זווית אישית / עו"ד שלומי בן דור | חקירה בלי כתב אישום – למה עדיין לא מחזירים את הנשק?
בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי מקרים בהם אזרחים נורמטיביים, המחזיקים ברישיון נשק כדין, מוצאים עצמם תחת חקירה פלילית – לעיתים על רקע תלונה של שכן, סכסוך בכביש או ויכוח בין בני זוג.
פורסם בתאריך:
נכתב על ידי
שלומי בן דור
במצבים שכאלה השאלה הראשונה שהשוטר ישאל את הצדדים המעורבים היא האם יש ברשותם נשק. כאשר אזרח עונה בחיוב והחקירה היא בין השאר בחשד לעבירות אלימות, איומים, תקיפה, סמים או שימוש לרעה בנשק – משטרת ישראל מוסמכת להחרים את הנשק שבידו, ולעיתים גם להמליץ בפני המשרד לביטחון לאומי לבטל את רישיונו. במרבית המקרים הביטול מתבצע עוד בטרם התקבלה החלטה בתיק החקירה, וזאת מטעמי “מניעת סיכון לציבור”.
לאחר סיום החקירה, האפשרויות להחזרת הנשק והרישיון תלויות בסיבת סגירת התיק:
כאשר התיק נסגר מחוסר אשמה פלילית – מדובר בהחלטה המשחררת לחלוטין את החשוד מכל דופי. במצב כזה, על פי ההנחיות והפסיקה, אין עילה להמשך ביטול הרישיון, ויש לדרוש את החזרתו. למעשה, סגירה מחוסר אשמה משמעה כי לא היה מקום להגיש כתב אישום וגם לא נותר חשד סביר לעבירה. במקרים כאלה, החזרת הרישיון והנשק צריכה להיעשות באופן כמעט אוטומטי, בכפוף לבדיקה טכנית. עם זאת, ראיתי מצבים שבהם גם כאן שיקול הדעת של המשרד לביטחון לאומי קבע שאין להשיב את הנשק.
כאשר התיק נסגר מחוסר ראיות – כאן התמונה שונה. סגירה מחוסר ראיות אינה מנקה את החשוד לחלוטין אלא מצביעה על כך שלא ניתן היה להוכיח את אשמתו. במקרה כזה, המשרד לביטחון לאומי רשאי, ולעיתים אף נוהג, לדחות בקשות להחזרת הרישיון בטענה שנותר “חשש למידת אחריותו של המחזיק בנשק”.
כאשר התיק נסגר בעילת חוסר עניין לציבור או במסגרת הסדר מותנה – מדובר בעילות סגירה מורכבות יותר. במקרים כאלה, החזרת הנשק אינה אוטומטית, אך ניתן בהחלט להחזירה אם מוכח שהאירוע היה חד-פעמי, שאין מסוכנות עתידית, ושהתנהלותו של האזרח לאורך השנים הייתה תקינה. גם כאן, השיקול הסופי הוא על המשרד לביטחון לאומי.
על כן, במצבים שבהם התיקים נסגרו והנשק והרישיון לא הושבו – קיימת אפשרות להגיש ערעור מנהלי על ההחלטה, או לפנות לבית המשפט באמצעות עתירה מנהלית בטענה שההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית, בייחוד כאשר מדובר באדם נורמטיבי ללא עבר פלילי או כאשר נסיבות האירוע שוללות סיכון ממשי.
במשרדי טופל לאחרונה מקרה שממחיש היטב את הסוגיה. לקוח נורמטיבי, נשוי ואב לשלושה, מחזיק ברישיון נשק מזה שנים רבות, היה מעורב בוויכוח מילולי על כביש עם נהג אחר. הנהג השני טען כי הושמעו איומים, והגיש תלונה במשטרה. בתוך שעות ספורות זומן מרשי לחקירה, נשקו הוחרם ורישיונו בוטל. למרבה המזל, מצלמות הרכב החשמלי מסוג “טסלה” שלו תיעדו את כל האירוע, ומאוחר יותר עלה כי מרשי לא איים, לא נגע באיש ולא פעל באלימות – ההפך. לאחר הצגת הסרטונים, הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות.
למרות סגירת התיק, המשרד לביטחון לאומי סירב להשיב את הרישיון בטענה כי נותר “צל של חשש”. בחרתי להגיש ערר מנומק והערר ממתין להחלטה.
מקרה זה ממחיש את החשיבות שבייצוג משפטי מקצועי ומהיר במצבים של חקירה ותפיסת נשק.
הבהרה: טור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.
כותב הטור הוא בעל משרד עו"ד המתמחה בדין הפלילי והתעבורה, ובעברו חוקר בכיר במשטרת ירושלים.
למידע נוסף
