כמעט את אותה אג'נדה ומצע. הצמצום בפער בין המצעים מקל על ההגעה להחלטות משותפות: כל מפלגה מתחייבת לא לצרף לקואליציה מפלגה שאינה ציונית ואשר תומכיה אינם משרתים בצה"ל.
אם תוכנית זו תצא לפועל, תקום ממשלה רחבה לה אנו זקוקים, בה ראש המפלגה הגדולה ישרת כראש הממשלה, והשרים יקבעו על פי יחס כוח המפלגות הציוניות. צעד זה יעמיד את החרדים בפני מציאות בה כוחם אינו עוד כלי סחיטה, והם יבינו שאין ביכולתם לשלוט ולכפות את רצונם על כלל העם.
הם יצורפו לממשלה רק לאחר הסכמה כללית בין המפלגות על חלוקת הנטל, בעיקר בנושא הגיוס. התאחדות כזו, על אמת, היא התנאי הבלעדי להקמת ממשלה הגיונית, שאינה חשופה עוד לדרישות וסחטנות, אלא פועלת למימוש צרכי הציבור.
זו הדרך היחידה לנהל מו"מ עם מפלגות על בסיס כוח ריאלי, בלי אפשרות לסחוט. מי ייתן וחלום זה יתגשם, ונזכה לראות סוף סוף איחוד בין חלקי העם.
