בזוית אישית|| רפי בן חור || כשהחיים מאבדים מערכם
גל הרציחות בחברה הערבית אינו רק כישלון אכיפתי – אלא משבר ערכי עמוק שמחייב התמודדות חינוכית, חברתית ומנהיגותית
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
רפי בן חור
נושא מקרי הרצח הרבים במגזר הערבי הפך בשנה האחרונה לאחד הנושאים המדוברים והכואבים ביותר בישראל. על פי הנתונים 302 בני אדם נרצחו השנה, ומדובר במגמה מתמשכת של עלייה חדה במעשי האלימות והפשיעה בכלל.
בסוף השבוע האחרון נרצחו אב ובנו ברחוב מרכזי בעיר נצרת. הרצח בוצע באור יום, ללא פחד וללא רחמים – השניים נורו שוב ושוב, כדי לוודא סופית את מותם. מראות קשים כאלה הפכו, לצערנו, לחלק כמעט שגרתי מהמציאות.
אין לי ספק כי על המשטרה לפעול במשנה מרץ כדי לצמצם את התופעה הנוראה הזו. חובתה של המדינה להבטיח ביטחון אישי לכל אזרחיה. אך אל לנו להפיל את מלוא האחריות רק על כשלי האכיפה. נחטא לאמת אם נתעלם מעובדה לא נוחה, כזו שלא תמיד נעים לדבר עליה בקול רם: מדובר גם בבעיה ערכית עמוקה, המחייבת התמודדות בתוך החברה עצמה.
יש לפעול בקרב גורמים בעולם המוסלמי – ובחברה הערבית בכלל – על מנת לחזק את ההכרה בערך החיים ובקדושתם. יש לחדור לעומק החברה, לשנות דפוסי התנהגות ותפיסות. חברה שמאמינה בנקמת דם, אינה מאמינה באמת בקדושת החיים.
תרבות או חברה שבה שמירה על "הכבוד", ובעיקר כבוד המשפחה, יכולה לשמש לעיתים לגיטימציה לרצח נשים או בנות ש"סרחו" - היא חברה שבה ישנם ערכים הנתפסים כחשובים יותר מהחיים עצמם. במצב כזה, לקדושת החיים אין מקום של כבוד.
יש למזער ואף לעקור שרידים של תרבות שבה רצח נשים וילדים בפעולות טרור נתפס כמעשה מקובל. מבצעי מעשי הטרור, שאינם חוזרים חיים ממשימותיהם הנפשעות, אינם נתפסים כקורבנות אלא מועלים למעמד של "שהידים". כך היה גם במקרה חוטפי המטוסים שהתנגשו במגדלי התאומים בניו יורק – אלפי בני אדם נרצחו, והמחבלים עצמם, שנהרגו בפעולה, הוכרו כקדושים בעיני תומכיהם.
מעשי טרור רבים נגד ישראל מבוצעים בידי מוסלמים, אשר עם מותם נתפסים כמי שעוברים “שלב” והופכים לשהידים. גם מחבלי חמאס שפלשו לישראל, רצחו, ירו ואנסו – מותם לא עורר חרטה, אלא לווה בגאווה ובהאדרה.
חשוב להבהיר: איני מתכוון חלילה לייחס לערביי ישראל מעשי טרור, ואף לא להשוות אותם לדוגמאות הקיצוניות שהוזכרו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שתפיסות אלה קיימות בעולם המוסלמי, בעיקר מחוץ לישראל, והן עלולות להשפיע – גם אם בעקיפין. מכאן הקריאה הברורה למנהיגי החברה הערבית: להבהיר, להסביר ולחנך באופן חד־משמעי כי קדושת החיים היא מעל לכל ערך אחר.
אדם יכול להילקח מן העולם רק על ידי בורא עולם. לנו, כבני אדם, אין זכות לשלול חיים. חיינו וחיי זולתנו חייבים להיתפס כקדושים, בלתי פגיעים ובלתי ניתנים למיקוח.
על ממשלת ישראל לחזק את תפיסת קדושת החיים בקרב כל אזרחי המדינה - יהודים וערבים כאחד - ולהטמיע אותה כבר מגיל צעיר, בספרי הלימוד מכיתה א' ועד גיל הבגרות. במקביל, על המדינה לאתר ולחזק מנהיגות מקומית וקבוצות השפעה שיוכלו להוביל שינוי עמוק ואמיתי בתוך החברה.
ובכל זאת, בסופו של דבר, זהו גם עיקר תפקידה של המשטרה: לאפשר חיים שקטים ובטוחים. עליה לפעול בנחישות, לחדור אל “בטן החברה”, לחשוף את העבריינים, לעצור את הפושעים ולהביא את הרוצחים לדין – ללא פחד וללא משוא פנים.
רק שילוב של אכיפה נחושה, חינוך ערכי ומנהיגות אחראית יוכל להחזיר לחברה את מה שנשחק: את ההכרה בכך שהחיים – כל חיים – הם הערך העליון.
