האור כבה בשולי הדרך
פרידה מאיציק בראשי, הבמאי, הדי-ג'יי והרוכב שלא הפסיק לחיות. חודש למותו: איש חיי הלילה של ירושלים, שהפך לאחד מבמאי הטלוויזיה המוערכים ב"כאן חדשות", היה איש של פרטים קטנים, סטייל ולב ענק. הוא הקפיד על כל אביזר בטיחות ונראות על האופניים, עד שרכב פגע בו בעוצמה בכביש 44. משפחתו, חבריו והקולגות נפרדים מהאדם שחיבר בין עולמות וזועקים למען בטיחות הרוכבים
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
לילך גביש
הבמאי וה-DJ איציק בראשי היה ליברל-ירושלמי, שכיבד את המסורת ולא ויתר על לחיות את החיים במלואם. כרוכב אופניים הוא דאג להיראות היטב, עד שנדרס למוות על ידי נהג שלדבריו לא שם לב לרוכב בשולי הדרך.
איציק בראשי היה איש של פרטי פרטים. כבמאי ב"כאן חדשות" הוא שלט בכל פרט על המסך, וגם בתחביב המרכזי שלו, רכיבה על אופני שטח ואופני כביש, הוא דאג לכל פרט: לחברים, לסטייל, ובמיוחד לבטיחות.
"העיף אותו עשרה מטרים באוויר, ללא סימני בלימה"
בשבת ה-19 בספטמבר, כמו ברבים מבקרי השבת שלו, יצא איציק בראשי לרכוב על אופניים עם חברים. שישה רוכבים יצאו מתל שחר, ולאחר כ-20 קילומטרים עצרו בתחנת אוטובוס על כביש 44, לפני מחלף נשרים. "איציק, כמו דוגמן, היה צריך לקנח את האף ולסדר את החולצה", מספר באהבה חברו המפיק שלמה אשכנזי, שהיה בין הרוכבים על הסיבה שהוא התעכב. "כשחזרנו לרכוב הספקנו להתקדם 70 מטרים. עקף אותנו נהג אוטובוס ואמר: 'החבר שלכם מאחורה נפגע'. הסתובבנו וראיתי את הרכב הפוגע עם שמשה שבורה. הוא העיף אותו לפחות 10 מטרים באוויר. לא היו סימני עצירה. הוא נכנס בו בשיא המהירות, 70,80 קמ"ש. עשינו ניסיונות החייאה בשטח, מד"א הגיעו מהר. הוא לא אמר כלום, אלה היו הנשימות האחרונות שלו", הוא משתף בכאב.
בראשי היה רוכב אופני שטח וכביש מנוסה, שלאורך השנים רכב בכ-20 קבוצות בארץ ובחו"ל. "בימים היפים היינו קרוב ל-40 רוכבים", מספר אשכנזי. "מה שחיבר בינינו זו החברות, אירועים משפחתיים, על האש, הילדים שגדלו יחד. הוא היה חבר טוב, תמיד חייכן, מקבל את השונה, עם לב רחב. הוא תמיד הקפיד על בטיחות ונראות, נצנצים ובגדים איכותיים. קראנו לו 'הדוגמן'. רכבנו מירושלים לאילת ובכל הארץ, וגם בחו"ל. רכיבות עצימות מאוד".
(בראשי עם עמית קמחי, חבר לרכיבה, בטיול בפיאמונטה באיטליה)
"מה שחשוב לי זה לעורר מודעות לרוכבי האופניים", אומרת שירלי אלמנתו, לה היה נשוי כ-20 שנה ויחד הביאו לעולם שלושה ילדים: קרן, רועי ואיתי, שיחגוג השנה בר מצווה בלי אבא, ונאלץ לומר עליו קדיש בהלוויה.
"מאז שאיציק נפטר נהרגו עוד שני אנשים שרכבו, מקרים שהם אחד לאחד: רכבו בשוליים, נדרסו בבוקר, לאור יום", משתפת שירלי על המציאות חסרת הרחמים שהפכה למנת חלקה. "הנהג אמר שהוא לא שם לב. זה כביש בין-עירוני לחלוטין, נוסעים שם מהר, יש שוליים רחבים ושני נתיבי נסיעה, אין שום סיבה שהנהג יסטה לשוליים אם הוא לא עסק בדברים אחרים. בעלי אדם רחב, ברוך השם רואים אותו, והוא שם עליו את כל אביזרי הבטיחות".
ללוויה הגיעו מאות אנשים שבראשי נגע בהם. קודם לעבודתו כבמאי טלוויזיה מוערך, בשנים האחרונות בתאגיד השידור הציבורי "כאן", הוא היה די-ג'יי ואיש חיי לילה שהיווה חלק בלתי נפרד מהנוף של ירושלים בשנות ה-90 וה-2000. אנשי תקשורת שעבדו עמו בתאגיד, בחדשות 12 ובערוץ הכנסת הגיעו להיפרד, ומצאו את עצמם בין קולגות שלא פגשו שנים. "איציק חיבר בין אנשים גם במותו", אומרת שירלי בצער ובגאווה.
בין המנחמים נכחו הלל פרקש, אז יחצ"ן והיום יועץ ראש העיר ירושלים לענייני צעירים, עופר אלקובי, דב גולדשטיין, שרגא בודין ויוסי עזר, שזוכרים אותו מהלילות שבהם הרעיד לבבות על הרחבות.
ממועדון ה"אוריינט אקספרס" לקונטרול של "שבע"
בשנות ה-90 פעל בראשי כדי-ג'יי ומנהל ערבים במועדונים ירושלמיים, עד שהפך לשותף במועדון "האוריינט אקספרס" במלון הייאט, מקום שהיה מזוהה עם הליברליות הירושלמית שכמעט נעלמה. "הכרנו בגיל 18", מספר שרגא בודין, כיום הבעלים של חברת "ורטיגו פלוס" המפעילה גני אירועים. "הוא היה די-ג'יי במשך 15 שנה במועדון, ובשלב מסוים נכנס כשותף יחד עם עופר אלקובי, יוסי עזר וזוהר שאול".
"הוא היה מאסטר של מוזיקה רוסית, זה היה הבייבי שלו, והוא הכיר את כל השירים בעל פה", מספר בודין. "היה לו עומק מוזיקלי מדהים. הוא הקים וטיפח את צוות 'כושי ופרננדו', ליווה את מסיבות המוזיקה הדרום-אמריקאית והכשיר די-ג'יים חדשים. פעם אחת הוא תקלט ביום הסטודנט במשך 12 שעות רצופות, תחשבי מה זה למצוא מוזיקה לכל כך הרבה שעות", הוא משתף.
(בראשי וחברו, ירון כהן, במועדון ה-"אוריינט אקספרס")
יוסי עזר, כיום הבעלים של "פסגת הבגט" בפסגת זאב, שהיה שותף במועדון, נזכר: "איציק היה אדם חיובי, עושה טוב לכולם. מותק של בחור. הוא אהב לנגן היפ-הופ ומוזיקה עכשווית של שנות ה-90. בסוף הוא קנה את החלק שלי במועדון והמשכנו להישאר חברים".
ירושלים של ימי הפיגועים חישלה אותם. "יום אחד את יודעת שאת עובדת ויום אחר לא פותחים. כל שבוע היה מתפוצץ אוטובוס", נזכר בודין. "עברנו איתו את התקופות האלה, מאסון ורסאי ועד הפיגועים. זה חישל את כולנו".
מנצח על תזמורת של שמונה מצלמות בשידור חי
מהמועדונים עבר בראשי לעולם התקשורת. הוא התחיל מלמטה, בערוץ הקניות ובמת"ב (היום הוט) כבמאי מצלמות, המשיך לערוץ הכנסת ולערוץ 12, ומשם עבר לתאגיד השידור. הוא למד קריינות אצל דן כנר, אך החיים הובילו אותו למקומות אחרים, שבהם הדיוק והירידה לפרטים, לצד האנושיות שלו, הפכו אותו לשם דבר. "היה לו זיכרון פנומנלי; הוא זכר דברים קטנים ושטותיים, לצד דברים חשובים. הייתה לו עין חדה של במאי שצריך לנהל שידור של 7,8 מצלמות", אומר אשכנזי. "הוא ישב בקונטרול וניהל את השידור. אני משווה את זה למנצח על תזמורת. לכאורה חושבים שהוא לא עושה כלום אבל הוא מנהל את כל העסק. יש הרבה אלמנטים של נראות וחשיבה קדימה כדי שתצא יצירה תחת ידו. הוא העביר שידורים ברוגע ובשקט, והשרה את זה גם על הטאלנטים במילים בודדות. הוא היה אדם משכמו ומעלה".
"עברנו חוויה מקצועית ורגשית משותפת בצורה מאוד עמוקה", משתפת איילה חסון, שעבדה לצידו במשמרות רבות בשנים האחרונות. "במלחמה שידרתי כמעט שנתיים, שישה ימים בשבוע, ונרקמה בינינו ידידות עבודה יפהפייה. יש אנשים שאת תמיד שמחה לפגוש אותם והם אותך. היינו מדברים הרבה על התכנים ועל ההתמודדות, בהערכה הדדית עצומה ובחיבה. אחרי שהוא חזר מטיול ענק באיטליה, דיברנו על הלוקיישנים המרהיבים. אמרתי לו שהאיטלקים נוהגים במהירות מפחידה, והוא השיב שגם בארץ נוהגים בפראות. אמרתי לו: 'תישמר'. קיבלתי בצורה קשה מאוד את הבשורה הזו. חשבתי שהתחשלתי אחרי 7 באוקטובר מרוב צער וכאב על הצעירים שהיו ואינם, אבל מתברר שלכאב אין גבול".
("הוא היה העוגן של כולנו" - איציק בראשי ז"ל עם אשתו שירלי והילדים)
וגם אני, כמי שעבדה בתאגיד יותר מחמש שנים בתחושה סובייקטיבית של ניכור משווע, יכולה להעיד שבראשי היה אחד האנשים הפתוחים ביותר, שראה תמיד את האחר והיה נכון להקשיב ולנהל דיאלוג סקרן ואמיתי.
"אי אפשר היה להתעלם ממנו", משתף רוני קלדרון, שעבד לצידו בתאגיד ורכב איתו בקבוצת הרכיבה שהקים לעובדים. "הוא היה איש שתמיד שש לעזור בכל מצב, גם אם זה לא היה לו נוח. באחת הרכיבות המשותפות הוא לקח אותנו לנחלאות והראה לנו בגאווה גדולה את בית הכנסת בראשי, שאותו הקים סבו", הוא נזכר.
"אצולת עמך": השורשים הירושלמיים והצניעות שנשארה
בראשי היה בן למשפחה צנועה של אנשי חינוך ושירות ציבורי. אמו לאה שימשה שנים ארוכות כמנהלת משאבי אנוש במשרד ראש הממשלה, ואביו אברהם כיהן כסמנכ"ל במשרד החינוך וכמנכ"ל מפעלי הכשרת ילדי ישראל (פנימיות). כיום הוא בן 92 ומתמודד עם דמנציה. "ניסינו לבשר לו על האסון וזה לא צלח, הוא פשוט לא הבין", מספרת שירלי אלמנתו.
למרות שהגיע לפסגות מקצועיות והיה חלק בלתי נפרד מתרבות המועדונים ששלטה בעיר, לשירלי חשוב להדגיש את הצניעות והפשטות שאפיינו אותו: "הוא היה 'עמך', ירושלמי בלב ובנשמה. הוא רצה לחזור לבית הכרם הישנה, המקום שבו גדל, כדי להיות קרוב לאמא שלו ולאחותו, ואנחנו אכן גרים שם, בבית מאבן ירושלמית. הוא היה אדם מסורתי: ארוחת ערב עם קידוש, ברכות בראש השנה. בשנים האחרונות הייתי מושכת אותו לצאת, כל אנשי חיי הלילה הכירו אותנו כזוג. היינו יוצאים ליהודל'ה, לסדנא, לזאפה, ל'פאנקי' של אורי לוי, היינו במסיבות בבנייני האומה. היום זה כבר לא מה שהיה, יש פחות מקומות לצאת אליהם בירושלים, אבל לא היה מקום שלא הכירו אותו", היא מספרת, ומשתפת בחלל העצום שנפער: "הילדים לא מעכלים. הוא כל כך חסר בבית. הוא היה העוגן של כולנו".
"יש אולי משהו של דיזל במקום הסד המכוער הזה?"
חברו הטוב מימי נעוריו, איש המדיה ירון כהן שגם רכב עמו, נזכר ברגע שממחיש את דמותו הצבעונית: "אי שם בשנות ה-90 הייתה לנו תאונת דרכים קשה וניצלנו בנס. כשהגיע האמבולנס לפנות אותנו לאסף הרופא, שמו לאיציק סד לצוואר. פתאום איציק פונה לפרמדיקית ואומר: 'אני די-ג'יי ואיש הבוהמה הירושלמית, יש אולי משהו של חברת דיזל במקום הסד המכוער הזה? אסור שיראו אותי ככה'. אני התפוצצתי מצחוק ומכאבים בו-זמנית. כזה היה איציק. כל כך עצוב שהוא סיים את חייו בצורה כזאת. הבן אדם הכי חי בעולם, מת. זה פשוט בלתי נתפס".
כעת, חודשים ספורים לפני שבנם הצעיר יציין את בר המצווה שלו, שירלי נותרת עם הכאב העמוק ועם התהיות שלא נותנות מנוח: "בן אדם יוצא לרכוב, והנהג פשוט נוהג, חושב שהוא הולך לישון על ההגה, ופתאום מישהו לא חוזר הביתה. פשוט לא חוזר. רכב אל הלא-נודע".
"אני עוקבת מקרוב אחרי החקירה", היא מסכמת בתקווה לשינוי במציאות הכואבת. "חשוב לי שזה ייכנס עמוק למודעות של אנשים: יש רוכבים בשוליים ואסור להתעסק בשום דבר אחר בזמן הנהיגה. צריך להגביר את המודעות, ובמקביל להקים עוד ועוד שבילים מוסדרים לרוכבים".
