"בירתנו הנצחית": תערוכה חדשה במוזיאון קסטל מציבה את ירושלים בלב האמנות הישראלית
המוזיאון במעלה אדומים שוב מצליח להביא קהל רב, גם בזמן מלחמה ותיירות דלה. בתערוכה החדשה – עשרות יצירות שמציגות את ירושלים דרך עיניהם של טובי האמנים בארץ, ובהם גם שישה יוצרים מקומיים. המנכ"ל חגי ששון: "ציבור נאמן של ישראלים שוחרי תרבות שב הביתה – אלינו".
פורסם בתאריך:
ביום ראשון האחרון שוב נפל האסימון: מוזיאון קסטל במעלה אדומים התמלא עד אפס מקום. מאות הגיעו לפתיחת התערוכה החדשה, "בירתנו הנצחית: ירושלים באמנות הישראלית", וכבר באמצע האירוע אזלו הכיסאות – על אף שמדובר באולם עם מושבים תלת-ספרתיים. זו הייתה הזדמנות לפגוש לשיחה את מנכ"ל המוזיאון, חגי ששון, ואת אוצר התערוכה, ד"ר אלק ד' אפשטיין.
– מלחמה, מעט טיסות, תיירות נכנסת כמעט שאינה קיימת. כל המוזיאונים מתמודדים עם ירידה במבקרים – ואתם מצליחים להביא קהל פעם אחר פעם. איך?
ששון: העם שלנו חזק, אנחנו לא מתקפלים. אני מכיר היטב את עולם המוזיאונים, ויודע איך למשוך תיירים – אבל כשתיירים אינם, צריך לחשוב אחרת. יחד עם אלק ואלי רז, המדריך הראשי, בנינו אסטרטגיה חדשה שפונה אל הקהל הגרעיני שלנו – ישראלים שוחרי תרבות. כל חודש וחצי בממוצע אנחנו פותחים תערוכה חדשה, והאמת? אומרים לנו שכל תערוכה טובה מקודמתה.
אנחנו אומרים לציבור: כבר ביקרתם פה? כדאי לכם לחזור. והקהל מגיב. בפתיחת התערוכה, שאלה רחל הר-זהב, יו"ר הדירקטוריון וממלאת מקום ראש העיר: "מי כאן בפעם הראשונה?" – ומעטים בלבד הרימו יד. זה אומר הכל: יש לנו קהל נאמן, שחוזר שוב ושוב, וזה הישג.
– בתערוכה משתתפים גם אמנים תושבי מעלה אדומים?
ששון: בהחלט. המוזיאון פועל בתמיכת עיריית מעלה אדומים, ואנו עושים הכל למען העיר ותושביה. רק בחודשיים האחרונים הצגנו שלוש תערוכות שכללו עבודות של יותר ממאה תושבים – תלמידים, חובבים ובוגרי חוגים. זו זירה יצירתית תוססת.
אפשטיין: בתערוכה הנוכחית מוצגות יצירות של 47 אמנים – עשרים מהם עדיין פעילים, ומתוכם שישה הם תושבי מעלה אדומים: ורד חרוש, לרה ברשטיין, ליסה קיין המרמן, דניאל פיינזינגר, עמיהוד גרין ואברהם כהן, שהצטרף ברגע האחרון. בערב הפתיחה הייתה התרגשות גדולה כשקראנו לאמנים תושבי העיר לעלות לבמה – קהל של מאות הריע להם.
עם זאת, פעילות המוזיאון היא ברמה לאומית – ואף בינלאומית. איננו מגבילים עצמנו לפעילות עירונית.
– מה זה אומר בפועל?
אפשטיין: בתערוכה זו וגם בזו המוצגת בקומה העליונה – "לשרוד כדי ליצור: אמנים ישראלים – ניצולי השואה" – מוצגות יצירות של כמה מענקי האמנות הישראלית: לודוויג בלום, נפתלי בזם, אוזיאש הופשטטר, דוד רקיע, שמואל בק, מוטקה בלום ואחרים. אנו מציגים גם עבודות של אמנים בני זמננו שכבר קיימנו להם תערוכות יחיד: יצחק פרנל, פנחס שער, ברוך אלרון, זאב קון, יוסף אוסטרובסקי – וכולם מוצגים אצלנו לראשונה.
– ומה לגבי יוצרים פעילים כיום?
ששון: בחרנו לפתוח תערוכות מופת של אמנים ענקיים, מתוך הבנה שהשם "קסטל" מחייב רמה גבוהה במיוחד. אמרו לנו "רחוקים מהמרכז", "מי בכלל חושב על אמנות בימי מלחמה" – אבל אנחנו עלינו על העץ, ובמקום לרדת ממנו, טיפסנו עוד. שנתיים עברו – והתוצאות מוכיחות שצדקנו.
הניסיון הניהולי שלי, לצד ההיכרות האינטימית של אלק עם עולם האמנות ועם הקהל, הולידו תוצאה אחת ברורה: מוזיאון קסטל הוא כיום המוזיאון הפעיל ביותר לאמנות ישראלית במדינה. 11 תערוכות מקוריות מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל", ולכל אחת – קטלוג מקצועי, דו-לשוני. אין עוד מוזיאון שעשה זאת.
אפשטיין: נכון מאוד. אנו זוכים לשיתוף פעולה של טובי האמנים כיום: יעקב גילדור, דן לבני, יהודה ארמוני – תערוכות היחיד שלהם אצלנו זכו להצלחה כבירה. בשנה הקרובה נארח תערוכות של ארקדי ליבשיץ, מלי לסקר, לרה ברשטיין – כאמור, תושבת העיר – ואמנים נוספים. יהודה ארמוני ומלי לסקר אף ציירו שני ציורים חדשים במיוחד לתערוכה הנוכחית – בכורה עולמית!
– אלק, בערב הפתיחה אמרת שזו "יותר מתערוכה". למה כוונתך?
אפשטיין: אנחנו רואים במוזיאון שליחות. לא במקרה משה קסטל הקים את המוזיאון דווקא במעלה אדומים – הוא האמן הראשון שמיקם מוזיאון לאומי ביהודה ושומרון. זה מחייב. לפני שבועיים קראתי ראיון עם מנהלת מוזיאון מוביל שאמרה שאין אצלם "צביון לאומי". זה זעזע אותי.
אנחנו אומרים בפה מלא – למוזיאון קסטל יש צביון לאומי, ותמיד יהיה. קיימנו תערוכה בשם "דיוקן עצמאי" עם 76 יצירות לכבוד 76 שנות עצמאות, תערוכת ניצולי שואה עם שני אולמות – "העולם שנחרב" ו"התקומה", שנוגעים עמוקות גם לאירועי 7 באוקטובר והצורך לתחייה מחודשת. וגם כעת – ערב יום ירושלים – פתחנו תערוכה ובה 58 ציורים. למה 58? כי חלפו 58 שנים לאיחוד ירושלים תחת ריבונות ישראל. זה הרבה יותר מאמנות – זה סיפור לאומי.
ששון: ואחד הסיפורים המרגשים ביותר הוא דן לבני – צייר שהשתתף בקרבות שחרור ירושלים ב-1967, וציורו מוצג אצלנו בקיר המרכזי. הוא גם חתן פרס קסטל על תרומתו לאמנות הישראלית. זה מסמל עבורנו את החיבור בין עבר להווה, בין מלחמה לתרבות, בין ציונות לאמנות.
עם ישראל שומר – וישמור – על זהותו, תרבותו, ועל חברה פתוחה ופלורליסטית. המוזיאון שלנו תורם לכך בכל מאודו – ומתחייב להמשיך לעשות זאת.
