"בירתנו הנצחית ירושלים”
במוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים
פורסם בתאריך:
חגי ששון ואלק ד' אפשטיין
התערוכה שתיפתח במוזיאון משה קסטל לאמנות בערב יום ירושלים, ה- 25 במאי 2025, מציגה 58 יצירות, המוקדשות לבירתנו הנצחית, המתעדות את נופיה ומפארות אותה. המספר 58 מבטא את מספר שנות קיומה של ירושלים כבירתה המאוחדת של מדינתנו היחידה. ביוני 1967 הצליחו כוחותינו בעוז ובגבורה להגיע למקומות המקודשים ביותר לעם ישראל, ומאז ירושלים חזרה להיות מה שהיא תמיד הייתה בלבבותינו ובמחשבותינו – העיר השלמה והמאוחדת שהיא בירת ישראל, כהגדרת חוק יסוד, שאושר בכנסת ב- 5 באוגוסט 1980 ביוזמת מנחם בגין ז"ל, שכיהן אז כראש הממשלה. עוד ב- 16 באפריל 1949 הכריז מנחם בגין בדיון באספה המכוננת, שלימים הפכה לכנסת הראשונה, כי "בשם הניסיון ההיסטורי ובשם הניסיון שאנחנו שילמנו עבורו בדם לבנו, אנו יכולים, רשאים וחייבים להצהיר: ... ירושלים תהיה בירת ישראל ומדינתו", ואכן כך נהיה וכך יהיה. חתימותיהם של מנחם בגין ז"ל ונשיא המדינה דאז, יצחק נבון ז"ל, חרוטים על חוק זה לנצח. ירושלים האהובה והיחידה שלנו היא הגיבורה הראשית של התערוכה, אותה אנחנו פותחים זה עתה.
כאשר לפני שנתיים באנו לעבוד במוזיאון, הודענו מיד שאנו נפעל ברוח חזונו של הצייר הלאומי משה קסטל, דהיינו, שהמוזיאון יציג את יצירותיהם של מיטב אמני ישראל, ובו זמנית ישמור על זהותו היהודית. לנו, כעם, יש זהות, למדינתנו יש זהות, וגם למוזיאון קסטל יש זהות, והתערוכה הנוכחית מבטאת אותה בגלוי ובבירור. משה קסטל נולד בירושלים, היא היתה עירו עוד בימי השלטון העותומאני, שלא לדבר על שמחתו וצהלתו בימי איחוד העיר. יצירותיהם של אמנים חשובים שפעלו בירושלים במהלך המאה האחרונה, החל מזאב רבן, לודוויג בלום, יהודה בורלא ושמואל חרובי מוצגות בתערוכה הנוכחית לצידן של אמנים בני דורנו. לכל אחד מאיתנו ירושלים משלו, לכולנו ירושלים אחת.
תערוכה זו היא למעשה "תערוכת התערוכות" של מוזיאון קסטל. בשנתיים האחרונות קיימנו (בסדר כרונולוגי) תערוכות יחיד של פנחס שער ז"ל, ברוך אלרון ז"ל, יצחק פרנל ז"ל, יהודה ארמוני, זאב קון ז"ל, יוסף אוסטרובסקי ז"ל, דן לבני ויעקב גילדור, ויצירותיהם של כל השמונה משתתפות בתערוכה הנוכחית. ארבעה מתוך האמנים הללו, וגם וולרי קורוב, שאת תערוכתו אנו מקווים לקיים בשנה הבאה, זכו בפרס על תרומה ייחודית לציור ע"ש משה קסטל שיסדנו, וגאווה לנו לראות כאן יצירותיהם של כל חמשת זוכי פרס קסטל. אנו מתכננים לקיים תערוכות יחיד של הציירים שמואל בונה ז"ל, מרדכי אבניאל ז"ל, בנימין קלצל ז"ל, מרדכי ליפקין ז"ל, ארקדי ליבשיץ, מלי לסקר, לרה ברשטיין ואנדריאן ג'ודרו, ואנו שמחים ונרגשים להציג את ציוריהם של כל אחד ואחד מהם כבר בתערוכה הנוכחית.
במידה מסוימת של הכללה ניתן לומר כי התערוכה מתחלקת לשניים: מחצית מן היצירות צוירו בידי אמנים שהלכו לעולמם, אך נחרתו בפנתיאון של האמנות הישראלית (בניהם זאב רבן, לודוויג בלום, יצחק אלכסנדר פרנל, שמואל חרובי, יעקב אייזנשר, דוד רקיע, אברהם בינדר, עודד בורלא, אסתר לוריא ואחרים); והמחצית השנייה צוירו– על ידי ציירים בני זמננו.
בתערוכה הנוכחית משתתפים עשרים אמנים שגם היום פועלים ומעשירים את האמנות הישראלית ביצירתם. העובדה שכולם בני זמננו אין פירושה שהם שייכים לקבוצה הומוגנית כלשהיא או שעבודותיהם מתאפיינות באחידות סגנונית. ההפך הוא הנכון: כל אחד מהם רואה את ירושלים אחרת, מתמקד באספקטים שונים של עברה ושל ההווה, ויוצר במסגרות של אסכולות וסגנונות ציור שונים.
ציפי ציגלה וולרי קורוב צוללים אל תוך מאות ואלפי שנות היסטוריה, ויוצרים לא נופים אלא יצירות בעלות עומק סימבולי ייחודי, שמקשרות את ההווה לעבר הרחוק, אך לא פחות משמעותי. הכי רחוק בכיוון זה הלכה מלי לסקר, שיצרה במיוחד לתערוכה זו דיפטיך על אהבה קשה עד כמעט בלתי אפשרית לירושלים ובירושלים – בין צעיר יהודי יליד הארץ (לכן הצבר על ראשו, כמובן) לבין תיירת ממדינה זרה, שבאה לירושלים בהשראת צילומים של כיפת הסלע, אך גילתה דרך האהבה גם את ירושלים היהודית, כך שהשיר "כלניות" בביצועה של שושנה דמארי תפס מקום משמעותי למדי בלבה.
בעוד שדן לבני, יעל נויבירט ועמיהוד גרין מבליטים את שלמותה ועוצמתה של העיר העתיקה המוקפת חומה, מציג פטר גלוזברג – שפועל בהשפעת האסכולה האימפרסיוניסטית – את העיר העתיקה כאוורירית, כמעט מרחפת ונשטפת באור שמש. יעקב גילדור יצר קולאז' פנורמי מרשים מתשעה קנבסים נפרדים, שביחד יוצרים שלם הגדול בהרבה מסכום חלקיו. במרכז הפנורמה שלו, כמו גם ביצירות של יצחק פרנל ואנדריאן ז'ודרו, מופיעה כיפת הסלע. לעומתם, עודד פיינגרש צייר את הנוף הפנורמי שמתעלם כליל מן המסגדים על הר הבית, תוך הבלטת ירושלים החדשה, שנבנתה ברובה על ידי התושבים היהודים במהלך מאה השנים האחרונות.
כשהיא נמצאת בירושלים, מנוחה ינקלביץ' פונה, ראשית כל, אל הכותל המערבי; פליקס פורטנוב משוטט בסמטאות העיר העתיקה; אנדריאן ז'ודרו יוצא מחוץ לחומות ועולה להר הזיתים בדרכו לעמק הקדרון וליד אבשלום. לעומתם, ציירים אחרים מתרחקים לגמרי מן העיר העתיקה, שאינה מופיעה כלל בעבודותיהם: יהודה ארמוני מצייר רחוב במושבה הגרמנית ואת מוזיאון ישראל מעל מנזר המצלבה; לרה ברשטיין (וכך גם בנימין קלצל ז"ל) – את שכונת נחלאות; וליסה קיין-המרמן – רחוב בשכונת קריית יובל. ורד חרוש מתארת את הסביבה הקרובה לירושלים כאילו לא השתנתה מאז ימי התנ"ך, ואילו איליה חיניץ' מציג את ירושלים כעיר רבת-גוונים הנותנת מחסה לחסידי דתות ואמונות שונות. דווקא מתוך השונות הזו, כאשר כל היצירות הללו מוצגות יחד בתערוכה הנוכחית, נוצר דיוקן שלם של ירושלים – עיר שאין דומה לה בעולם כולו.
אנו מזמינים אתכם לחגוג עמנו את יום ירושלים בתערוכה מדהימה זו. אני מזמין אתכם למוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים – אחד מהיכלי האמנות החשובים בארצנו.
התערוכה תיפתח ביום ראשון, ה- 25 במאי, בשעה 17.00; הכניסה בערב זה חינם. התערוכה תימשך עד ליום רביעי, ה- 16 ביולי 2025, המוזיאון פתוח בימים ראשון, שני, שלישי וחמישי בין השעות 10.00 ל- 16.00, בימי רביעי – מ- 12.00 עד 20.00. להזמנות וביקורים בטל-025357000 www.xastelmuseum.co.il
