מרדכי אבניאל – חלוץ ציוני ואמן נופים ייחודי
תערוכה מרהיבה נוספת במוזיאון קסטל במעלה אדומים
פורסם בתאריך:
בפעם הראשונה מאז ומעולם נפתחות עכשיו במרכז לאמנות יהודית ישראלית במוזיאון הצייר משה קסטל שלוש תערוכות מרהיבות בו-זמנית! על התערוכות של הצייר מרדכי ליפקין ז"ל ו"פניני האמנות הישראלית מאוסף של דר' אלכסי גיזונטרמן" כבר פרסמנו כאן בשבוע שעבר, הן פתוחות החל מיום ראשון הקודם, וכעת נפתחת תערוכתו של מרדכי אבניאל (1900–1989) – איש התנועה הרוויזיוניסטית במשך למעלה מחמישים שנה, עורך דין שהגן על זכויותיהם של פעילי ולוחמי המחתרת עוד בימי המנדט הבריטי, איש ציבור בולט וצייר בחסד עליון, שיצירותיו נמצאות על הגבול הדק שבין האימפרסיוניזם למופשט הלירי. גם בציורי האקוורל וגם בציורי השמן של אבניאל (וממש מדהים כמה שהאקוורלים שלו נראים כאילו צוירו בצבעי השמן) נבנה הנוף בצבעים עדינים וכמעט שקופים, ומתמזגים בעדינות אלו באלו. האדמה נפגשת בציור עם השמיים במפגש שאינו חד, וקשה לעיתים להבחין היכן נפסקת האדמה ומתחילים השמים, כך שנוצרת בציוריו הטובים ביותר תחושת עומק אינסופי. שישים יצירות נוף ופורטרטים מתשע אוספים שונים נפגשים לראשונה ומחכים לכם במוזיאון קסטל.
כאן איתנו נכדי האמן, גב' עילית שטנגל ומר יואב סלומון.
- מה הייתם אומרים, ראשית כל, על סבא שלכם?
כשאנחנו מביטים היום בציוריו של סבא, נדמה לנו שאנחנו רואים לא רק נופים, אלא את חייו עצמם. קווי האור, שכבות הצבע, ההרים, השדות והים – כולם חלקים מסיפור ארוך של אדם שהיה תערובת נדירה של נחישות, רוחב דעת, ענווה ואהבת אדם. הוא היה אמן ולוחם, משפטן ומורה, חלוץ ובונה, ובעיקר אדם שהאמין שלחיים יש יופי ומשמעות רק כשהם עומדים לשירות רעיון גדול ממנו.
- מה השורשים שלו? מתי התגבש חזונו הציוני?
סבא נולד בשם מרדכי דיקשטיין בשנת 1900 בעיירה פריצ'י שבפלך הומל, בבלארוס של היום. סבו היה רב וראש ישיבה, ואביו איש רחב אופקים ששילב אמונה ותבונה. כבר בילדותו ניכרה בו רגישות ליופי וליצירה, וכנער נשלח ללמוד באקדמיה לאמנות ביקטרינבורג שברוסיה – מסלול נדיר לבן למשפחה יהודית שומרת מצוות. במקביל ללימודים נמשך לפעילות ציונית, נאסר בשל כך, וכשהשתחרר עמד בראש קבוצת חלוצים במסע בן שנה בדרך לארץ-ישראל. הם צעדו ברגל רוב הדרך, חלוצים צעירים שביקשו לבנות מולדת מלב ונשמה.
- מתי הגיע לארץ ישראל? איך מצא את עצמו בתחום האמנות?
עם הגעתם ארצה בשנת 1921, הקבוצה עבדה בחקלאות, ב"פרדס גולדברג" (תל השומר של היום). בתערוכה בתל אביב פגש את פרופ' בוריס שץ, מייסד "בצלאל", שהבחין בכישרונו והפציר בו להצטרף למוסד. סבא נעתר רק אחרי שקבוצת החלוצים הסכימה להפצרותיו של פרופסור שץ. ב"בצלאל" למד, לימד ויצר פיסול זעיר, הדפסי עץ ורישומים. הסיבה שעבר למדיה זו הייתה שהוא התקשה להתרגל לאור של ארץ-ישראל שהיה שונה לחלוטין מזה של רוסיה. שנים אחר כך ניהל את המחלקה לפיסול זעיר בירושלים, ושילב בין דיוק של אמן לאומץ של מחנך. רק לאחר כעשור, כשגופו ואור עיניו התרגלו לאור הארץ, חזר לצייר. בצד המעשי של הבטחת הפרנסה הוא למד משפטים והוסמך כעורך דין.
– שמו של מרדכי אבניאל הלך לפניו עוד בימי המנדט הבריטי כעורך דין שמגן על לוחמי המחתרת הנרדפים...
סבא היה מראשוני הרוויזיוניסטים, חבר "ברית הבריונים" בראשות אב"א אהימאיר הגדול ועורך עיתון "הירדן", אותו הקים פרופ' בנציון נתניהו. יחד עם סבתא שלנו, נחמה – העזר כנגדו תמיד – פתח את ביתו בפני לוחמי חירות ישראל ונאשמי משפט רצח ארלוזורוב. הוא שילם על כך מחיר אישי, נאלץ לסגור את משרדו בירושלים, ועבר עם משפחתו לחיפה, שם עבד במשרדו של עורך הדין ד"ר וינשל.
- דיברו עליו בו-זמנית כעל איש רוח ומעש...
בזמן מלחמת העולם השנייה, כשצבאו של רומל התקדם בצפון אפריקה בכיוון לארץ-ישראל, וכאן הכינו ביצורים ואת "מוסה דאג על הכרמל", הוא ראה את המתרחש ואמר "אל עלמין יהיה להם בית עלמין". לאחר הקמת המדינה נבחר לחבר מועצת עיריית חיפה מטעם תנועת החרות, ושיתף פעולה עם ראש העיר אבא חושי חרף הפערים האידיאולוגיים. הוא פעל להקמת מוזיאוני חיפה ואף עמד בראשם שנים אחדות – שוב, חיבור בין רוח למעשה.
כבר בסוף שנות החמישים הוא דיבר על הצורך לחצוב מנהרה מתחת להר הכרמל – רעיון שנראה דמיוני והפך למציאות כעבור חמישים שנה. הוא אף נמנה עם מקימי קריית האמנים בצפת ועמד בראשה במשך שנים, תומך באמנים צעירים באותה נדיבות של מי שמאמין שהתרבות היא כוח יוצר של עם.
– בתערוכה מדהימה זו במוזיאון במעלה-אדומים ניתן לראות לא רק את נופי ארצנו, אלא גם פורטרטים: של זאב ז'בוטינסקי ואב"א אחימאיר, כמובן, אך גם של בני משפחתכם, והתמונה המרגשת במיוחד היא של סבתא שלכם, נחמה...
כמו ביצירתו, גם בחייו האישיים ניכרו עומק ואיזון. הוא וסבתא נחמה היו ישות אחת – "נחמה ומוניה", אי אפשר היה לחשוב על האחד בלי השנייה. היא ליוותה אותו בכל מסע ובכל מפעל, והוא אהב בה את שקטה, את תבונתה ואת אמונתה. כשנפטרה, נשבר ליבו; איתה הלך החלק שבתוכו החזיק את האש, עד שהלך גם הוא.
– סבא שלכם הלך לעולמו לפני למעלה מ- 35 שנה, ביום 12 באוקטובר 1989. איך הייתם מתמצתים את זיכרונותיכם לבאי התערוכה?
כשאנחנו מביטים היום ביצירותיו, אנו שומעים בהן את קולו הנינוח, את עין המתבונן שלו, ואת האמונה הפשוטה שבין אדם לאדמתו קיים דיאלוג של אהבה. הוא לימד אותנו שיצירה איננה רק מעשה אמנות – היא דרך חיים.
בין חומר לצבע, בין מילה למעשה, מרדכי אבניאל הותיר לנו מורשת של יופי, של אחריות ושל אמונה באדם ובארץ הזאת. זוהי דרכו של סבא שלנו – דרכו של אדם שבשקט, בעקשנות ובאהבה טהורה הותיר חותם ששורשיו באדמה ואורו בשמים.
המוזיאון במעלה אדומים הוא ממש מדהימים, ואנו שמחים ונרגשים להזמין את כל הישראלים, וגם התיירים מחו"ל, לתערוכה, לה חיכינו שנים רבות – ושלשמחתנו כבר פתוחה. האירוע החגיגי – ביום רביעי הבא, ב- 19 בנובמבר, בשעה 17.00. מחכים לראותכם, תושבי ואורחי העיר היקרים.
צילומים:
1. מרדכי אבניאל
2. הר ציון, ירושלים
3. נוף טבריה וכינרת
4. קבר האר"י הקדוש, צפת
