זווית אישית / עו"ד שלומי בן דור || כולם שלפו מצלמות, רק ילדה אחת אזרה אומץ
אחרי סרטון התקיפה בחטיבת הביניים במעלה אדומים, מה צפוי לחשודות, אילו כלים עומדים לרשות הורי הנפגעות, ולמה מי שעמד מהצד וצילם הוא חלק מהבעיה. עו"ד שלומי בן דור, חוקר נוער בכיר לשעבר, עושה סדר
פורסם בתאריך:
השבוע סערה מעלה אדומים בעקבות אירוע אלימות חמור באחת מחטיבות הביניים בעיר. הסערה פרצה עם הפצת סרטון קשה, שבו נראות שתי תלמידות תוקפות תלמידה אחרת לעיני תלמידים רבים.
בסרטון נראית גם תלמידה שהבחינה במתרחש ונחלצה לעזרת חברתה, ואף היא ספגה מכות. כל זאת בזמן שתלמידים אחרים עומדים מסביב, מעודדים, צוחקים ומצלמים. כך נולד הסרטון שכולנו צפינו בו והזדעזענו.
הנהלת בית הספר השעתה את התוקפות לכמה ימים, ובמקביל הגישו הורי התלמידות שהותקפו תלונה במשטרת מעלה אדומים. לפי הודעת דוברות המשטרה, בתום חקירתן שוחררו החשודות בתנאים מגבילים, ובהם מעצר בית לחמישה ימים. זו התקופה המרבית שקצין משטרה מוסמך לקבוע.
לא אכנס לשאלה מה קדם לאירוע, ואת זה אשאיר לחקירת המשטרה. אבל יהיו הנסיבות אשר יהיו, אלימות כזו חייבת להדליק נורה אדומה אצל מערכת החינוך, אצל ההורים ואצל כל אחד ואחת מאיתנו.
מה יקרה אחרי מעצר הבית?
החלטת השחרור הגבירה את הסערה ברשתות החברתיות. השאלה המרכזית שעלתה: מה יקרה בתום חמשת ימי מעצר הבית? האם החשודות יחזרו לספסל הלימודים? ומי יבטיח את שלומן של הנפגעות? אז הנה מעט סדר.
כשקצין הנוער הממונה מחליט אם לעצור קטין או לשחררו בתנאים, הוא שוקל כמה שיקולים: גיל החשודים ועברם הפלילי, חומרת המעשים ותוצאותיהם, והחשש לשיבוש החקירה, להשפעה על עדים או להמשך הפגיעה במתלוננים. לטעמי, משהוגשה תלונה, החשודות נחקרו וקיים תיעוד מצולם, החקירה נמצאת בשלביה האחרונים, והחלטת השחרור הייתה מוצדקת.
(מקרה אלימות שתועד בחטיבת הביניים 'דקל וילנאי')
מנגד, מדובר בשתי קטינות שלפי התיעוד הותקפו באלימות. גם כשלא נגרמות חבלות גופניות, עלולות להיגרם פגיעות נפשיות משמעותיות, לצד חשש ממשי לפגוש שוב את התוקפות בבית הספר או במקומות ציבוריים.
מה יכולים לעשות הורי הנפגעות
להורי הנפגעות עומדים כמה אפיקי פעולה, ואפשר לקדם אותם במקביל:
ראשית, פנייה לבית המשפט, באמצעות עורך דין, בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת. בית המשפט רשאי, בהתאם לנסיבות ולראיות, לאסור איומים, יצירת קשר או התקרבות למקום מסוים, לרבות סביבת בית הספר.
שנית, פנייה למשטרה בבקשה שתפנה לבית המשפט להארכת תנאי השחרור.
שלישית, פנייה דחופה למשרד החינוך ולרשת "עמל", האחראית על בית הספר, בדרישה לבחון את הטיפול באירוע ולגבש תוכנית מוגנות שתמנע מפגש וחיכוך בין המעורבות.
בנוסף, הנפגעות והוריהן יכולים לבחון הגשת תביעה אזרחית בגין הנזקים שנגרמו.
מה צפוי לחשודות
רבים שאלו אותי מה צפוי לחשודות מבחינה משפטית. מניסיוני כחוקר נוער בכיר לשעבר במשטרה וכעורך דין פלילי, פתיחת תיק החקירה היא רק תחילתו של ההליך. בהתאם לחוק, המשטרה תעדכן את שירות המבחן לנוער, שעשוי לבחון את מצבן של הקטינות ואת נסיבות המקרה. בהמשך תחליט יחידת התביעות אם להגיש כתב אישום, לבחון הליך חלופי או לסגור את התיק. אם יוגש כתב אישום, יתנהל ההליך בבית המשפט לנוער, ובמסגרתו ייבחנו גם אפשרויות טיפול ושיקום.
השעיה לא מספיקה
אני מכיר את ראשי מערכת החינוך בעיר ואת עבודת הקודש שהם עושים בתחומים רבים, וגם הם גינו את האירוע. אני סמוך ובטוח שיפעלו בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי להגן על הנערות שנפגעו ולהעניק להן מעטפת ראויה. אבל השעיה זמנית או שיחת בירור אינן מספיקות. נדרשת תוכנית מוגנות ממשית, שכוללת הפרדה בין המעורבות, פיקוח ומניעת מפגשים מאיימים.
הילדה שלא צילמה
נקודה אחרונה, מדאיגה לא פחות: תופעת הצופים מהצד. ילדים שמתקבצים סביב האירוע, מעודדים, צוחקים ומצלמים כדי לגרוף לייקים ברשת, במקום להזעיק מבוגר או לעזור. לא ייתכן שילדה אחת תקום ותגן על חברתה, בעוד כל השאר בוחרים לצפות מהצד.
אני קורא לכל הורה לשוחח עם ילדיו על האירוע: להסביר את חומרת האלימות ואת האחריות המוסרית שלא לעודד אותה ולא לצלם אותה, ולהושיט יד לעזרה כשאין מבוגר אחראי בסביבה.
הילדה ההיא הוכיחה שאפשר אחרת. התפקיד שלנו הוא לדאוג שבפעם הבאה היא לא תעמוד שם לבד.
הבהרה: האמור בטור זה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
כותב הטור עו״ד שלומי בן דור עוסק בדין הפלילי ובדיני התעבורה, בעל ותק של עשרים וחמש שנים במשטרת ישראל כחוקר, ראש צוות חקירות ותובע משטרתי, ומייצג כיום חשודים ונאשמים בהליכים פליליים ותעבורתיים
